ונקרא שבתא דליליא והיא בחי' שמור לנוק', היא מזמרת שיר ליום השבת היינו שבת עילאה שבתא דיומא, ונק' זכור, ועמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה זכור ושמור בדבור א' מענין שמור לנוק' ומענין זכור לדכורא, ועיין מזה בסידור בשבת ברכות שפירש שהמל' הוא בחי' אותיות ובשבת הוא עליות הדבור לשרשו ובד"ה ומשוש חתן פי' עד"ז אשר ס"ר אותיות התורה שהם שורש נש"י וזהו ענין ונהר יוצא מעדן בחי' חכמה שהוא מקור האותיות להשקות ג"ן סדרים דאורייתא וע"י נש"י מתעלים האותיות לשרשן ומקורן ח"ע וכו' ועמ"ש מזה בביאור ע"פ והיה מספר בנ"י, ושם פ"ג איך יתכן עליות הדבור, דאם הוא ע"ד כבד פה דמשה אין כאן דבור כלל וע"ש, אך העיקר דאין דמיון דבור שלנו לדבור העליון כמו כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכן המדות מחסד של האדם אין מתהוה מאומה עד שיתן בפועל ממש ומחסד של הקב"ה מתהוה ממש יש מאין, עד"ז אין הדבור דומה, ודבורו של הקב"ה שייך בו עליות הדבור ממש בחכמה כו', ומ"ש בפי' איהו כולו שבת בלי הקדמת חול מקודם מצד מוחין דאו"א המלובשי' בו שהם אינן יורדים לברר כו', ויש להעיר ממ"ש בת"א פ' נח בד"ה מים רבים בענין פי' נח נח ב"פ הא' נייחא שלאחר המלאכה וזהו ענין שבת הב' נייחא בעצם וזהו שבת עילאה יום שכולו שבת וזה כמ"ש כאן, ובהביאור שם דשבת תתאה זהו שע"י הבירור בבי"ע מתעלה בי"ע באצי' ויום שכולו שבת עליות האצילות בא"ס, וזהו ג"כ ענין שמוחין דאו"א נק' כולו שבת אשר ז"א מתעלה לקבל מוחין דגדלות דאו"א כו'. וכעין זה נתבאר בד"ה האזינו השמים דרוש הראשון בפי' שבת שבתון כו', ועפ"ז י"ל מ"ש ויום השביעי משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת ר"ל יום השביעי זהו מ' שבת תתאה, משבח לז"א הנק' יום שכולו שבת, בפי' מלכא דשלמא דיליה פי' שיסוד אבא נק' שלום והוא מלובש ביסוד ז"א, ובמא"א פי' שבינה נק' כן שיס"א מלובש בה תמיד תרין ריעין כו' ויותר י"ל כמש"כ דהא גבי במלך שלמה שהשלום שלו כתיב בעטרה שעטרה לו אמו שהיא בינה א"כ מוכרח דמלך שהשלום שלו הוא ז"א כו' וכ"מ בזהר וילך דרפ"ד סע"ב ע"ש במק"מ והיינו כאשר יס"א מלובש בו כו', ועזח"ג פ' אחרי דס"ו ע"ב ע"פ בי נשבעתי ועד"ז ג"כ י"ל פי' שהשלום שלו וע' באג"ה סי' י"ב, ומה"ט נק' עמודא דאמצעיתא עשיר ברע"מ ר"פ תשא, גם שלום היינו שע"ה נהורין דהיינו הארת א"א בז"א כו'.
(ז) זח"ג ר"פ אחרי נו"ב מאי שיר מזמור, שיר דאיהו כפול כו' וכן מזמור שיר ליום השבת עכ"ל וכ' במק"מ בשם נ"ב מהרח"ו, כפול היינו זווג דזו"נ, ועמ"ש מזה בלק"ת סד"ה מזמור שיר חנוכת הבית, דרוש הראשון דמזמור הוא שיר שבכלי, ושיר היינו שיר שבפה, ועד"ז נאמר אהללה ה' בחיי אזמרה לאלקי בעודי, דהיינו אורות וכלים, וא"כ מזמור עליות המלאכים שיר עליות הנשמות, והם ב"ן ומ"ה, וכן בשרשן מזמור עליות המ' שם ב"ן, שיר המשכת ז"א ש' מ"ה וזהו היחוד ואפ"ל למטה זהו ג"כ עליות נה"ב ונה"א כי נה"ב שרשה מפני שור שמקבל משם ב"ן ונה"א שרשה משם מ"ה, לכן התפעלות נה"ב נמשך מבחי' בשכמל"ו ונה"א היא למס"נ באחד כמ"ש בת"א בד"ה בכ"ה בכסלו וכה"ג נתבאר בלק"ת בד"ה וספרתם לכם דגבי חג השבועות שמאכל בהמה הוא שעורה שעור ה', שמזה נמשך בירור נה"ב ומאכל אדם נה"א חטה כ"ב אתוון דאורייתא, ומה שלפעמים מקדימי' שיר למזמור זהו ע"ד
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור