יעקב רגליו, ועיין בלק"ת פ' תצא בד"ה כי ההרים ימושו ושם פ"א בענין מפני מה לא נאמר נון באשרי ועיין בסידור ע"פ סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים משם ג"כ יובן ענין כפיפה דנו"ן כפופה באופן אחר ממש"כ, ונו"ן פשוטה היא בינה כי שם אין שייך שום כפיפה כי או"א הם תרין ריעין ומקבלת בעצמה ג"כ מא"א, וגם אין שייך שם יראת יניקת החיצונים, וגם הכפיפה ע"ד שנת' בסידור אין שייך בבינה כי שם י"ל ע"ד לעשות הישר בעיני ה' שנתבאר בלק"ת פ' ראה סד"ה כי תשמע בקול, ומ"ש שהנו"ן פשוטה כלולה דדו"נ, זהו ע"ד זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו בת"א פ' יתרו ובלק"ת סד"ה והי' מספר בנ"י בענין ושמו להם ראש אחד, ועיין מענין נון פשוטה בלק"ת בד"ה נשא את ראש בני גרשון דרוש הראשון בהביאור פ"ה ובפ' ראה סד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו בענין ובו תדבקון, ועיין עוד מענין המשכת הבינה למטה בת"א בהביאור ע"פ וקבל היהודים, ועין בילקוט ר"פ לך לך ע"פ לך לך, ושם רמז ס"ד בשם פרקי ר"א חמש אותיות נכפל וכולן לשון גאולה כו' עד נ"ן בו נגאל אבינו יעקב מיד עשו שנאמר הצילני כו', והיינו נו"ן האחד נון כפופה מ' שאף בבחי' כפיפה או אפי' בעת נפילה כתיב סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים כנ"ל, ונו"ן פשוטה בינה שמשם הגאולה כמ"ש וגאלתיך אנכי, וכמ"ש בפרדס ערך גאולה ג"כ מפסוק גאולה תהי' לו וביובל יצא, ולפי שיעקב הוא המחבר הבינה עם מ' כמ"ש בזח"ב ר"פ תרומה דקכ"ו ע"ב בפסוק מי זאת הנשקפה, רזא דתרין עלמין מתחברין כחדא על ידא דיעקב שלימא דחבר לון כחדא, ע"כ נן בו נגאל יעקב ע"י שהמשיך מהבינה במ', וגם פי' הצילני לשון צל, עיין מד"ר ר"פ קדושים ע"פ להצילך להיות צל על ראשך, ומ"ש בפר"א חמש אותיות נכפל וכולן לשון גאולה, משמע שהגאולה זהו מחמת שהם כפולות י"ל כי כפול מורה על היחוד דו"נ, שהיחוד זהו המשכת סוכ"ע בממכ"ע ומזה דוקא נמשך הגאולה ועמ"ש בלק"ת בתחילתו בד"ה ראו כי ה' נתן לכם את השבת בענין כל עיסקא דשבתא כפול, שמור וזכור, שני כבשים, מזמור שיר כו', לכן באותיות שהן כפולות מורה שנמשך מאותיות העליונים דדכורא באתוון נוקבין, עמ"ש בת"א פ' בשלח בד"ה לסוסתי ברכבי פרעה.
ועפ"ז י"ל הגמרא פרק ראוהו ב"ד דכ"ו ע"ב מר סבר בר"ה כל מה דכייף אינש דעתיה (בתפלתו פניו כבושי' לארץ כו') טפי מעלי, וביוהכ"פ כמה דפשיט אינש דעתיה טפי מעלי, משום נשא לבבינו אל כפים, והענין כי ר"ה הוא במ', שלכן אומרים פסוקי מלכיות והמ' נקראת נו"ן כפופה, ע"כ כל מה דכייף אינש דעתיה להיות ע"ד נו"ן כפופה שעי"ז ממשיך בחי' בנין המ' טפי מעלי, אבל יוהכ"פ היא אימא עילאה שהיא בחי' נו"ן פשוטה, ע"כ מה דפשיט אינש דעתי' טפי מעלי, כי בינה היא בחי' גבוה יותר הרבה כנ"ל. וענין פשיט אינש דעתי' י"ל ע"ד אליו ולא למדותיו וע"ד ותתפלל חנה על הוי' על דייקא, ועיין במסכת שבת ס"פ הבונה, נ' כפופה נו"ן פשוטה, נאמן כפוף נאמן פשוט, ופרש"י אדם כשר צריך להיות כפוף ועניו וסופו להיות פשוט וזקוף לעוה"ב. והנה אנן קיי"ל שגם ביוהכ"פ מצוה בכפופים י"ל כי כפיפה זו יש לה שורש גבוה יותר ע"ד מ"ש בת"א פ' מקץ סד"ה רני ושמחי בת דרוש הראשון בענין ג' מדריגות דלא זז מחבבה עד שקראה בתי עד שקראה אחותי עד שקראה אמי, והנה בחי' בת זהו ע"ד נו"ן
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור