וכנ"ל סעי' ב' בפי' ראש דברך אמת. ועיין מזה ג"כ בלק"ת בביאור ע"פ במדבר סיני. והנה כשהט"ס מסתלקים למעלה לא יוכל לבא ממנה הגילוי למטה בבי"ע כמש"ש בזהר בפי' אל תראוני שאני שחרחורת כו'. ולכן אז אע"פ שלעולם דברך נצב בשמים עכ"ז למטן אינו כן. ואין הדבור מתגלה למטה אלא הוא בחי' כרחל לפני גוזזיה נאלמה כו'. וכנזכר בזהר וארא דכ"ה סע"ב ודכ"ו ע"א דדבור הוה בגלותא כו' כמד"א נאלמתי דומיה כו' רק עכ"ז לעולם ה' דברך נצב בשמים שהוא באצילות אבל למטה בבי"ע אינו כן ולכן צ"ל עושי דברו וע"ז נאמר כי קרוב אליך הדבר מאד כו' לעשותו להמשיכו למטה ג"כ שיהי' בבחי' עשיה ע"ד ויעש ה' לשרה כאשר דבר. וזהו הדבר אשר תעשה להם. שהם ימשיכו הדבור עליון שיהי' בבחי' בענין ע"ס שלימות. שעי"ז אשר תעשה שיומשך בו בחי' עשיה מלעילא מבחי' סוכ"ע כו':
(ג) מד"ר אמור ר"פ כ"ט. בענין ר"ה. י"ל כי בשמים לעולם הדבור נצב לשון שררה. כמו נצב מלך כמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה לסוסתי השני. אך בארץ. לפעמים הדבור מוסתר ע"ד כרחל לפני גוזזיה נאלמה. ובר"ה מתגלה הדבור גם בארץ. ע"ד מ"ש ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה מראשית השנה. והנה כמ"כ במד"ר פ' במדבר פ"ב דרי"א ע"ד ד"א והיה מספר בנ"י הה"ד לעולם ה' דברך נצב בשמים מפני שהבטיח הקב"ה לאברהם ובאת אותה ההבטחה בשעה שיצאו ממצרים כו'. עד לפיכך הוא אומר והיה מספר בנ"י כחול הים הוי לעולם ה' דברך נצב בשמים עכ"ל. נשמע ג"כ פי' נצב בשמים. שם הוא נצב א"ע שיוכל להיות שלא בא לארץ אלא אחר זמן רב. מ"מ הוא נצב בשמים. ע"כ יבא לארץ ע"ד עת לכל חפץ תחת השמים. וכמ"כ ענין ר"ה שאדה"ר יצא בדימוס לפני הקב"ה בר"ה. ע"כ הדבר נצב בשמים שיהי' כן לעולם בכל ר"ה לבניו. ובילקוט בתלים רמז תתע"ז ע"פ לעולם ה' דברך נצב. וזה נצב קיים דברך כו'. עו"ש לעולם ה' לעולם אלקים אין כתיב כאן אלא לעולם הוי' במה אתה דננו באותה מדה של רחמים שנאמר הוי' הוי' אל רחום כו'. ילקוט ח"א ר"ן ג'. של"ה קמ"ה א' קנ"ד א'. בחיי רכ"ז ד':
(ה) במד"ר וירא פנ"ג דנ"ט ע"ב ע"פ וה' פקד את שרה כו' כאשר דבר הביא תחלה פסוק לעולם ה' דברך נצב ואח"כ ר' שמואל בן נחמן פתח לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה אלא בשעה שהקב"ה גוזר להביא טובה לעולם לא איש אל ויכזב ובשעה שהוא גוזר להביא רעה ההוא אמר ולא יעשה. וע' מזה ג"כ במד"ר פ' בלק דרע"ט. ובפ' מסעי דף רפ"ד. וכ"ה בירושלמי פ"ב דתענית סוף הלכה א'. והענין כמ"ש בת"א פ' יתרו בהביאור ע"פ זכור ושמור בענין כי לא אדם הוא להנחם היינו כשההמשכה באה מע"ק שם אין שייך שינויים כי אני הוי' לא שניתי. אבל כשההמשכה בא מז"א שהמדות נמשכים ע"פ השכל שייך שינוי וזהו ענין רמה קרני דוד שנמשך בקרן כו' ע"ש וע' בזח"ג נשא דקל"ו ע"ב. וזהו ענין כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם כמ"ש מזה ע"פ וארשתיך לי לעולם בהביאור. ולכן בשעה שהקב"ה גוזר להביא טובה לעולם שנמשך בחי' זו מע"ק דתמן לית שמאלה וכולו הטוב והמטיב עז"נ לא איש אל ויכזב. משא"כ כשגוזר להביא רעה לעולם בחי' זו נמשך ממדה"ד שהיא בז"א ששם הוא שייך מדה"ד משא"כ בע"ק הכל ימין כנ"ל עד"ז ההוא אמר ולא יעשה שע"י המשכת רחמים יתהפך ממדה"ד למדה"ר. ועמ"ש מזה בספר בראשית א' פ' לך ע"פ ידוע תדע דק"ע א' גם נת' מזה ע"פ ושננתם לבניך. וא"כ מ"ש לעולם ה' דברך נצב בשמים ומ"ש ודבר אלקינו יקום לעולם היינו לפי שדבור זה הוא טובה לעולם להמשיך אור וחיות להחיות העולם. וא"כ שורש דבור זה בא מע"ק. וכמ"ש לעולם אלקים אין כתיב כאן אלא לעולם ה' שהוא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור