יאות בבחי' אות אמת לפי שנמשך למקבל מוי"ו דוקא איהו חיין כשנמשך למקבל בסוף כנ"ל. וע"ד חוה וחיה דנטלין חיין מן וי"ו פי' קריאת שם חי' ביו"ד אינו כמו בחי' יו"ד העליון טרם שנעשה וי"ו שהוא בהעדר התפשטות למטה אלא שם חיה אינו רק ע"ש קבלת החיות מן המשפיע שהוא וי"ו דז"א והוא בחי' המל' שנק' יו"ד זעירא שמקבלת מוי"ו דז"א וכמו ויהי האדם לנ"ח שהוא בחי' מקבל החיות ולזאת נק' חיה דנטלא ומקבלת חיין מוי"ו ולפ"ז חוה וחיה א' הוא מאחר שעיקר שם חוה ע"ש המשכות החיות למקבל דוקא א"כ קבלת המקבל שנק' חיה א' הוא עם חוה שהוא המשכות החיות במקבל ולפ"ז טעם דאם כל חי שהוא מצד בחי' ההשפעות דמל' למטה ומה דנטלא חיי' מוי"ו שלזה נק' חוה הכל א' הוא ומזה מביא ראי' לכאן דחוה זה יחי' הוא הואיל שהוא בבחי' גילוי אור החיות מלמעל' למטה (רק צורת הה' שבתוכה רגל קצר דוי"ו הוא בחי' עיבור הנשמות בבטן המל' בדומה למשפיע שהוא וי"ו כמ"ש אשה כי תזריע וילדה זכר כו' וכמשי"ת בפי' המאמר דבסמוך וכמ"ש במ"א). עוד שם בזוהר יחוה דעת דא איהו רזא דשמים מה שמים שית סטרין אף הכא שית סטרין באינון תולדין דקא יחיה כגוונא דיליה וע"ד יום ליום אתכלל בדרגא עילאה דאמ"ר ולילה ללילה ברזא דדכורא דקא נהיר לה דאיהו שמי' דעת ע"כ פי' דא רזא דשמי' שהוא בחי' ההתכללו' המדות דז"א מחו"ג יחד שהן אש ומים יחד הכלולי' בשמים עילאין וההתכללות זאת היינו ע"י בחי' הדעת דוקא כידוע דהדעת כולל חו"ג שלפעמים נוטה כלפי חסד ולפעמים כלפי דין ע"כ יוכלל ע"י החסד בדין והדין בחסד וכל בחי' ו"ק כלולי' בו וז"ש מה שמים שית סטרין ו"ק דז"א כלולים יחד והיינו בימים דיום ליום יביע כו' לאכללא דא בדא כנ"ל אוף היא בחי' המל' שמקבלת מז"א שית סטרין כלולים בה בבחי' ההתכללות ע"י בחי' הדעת שנמשך בנוק' מז"א בעלה דוקא וכמ"ש בסוף המאמר ברזא דדכורא דקא נהיר לה דשמי' דעת. וביאור הדברים הנה ידוע בבחי' הנוק' אין לה בחי' דעת מצד עצמה בשלימות כלול מחו"ג רק מצד קו א' והוא עטרא דגבו' בלבד כו' והוא ענין מ"ש נשים דעתן קלות (ק"ל הן ה' הוויות גי' ק"ל ודעת דדכורא שכלול מחו"ג הן ה' חסדים וה"ג שהן יו"ד הוויות גימט' ר"ס כמו כי סר לראות והחצי דחלק הגבורות הוא מספר ק"ל והיינו דעתן קלה בה"ג בלבד וזהו מה שנשים נוחין להתפתות בדעתן כי אין בדעתן חיזוק מב' קווין דחו"ג כו' ויכולין להחליף מלאו להן כו' וכמ"ש במ"א) אך בשעת היחוד נמשך לה מדעת דדכורא דקא נהיר לה מבחי' דעת שלימה שבו וז"ש והאדם ידע את כו' שהוא פועל יוצא להמשיך דעת לנוק' (והוא ענין נר שבת דנשים יו"ד פעמי' כ"ה דהיינו ה"ח דדעת דדכורא כו' וז"ש עד מהר"ה ירוץ גימט' נ"ר כו') וז"ש
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור