ראש רשעים יחול, והיינו שהחיות הם בחי' התלהבות ורשפי אש, אך מהפסולת נמשך גבורות קשות על הרשעים וזהו אש של גיהנם ובשבת שאז זמן עליות העולמות כולם וע"כ מתבררים הנצוצים שנפלו למטה ונעשו גבורות קשות בגיהנם ועולין ונכללין למעלה, להיות בבחי' גבורות ממותקות כענין התכללות אש של הדיוט של הקרבן שנכלל באש שלמעלה כו' וא"כ אין לגיהנם שורש יניקה למעלה כלל בשבת, וזהו ג"כ המצוה שלא לדון בשבת שום דין כו' וזהו ענין לא תבערו אש כו' (ולכן שבעת ימים מצות תאכלו שהיא חסד מבחי' דלית שמאלא אזי תשביתו שאור כו' ביטול הגבורות קשות) ופי' בזח"ב פ' יתרו דפ"ט סע"ב בגין דלא אתחזי דינא בהאי יומא כו' ובג"כ אתגליא ע"ק בהאי יומא כו' ובזמנא דאתגליא עתיקא לא אתחזי דינא כלל, והיינו כי יניקת החיצונים מקו השמאל דז"א ולכן נקראים סטרא דשמאלא, ושרו של עשו נקרא סמאל, כי מהשין שמאלית נמשך סער, בסמך, כמ"ש מענין שעורה, אכן בע"ק דלית שמאלה בהאי ע"ק לכן בהתגלות ס"ק בטלו כל הגבורות קשות וכמ"ש מזה בהג"ה לד"ה תקעו בחדש שופר שעי"ז השבתת המקטריגים בר"ה כו' וכן משערות דז"א משתלשל אחיזת הדינים כמ"ש ע"פ ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא, משא"כ שערות דע"ק הם בחי' ורב חסד כו' ולכן בשבת שהוא התגלות ע"ק תענוג העליון נח הגיהנם ומתבטל הדין, וזהו עצמו ענין ליום השבת למשבית המזיקין לפי שאז אין להם יניקה גם מקו השמאל כו' ומתבטל כחן והיינו ע"י גילוי עונג העליון, נמצא ב' הפירושים דשבת ענינן אחד, ועד"ז יובן בענין ליום שכולו שבת שלפעמים מצינו שהכוונה שכולו עונג ומנוחה והוא העילוי הגדול שאין למעלה הימנו בשמטה זו, כנ"ל סעיף ב' בשם האדרנ"ן ספ"א ועיין מזה בת"א סד"ה ואלה המשפטים ובד"ה ובבואה לפי המלך, ובסש"ב פל"ו בהג"ה שעיקר קבלת השכר הוא באלף השביעי, וא"כ צ"ע איך דלפעמי' משמע שהוא חד חרוב ממש כדפירש"י שעתיד העולם להיות חרב ואין אדם כו' וכנ"ל ס"ב, אשר ע"כ צ"ל ג"כ דפי' וחד חרוב היינו ממלאכות הגשמיות שאין שייך אז חרישה וזריעה כו' וכיון שאין בו לא אכילה ולא שתיה, אבל עונג הנשמות יהי' אז ביתר שאת והיינו ענין תח"ה וכמ"ש בת"א פ' יתרו סד"ה ענין האבות הן הן המרכבה וז"ל אבל לע"ל דהיינו בתחה"מ יהי' יום שכולו שבת כו' כי יתגלה בחי' כתר כו', וגם וחד חרוב ע"ד אמלאה החרבה כנ"ל דהא בהא תליא, ועיין מענין וחד חרוב בספר המערכת פרק י"ג וז"ל ותשבות הארץ שהיא העטרה מלפעול ותהיה עם יסוד ותפארת שם שהוא העוה"ב וכו' ובו ינוחו כל המעשים ויתבטלו עכ"ל ור"ל ע"ד ביוהכ"פ אין בו לא אכילה ושתיה כו' וכי בחי' אלו נמשכים כשהדבור מקבל מהמדות אבל כשמקבל מהבינה קולות פנימיים מתבטלים בחי' אלו כמ"ש מזה בסידור, כן לע"ל תתעלה המ' הנקרא עוה"ז בבינה הנקרא עוה"ב יתבטלו ממנה השפעות גשמיים, וזהו ענין וחד חרוב, אבל ימשכו ממנה השפעות דעוה"ב השגת אלקות ביתר שאת כו', וע"ש בהחייט דפ"ג ע"א הביא כמה פירושים בענין וחד חרוב, ובשל"ה דף ח"ד ע"ב בהג"ה, וביאור הענין יובן עפמש"ל סעיף ב' וס"ג, ועמ"ש במ"א ע"פ שיר השירים, שיר למי שעשנו שיריים בעולם וע"ד ויותר יעקב לבדו כמו ונשגב ה' לבדו כו' כמ"ש במד"ר פ' וישלח בענין אין כאל ישורון אין כאן ומי כאן ישורון, והיינו בחי' שעשאנו שיריים כו', ומזה יש להעיר
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור