שם ספ"א
וכן הנושא את הכפות או את החולה שאינו יכול לילך כלל חייב מפני שאינן נושאין את עצמן כלל.
א. כתב במ"מ וציונים וז"ל: שאינו יכול לילך – אולי ממשמעות הרמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ה הי"ט ואינו יכול להלך, עכ"ל.
והנה מהרמב"ם עצמו אין ראיה, די"ל דנקט ואינו יכול להלך משום דלפיכך צריך להרכיבו, ואין ראיה שדוקא כשחלה עד שאינו יכול להלך אמרינן דאינו נושא את עצמו. אבל כן הוא משמעות הגמ' יומא ס"ו ע"ב, דמיירי בחולה שאינו יכול להלך ולהכי צריך להרכיבו על כתפו, ועלה קאמר אפילו תימא ר' נתן חלה שאני, היינו דאותו חולה שאינו יכול להלך הוא הנקרא חלה לענין דלא אמרינן בי' חי נושא את עצמו (לר"נ דס"ל כן).
ב. עוד כתב שם וז"ל: ועיין תוס' ק"ל ע"א ד"ה ר"א ואז הוי כפות לפי שהוא חולה, לכאורה הרי התינוק שם בין כך אינו יכול לילך, וצ"ע, עכ"ל.
אמנם התוס' בדף צ"ד ע"א ד"ה אבל כתבו להדיא דתינוק בן יומו אינו נושא את עצמו, וע"כ דפליגי על התוס' בדף ק"ל, והם מקור הדברים לענין קטן. וברשב"א דף ק"ל חילקן לב' תירוצים, ע"ש.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור