אמור ומ"ש בבה"ז פ' בשלח ע"פ התוספתא ד"נ תלת רוחין דכלילן בתלת הוו שקיען ובת"א פ' יתרו בד"ה ענין האבות הן הן המרכבה ומ"ש בלק"ת בד"ה אם בחקתי בהביאור בפירוש בעבר הנהר ישבו אבותיכם עכ"ה) שהן יג"מ הרחמים אל ארך אפים שכללותן הן חנון ורחום.
(הג"ה ולכן איתא דז"א רובו מהחסדים וזהו דודי צח. צח גימ' חנם בחי' חנון עכ"ה) וזהו חנון ורחום דא"א הם מקור שיומשך מאור א"ס בחי' הוי' היינו פנימית המדות דז"א דאצילות כי חיצונית המדות נק' גדולה וגבורה ותפארת כמ"ש לך הוי' הגדולה והגבורה כו' אבל פנימיות המדות היינו המוחין שבמדות נקרא הוי' וזהו לך הוי' הגדולה והגבורה כו' (הג"ה עמ"ש מענין פנימיות ז"א וחיצוניות ז"א בסידור שער היו"ט בדרוש תלתא אינון זמינין מקדש כו' ושם מבואר שזהו ע"ד שיש הפרש בין ת"ת קו האמצעי לחו"ג שבת"ת מאיר ש' הוי' וזהו וא"ו והנורא ועי"ז מחבר חו"ג אע"פ שהן ב' הפכיים מצד עצמן אש ומים מ"מ ע"י שבת"ת מאיר מבחי' דלאו מכל אלין מדות איהו כלל עי"ז עושה שלום במרומיו כו'. ולכן בת"ת דוקא הוא ש' הוי'. משא"כ בחו"ג הוא שם אל ואלקים כמ"כ ע"פ קבלת האריז"ל זהו ענין פנימית ז"א וחיצוניות ז"א. שבכל פנימיות ז"א אף בחו"ג מאיר שם הועי' להיות התכללות ע"ד ההארה בתפארת כו' משא"כ בחיצוניות ז"א, וא"כ לפ"ז מובן מש"כ דהוי' הוא פנימיות ז"א היינו האור הנמשך מאוא"ס בהמדות והוא נמשך ע"י המוחין חב"ד והיינו ע"י חנון ורחום שהם כללות יג"מ הרחמים. ועמ"ש בפי' וארא כו' באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם בת"א פ' וארא דרוש השני ובד"ה ויצוום אל בנ"י עכ"ה) והנה התהוות יסוד ז"א ומ' דאצילות הוא ע"י רבוי צמצומים אין קץ וכמש"ל בפירוש הפסוק זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו עד שמתהווה בחי' צדק שהיא מלכותא קדישא.
(וע' בת"א פ' תצוה סד"ה זכור דעמלק בענין הכסא שלם) משא"כ בחי' התהוות ז"א דאצילות מחג"ת דא"א אינו ע"י ריבוי הצמצומים כ"כ והיינו מצד היות ז"א הוא לעולם באצילות דאיהו וגרמוהי חד ואינו נשפל במהותו ועצמותו לבי"ע לעולם (הג"ה ע"ד כי הוי' אלקיך אש אוכלה וכו' טבע האש שמסתלק רק מים יורדים כן ז"א נק' אש וזהו שמים מאש ולכן נק' ז"א הקב"ה שהוא קדוש ומובדל ואינו מתלבש בבי"ע אע"פ שמחיה ומהוה אינו כמו הנשמה שמתלבשת בגוף כו' ועמ"ש מזה בלק"ת בשה"ש בד"ה צאינה וראינה, הראשון עכ"ה) ואף שכל עיקר הנהגתם דבי"ע הוא ע"י ו"ק דאצילות ששת ימים עשה כו' ביום ראשון מאיר חסד דז"א היינו רק הארה בעלמא מז"א נשפע בבי"ע (הג"ה כנ"ל בענין קדוש. ואפ"ל לכן נק' שם הוי' שהוא ז"א שמש כמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקים. שכמו מהשמש אינו מאיר על הארץ רק זיו והארה. שאינו פועל שום שינו בעצם השמש. כך מה שמאיר מז"א בבי"ע הוא רק הארה בעלמא עכ"ה). ואף גם זאת הוא ע"י אמצעות מדת מל' דאצילות ולא נמשך השפע דז"א לבי"ע מעצמו זולת כאשר מתלבש תחלה במ' דאצילות (הג"ה שהוא בחי' ש' אלקים שהוא מגן ונרתק לשם הוי' הנק' שמש ועמ"ש בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה למען תירא עכ"ה) שחסד שבמלכות מלביש חסד דז"א וכן גבורה שבמל' כו'. אבל מ' דאצילות נעשית היא בעצמה ממש ראש לשועלים להתלבש בבי"ע להחיותם (הג"ה ולא ע"ד הארה וזיו לבד. וע' בבאור ע"פ שחורה אני ונאוה. דרוש השני בהביאורים שע"ש ירידתה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור