והוא רחום
(קנח) והוא רחום יכפר עון כו'. הנה לכאורה אין לפסוק זה שייכות לפסוקים שקודמים וגם בו לא נזכר שם הוי' כלל. אך הענין הוא בהיות מבואר בסידור בשרש ח"י פסוקים דיהי כבוד כו' שהוא בחי' ח"י הוויות דיסוד דצדיק ח"י עלמין כו' ולהאיר בג"ע שהוא בכ"ב אתוון דתהלה לדוד כו' וכנ"ל. וידוע דכל הוי' הוא בבחי' החסדים דדכורא (ועי"ז נמשך בחי' חוליות דז"א בח"י ברכות דש"ע וז"ש לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל דהא בהא תליא וכן יש ח"י הוויות בשירת הים) ועד פסוק כי לא יטוש נשלם עיקר עצם החסדים שנמשכו מחו"ב ע"י הדעת לנוק' (והן ב' פעמים ח' אותיות דהוי' ואדנ"י שהן י"ו) ופסוק זה דוהוא רחום הוא להמתיק הדינים דוקא שהוא ע"י בחי' גבורות ממותקות דחסדים שביסוד כו' ושרשן נמשך מי"ג מדה"ר דכתר שהן י"ג תיבות דאל רחום וחנון כו' והן י"ג
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור