בעצמה בבי"ע נק' שחורה אני אלא שאעפ"כ ונאוה. וזהו ענין רוח הבהמה שם ב"ן היורדת למטה להיות מקור לבי"ע נק' בהמה לגבי רוח האדם ז"א העולה למעלה וע' בד"ה בכ"ה בכסלו בענין אחד ובשכמל"ו כו'. ולכן המ' נק' עה"ד טו"ר וז"א נקרא עץ החיים דהיינו מה"ט לפי שהיא מתלבשת בבי"ע ששם יש טו"ר וז"א אינו יורד בבי"ע כמ"ש באג"ה סי' כ"ח עכ"ה) שזהו ענין מיעוט הירח שאמר לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך כנודע.
(הגה דלשון לכי היינו שתרד ממש למטה. ועיין בפרדס שער מעוט הריח פ"ב עכ"ה) ולכן אין מצטרך להיות כ"כ רבוי צמצומים בהתהוות דז"א כפי רבוי הצמצומים שצ"ל בההתהוות המל' (הג"ה ועמ"ש בד"ה אד' שפתי תפתח בענין קול ודבור. שצ"ל שני צמצומים עד שיומשך מהקול שהוא ז"א בהדבור שהוא מלכות היינו שלא יהי' גילוי פנימיות הקול שהוא פנימיות ז"א כנ"ל כ"א חיצוניות ושיתחלק הקול לחלקים וגם כמ"ש בע"ח שבז"א נמשך האור ע"י חלון ובנוק' ע"י נקב שהוא צמצום יותר מע"י חלון. ולכן המל' נק' אספשא"מ ונק' כה כדמותנו והז"א נק' אספה"מ ונק' זה ונק' בצלמנו ועמ"ש בד"ה ראשי המטות בענין כל הנביאים נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה. וזהו ג"ע ענין זה שמי וזה זכרי לא כמו שאני נכתב אני נקרא כו' וע' בדרוש ל"ג בעומר ע"פ עד הגל שהפרסא מתחלת אחר הוד שבהוד כו' ע"ש עכ"ה) ולכן במל' דאצילות נאמר זכר רב טובך כו' ריבוי הצמצומים ע"י רבוי בחינות טוב כו' משא"כ בז"א נאמר חנון ורחום הוי'. דהיינו שהתהוות ז"א הוא מהשערות דמזלות דא"א מבחי' צומח שבח"ס הן המדות שבמ"ס דא"א כמבואר במ"א שנקרא טורי חשוכא כו' כי המדות דז"א הם נקרא הרים סתם שהם למטה מהשכל ומקורן הוא השכל שיוצאים ונמשכים ממנו ושרשן הן המדות שלמעלה מהשכל (עמ"ש בפי' ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים סד"ה אתם נצבים היום).
קיצור. הוי' היינו פנימית ז"א וחיצונית ז"א נק' גדולה גבורה כו'. ונמשך מאור א"ס מבחי' כתר ע"י יג"מ שכללותן חנון ורחום. ובהג"ה פי' פנימיות ז"א כערך ת"ת לגבי חו"ג ועמ"ש בד"ה וארא כו' באל שדי. ושמי הוי' לא נודעתי להם עכ"ה. והנה התהוות המ' מאוא"ס הוא ע"י ריבוי צמצומים ועז"נ זכר רב טובך כו' כדי שיהי' וצדקתך ירננו. לפי שהמ' יורדת לבי"ע להיות ראש לשועלים רוח הבהמה היורדת למטה, ונק' ג"כ עה"ד טו"ר, שחורה אני. אבל ז"א אינו יורד לבי"ע ונק' קודב"ה קדוש ומובדל ונק' שמש הוי'. ונק' עץ חיים. ונק' אסה"מ. לכן א"צ רבוי צמצומים להתהוות ז"א מאא"ס ונמשך ע"י המדות שבכתר חנון ורחום הוי'.
ארך אפים וגדל חסד. דהנה כתיב באור פני מלך חיים במשלי סי' ט"ז ט"ו (הג"ה ופרש"י מי שהקב"ה מסביר לו פנים חיים הוא לו לכך צריך האדם ליישר דרכו לפניו עכ"ל. וע' זח"א ויחי דרי"ו א' ח"ב פ' שמות די"ח תחלת ע"א. פקודי דרמ"ז א'. ושם מבואר שמבחי' זו נמשך המלאך הנק' אורפניאל ונק' חשמל ובמא"א ח"ת י"ב חשמל מצד בינה שהוא אור פנ"י אל. ועיין באו"ת מהמגיד נ"ע פ' וישלח ע"פ ויקרא שם המקום פניאל כו'. ובזח"ג נשא קל"ג א' תקונא תליתאה. ודקל"ג ע"ב תקונא שביעאה פסיק שערא ואתחזון ב' תפוחין כו' הה"ד באור פני מלך חיים ועמ"ש מזה מענין תקון השביעי ואמת
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור