סי' ש"ט ס"ד
וכן אם נעשה בסיס לאיסור ולהיתר, כגון שהניח עליו מבעוד יום גם דבר המותר בטלטול שחשוב יותר מדבר האסור כמו שנתבאר בסי' ש"י, כיון שלא נעשה בסיס לאיסור בלבדו הרי הוא עומד עדיין בהתירו, ומותר לטלטלו אף שגם האיסור שעליו מיטלטל עמו מאליו.
וכתב במ"מ וציונים וז"ל: כיון שלא נעשה בסיס לאיסור לבדו וכו' – לכאורה כ"מ בלשון הרא"ש פ"ג סו"ס כ"ב הלכך כיון שהוא בסיס לשניהם וכו'. ובתוס' קמ"ב ע"א ד"ה ונישדינהו משמע שהטעם משום שהאיסור בטל להיתר. ולכאורה נ"מ היכא ששניהם שוים, עכ"ל.
ועיין בל' רבנו סי' ש"י סט"ז, דגבי דבר האסור חשוב יותר מדבר המותר כתב שההיתר בטל לאיסור, וגבי דבר המותר חשוב יותר מדבר האסור לא כתב שהאיסור בטל להיתר, ומשמע דלא בעינן שהאיסור יהיה בטל להיתר, וא"כ בשניהם שוים מותר.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור