סימן י

סימן י

הגהות לשו"ע חושן משפט¹

סי' י"ב ססע"י ב'² וי"ח°: נ"ב עי' בכתובות ד' ג"ן ע"א³.

סי' י"ד ס"ק י"א בש"ך משמע° דכ"ע ס"ל כראב"ש⁴: נ"ב וצ"ע דא"כ אמאי אותיב רב לשמואל מת"ק שם, ועי' בשבועות דל"ד ע"א.

סי' ט"ו סעי' ג' בהג"ה⁵ ומ"מ°: נ"ב וע' בסי' ל' ס"ב⁶ ובש"ך שם ס"ק ה'.

ס" ט"ז סמ"ע ס"ק י"ב הרא"ש בת' כלל ו' סי' כ'° שכן⁷: נ"ב דכשמטילין חרם לרעתו, על הכל חל החרם ולא עליו, וכתב רמ"א לקמן.

ס" י"ז ש"ך ס"ק ה' והב"ח° חולק: נ"ב עי' בא"ח סי' [ק]מ"א סעי' א' במג"א שם ס"ק ב'.

סי' י"ז בב"י סעי' י"א צריך הדיין לפסוק: נ"ב לפענ"ד שכאן ציון הס"ק אות י"ד ולא לקמן [סעי' י"ב צריך הדיין לומר] כן נ"ל⁸.

סי' כ"ה ש"ך סס"ק י"ב תחת ידו° וק"ל⁹: נ"ב וצ"ע גבי מחול לך ע"ש ודו"ק.

ש"ך סי' ל"ב ס"ק ד' °כן פסק מהרש"ל ביש"ש¹⁰: נ"ב וע"ל סי' ל"ו ס"ג¹¹ וע' בש"ך סי' ע"ז ס"ק ט"ו¹².

ש"ך ס" ל"ד ס"ק י"ג ועיין° בב"ח: נ"ב וע"ל סי' ל"ה ס"ק נ"ב¹³.

סמ"ע סי' ל"ד ס"ק ל"ב בלא דמי משמע (וכן האמת: וע"ל סי' שנ"ט ס"ט סקי"ד בסמ"ע¹⁴.

סי' ל"ד סעי' כ' בהג"ה ואפי'° מחל לו הנמסר: נ"ב הג"ה זו מקומה בסכ"ב (באה"ג¹⁵).

ס" ל"ד ש"ך ס"ק ל"ג נראה°: נ"ב וע"ל ס" ל"ה בש"ך ס"ק ז'.

סמ"ע סי' ל"ד ס"ק ס"ח¹⁶ כיון דבשעה° שהעיד: נ"ב נ"ל דר"ל דאשעה שהעיד¹⁷, ועיי' בתורת יקותיאל בי"ד סי' ל"ז¹⁸ ודו"ק, ועיי' בכתובות דף י"ג.

ש"ך סי' ל"ט ס"ק ב' וכך° הקשו התוס' רי"ד בקדושין¹⁹: נ"ב ועוד י"ל דאשמועי' דל"ת ד²⁰ יתומי' ללקוחות כמו לרב ושמואל, ע' תוס' ב"ק די"א ע"ב. א"נ אפי' אחר שחלקו עי'²¹ דס"ח ע"ב.

שם ואם איתא דשעבודא דאורייתא° אמאי יתמי לאו בני מיעבד מצוה: נ"ב ע' בתוס' ורא"ש פ' הכותב²² ולק"מ.

שם כגון בשטר° וכה"ג כעין דאורייתא תקון: נ"ב ז"א להמעיין בגמ'²³ א"ב כשהחייב מודה כו' ע"ש אלא די"ל דר"ה בדר"י אפי' בע"פ נמי גבי משום תקנתא דר"פ ולא משום שעבודא דאורייתא כמ"ש.

ש"ך סי' ל"ט ס"ק ט' לפי שאין בו קנין° מכמה טעמים: נ"ב זה אינו²⁴.

שם ס"ק כ"ב שחייב באחריות° עדיו בחתומיו²⁵: נ"ב אלו השיטות נשמטו ממקומן ונראי' שהם שייכים לס"ק שלפני זה מתיבת עדיו עד תיבת או.

שם ש"ך ס"ק ל"ט בד"ה ועוד תמי' לי על מ"ש הרא"ש מר הוי כמכר° ולענין בשטרי הקנאה: נ"ב אלו השורות נדפסו שלא במקומן מתיבת ולענין עד ועוד [ושייכים בסוף הדבור המתחיל ומדברי תשו' ראב"ן אחר מ"ש לדרך האמת תהלה לאל].

ש"ך סי' מ"א ס"ק י"ט מאחר שהוא תוך זמן°²⁶: נ"ב ומדברי הנ"י וריטב"א הנ"ל משמע לחלק בהכי דהרי גבי כתובה אנן סהדי שהוא תוך הזמן וא"כ מאי מקשו.

שם שם ולהכי° קאמר הראב"ד ובשבועה: נ"ב ליתא דע"כ ל"פ שם אלא לטרוף מלקוחות אבל מיני' ליכא למ"ד ואפשר די"ל היסת.

סי' מ"ג ש"ך ס"ק כ"ב למה הוצרך לזה° דהא בשטר מתנה: נ"ב ע' בתשו' הרשב"א עצמה שכ' ג"כ טעם זה בהדיא אלא דר[ך] עוד קאמר ועוד דאלו העדים כו' והב"י קיצר בהעתקה.

ס" מ"[ו] ש"ך ס"ק י"ז וצ"ע°: נ"ב וע' ב"ש סי' קמ"ב ס"ק י"א.

סי' ע"ב ש"ך ס"ק ט' מה צדקה שייך בזה°: נ"ב קושיות הללו מתורצים בתירוץ קושי' השלישית²⁷.

שם²⁸ לקנות בו עבדים וקרקעות° אלא ודאי קונה אותו: נ"ב י"ל דדמי קצת למתנה ע"מ להחזיר ואפי' [לפ"ד הרא"ש פ"ג] דסוכה²⁹ דמחייב באונסין ש"ה דהתנה וביטל תנאו משא"כ הכא ודו"ק. ולרשב"ם³⁰ דפטר במתנה ע"מ להחזיר אפי' [בגניבה ואבידה ש"ה] דבמתנה יהבי' ניהלי' אבל הכא קונה משכון בעד חובו והוא קנין ולא מתנה. ומיהו³¹ [חזרת דמים לא] הויא חזרה מדנשבע שאינו ברשותו³² כיון דבמשכון יהיב [נהלי' אדעתא] דגוף החפץ [להחזירו . . .] דומיא דאתרוג. ועוד דלא אמרינן מה לי הן מה לי דמיהן אלא כשאינו מצוי בשוק (ואפשר דמכאן יצא לו להרמב"ן³³ כן) ובאצטלית מיירי שאבדה.

סי' ע"ה ש"ך ס"ק ה' וחפשתיו ולא מצאתיו°: נ"ב והוא גבי שדי מכורה לך חוץ משדה פלונית דה[א כו'] לא מכר כל שדותיו כו' ומסיים בהדי' מזאת ההלכה נפקא לן כו' ע"ש דקצ"א ע"ב באלפסין הגדולים [דפוס זולצבאך] ובדפוס סלאוויטא הוא בדף ס"ג ע"א וע"ב ע"ש. שוב מצאתי באו"ת שהרגיש בזה ג"כ.

ש"ך סי' ע"ו ס"ק ז' כיון דליכא° רמאי וכמו: נ"ב ז"א דאפי' איכא רמאי מבואר בסי' רכ"ב ס"א ג"כ דיחלוקו אפי' אם [המקח] ביד המוכר כיון שאין תובעים את המוכר דהא אין עליו אלא מ"ש³⁴ אלא הם תובעים זא"ז, וגם הרא"ש והטור מודים לזה וע' בי"ד סי' שי"ז ס"א וב[רמב"ם פ"ה] מהל' בכורות משא"כ במנה שלישי' אפי' בכרך א' דלא ה"ל למידק ואין להם עליו כלום מ"מ מכיון שהי' ידוע לו מתחלה שלא הי' אלא של א' מהם א[מרינן יהא] מונח כמ"ש הרא"ש, משא"כ בסי' רכ"ב דכיון שאין להם על המוכר כלום אשתכח דהשתא הוא דקא קנו וה"ז כמו שלא הי' ידוע קודם מחלקותן.

ש"ך סי' פ"ב [כללי] דמגו אות כ"ב וא"כ מ"מ דברי ר"ש בזה צ"ע° ומצאתי בתוס': נ"ב וע' ברא"ש פ"ק דכתובות סי' י"ח.

סי' פ"ח ש"ך ס"ק ט"ז ד"ה מיהו אבל כשאינו° מכחישו כלל³⁵: נ"ב וע"ל סי' [ע"ה] סי"ז ס"ק נ"ט ובס" פ"א ס"א סק"ב.

ש"ך סי' פ"ט ס"ק ט' כדי חייו° דהא שקיל: נ"ב אך התוס' ס"ל דה"ט דכדי חייו לא קאי במסקנא. מיהו י"ל דה"ט דלא שייך הכא [משואי"ל גם לדע' הרמב"ם דלעיל סי' ע"ב מ"ב ע"ש בש"ך ס"ק נ"א ודו"ק. והר"ן יפה טען לפי שיטתו ושיטת הרא"ש דטעמא דכד"ח קאי במסקנא נמי ומש"ה לא חשבי' ל[טענת] בעה"ב לכלום, ול"ד לנ' ידענא ונ' לא ידענא בענין דלא ה"ל למידע דהתם טענת א"י שלא טובה.

סי' קכ"ט ש"ך ס"ק י"ט קאי אלוה כותי°³⁶ ועיין בספרי: נ"ב וע' סס"י מ"ט וב[ש"ך שם] סק"כ דאפי' בבע"ח ישראל נמי ודו"ק. וע' בהג"ה דו"פ דלא נסתפק הב"ח אלא בבע"ח נכרי אבל בישראל ודאי פטור מה"ט דלא כרמ"א, וע' באו"ת שהשיג על הש"ך דלעיל סי' מ"ט ס"ק כ' מחמת דברי רמ"א דכאן ע"ש, ואשתמיטתי' מ"ש בסי' ק"י ס"ג דאפי' הרמב"ם ל"פ אלא משום ארי' הוא דרביע כו' ע"ש ודוחק לחלק [בחש]ש פרעון דהתם להכא מאחר דל"ח גבי ערב כלל לפרעון ה"ל כאלו ידע דלא פרע ודוק.

ש"ך סי' קנ"ז ס"ק ח' היינו° משום שהרי"ף: נ"ב ז"א במשמעות לשונו ע"ש [ואח"כ העביר הקולמוס על תיבות אלו].

שם ודלא° כב"י ועכ"פ: נ"ב פי' בלקוחה ומתנה אבל באני בניתי פליגי כמש"ל ולזה יש לכוון לשון הב"י ([אבל לשונו] בש"ע צ"ע) וכ"מ להדיא במ"מ ודלא כדמשמע לכאורה מדבריו דבאני בניתי נמי ל"פ והרי"ף והרמב"ם מודים להתוס' דז"א כמשמעות לשון המ"מ [ . . . ] ראי' לדבריו כלל.

בש"ע סי' קנ"ח סעי' [ב] יש מי שאומר שכופין (נכתב שם ציון לש"ך ס"ק ב'): ונ"ב נלפענ"ד דזה הציון עשה הש"ך בס"ה.

שם ש"ך ס"ק [ב'] בשביל זה° וכ"כ הטור: נ"ב וצל"ע.

ס" קס"ג ש"ך ס"ק ט"ז פטור° כ"ה במרדכי: נ"ב היינו לשנויי קמא דלשם אבל [לדבריו האחרונים³⁷ . . .] בנ"י בב"ב דק"י בשם הירוש' ומ"ש בד"מ ע"ז צ"ע ודוק.

סי' קע"ו ש"ך ס"ק ט"ז ב' ר"י והרא"ש° וכ"פ מהרש"ל: נ"ב לק"מ דש"ה דלא נעשה שומר אלא לעצמו ולא לחבירו כיון שאינו תופס אלא בשבילו משא"כ גבי מתעסק [לטובת] השותפות ודמי להם דאמרי' בפ' השואל דצ"ז דלמיסר טעינה ה"ל לצורך עצמו משא"כ בע"א.

שם שם כמו חפץ ששוה° ר': נ"ב של שניהם.

שם שם כמהר"ם° והמחברים שכתבו סתם: נ"ב ז"א דלדידהו לא הוי שומר כלל ומטעם דפרישי' ואין זה ענין כלל לשמירה בבעלים וגם מהר"י מודה.

שם שם בה' שכירות° וכן מ"ש הרא"ש בתשו': נ"ב ז"א חדא דלשון זה בסמ"ג הועתק מדעת הרי"ף והתם א"א לפרש כן, גם מ"ש הסמ"ג ודין ש"ש וחיובן כו' משמע דוקא לענין חיוב ש"ש סמך אמ"ש בה' שכירות ולא על דין השותפין וע' בסי' שמ"ו³⁸ דס"ל לתוס' ורא"ש וטור וש"ע דלא כמהר"ם, דטעם דמהר"ם ע' בתשו' מהרי"ט ס"א סי' קכ"ג דס"ל בעלים באמירה בעלמא ע"ש, ודברי הש"ך בסי' שמ"ו ס"ק א' צע"ג ודוק.

סי' ר"ב ש"ך ס"ק ג' כאחד° ודו"ק: נ"ב ע' גיטין דע"ז ע"ב³⁹ וצע"ג גם בב"מ די"א ע"ב גם לקמן ס"ט ודו"ק.

סי' ר"ה סעי' [י"ב] בהג"ה אינו קנין°: נ"ב וע' בא"ע סי' מ"ב ס"א ובח"מ וב"ש שם וע' חי' רשב"א. רפ"ק דקדושין.

סי' ר"ח⁴⁰ בתרומה° דדבר: נ"ב בתמורה.

שם שם דשם בתרומה°: נ"ב בתמורה.

סי' רי"ב בש"ע סעי' ד' ומה° הפרש: נ"ב ע' גיטין דמ"ז ע"ב⁴¹ וצע"ג וע"ל סי' רי"ד ס"ד.

סמ"ע סי' רמ"א ס"ק י"ג סי רנ"ו°: נ"ב ר"ט ס"ב צ"ל⁴².

סי' רע"א סעי' ה' [או בסמ"ע ס"ק ה' סי' ע"ר אינו מוריש וכיוצא⁴³]: נ"ב וצ"ע במשנה ר"פ נערה שנתפתתה.

סי' ער"ה בהג"ה סעי' ז' אם פירש לקנות כולן° לא קנה: נ"ב קנה כולן אבל אם החזיק סתם ולא פי' לקנות כולן⁴⁴.

סי ש"ז ש"ך ס"ק ב' ולחנם דחק° אלא מיירי: נ"ב צ"ע⁴⁵ דהש"ס ל"ק אלא לאביי⁴⁶ אבל רבא קאמר בהדיא דלא ס"ל הטעם דאין ר[צוני⁴⁷] ומתני' לכתחלה כמ"ש התוס' שם ובב"ק⁴⁸ וע"ל סי' רצ"א סכ"ו והיינו ממש כהסמ"ע.

סי' שי"ב ש"ך ס"ק ד' אין הדמים ראי'° ע"ש ודו"ק: נ"ב ואין הנדון דומה לראי' דודאי אין הדמים ראי' היכא שאין ידוע בלא"ה אבל הכא ודאי השכירות ידוע שכר קצוב בכך וכך ואטו משום דהקדי' השכר נימא דהמעות מתנה או הוספה הוו, אלא דמ"מ צ"ע ברא"ש פ' השותפין שנדרו ובש"ע י"ד סי' רכ"א ס"ק מ"ה.

סי' שפ"ה בש"ע סעי' ב' עד° שינסך: נ"ב מפני שמשעה שהגביהו חייב לשלם ואינו מתחייב בנפשו⁴⁹.

סי' שפ"ח ש"ך ס"ק כו להציל בענין אחר° ואפ"ה: נ"ב צ"ע דהא ר"א מטולא מיירי בגוונא דלא עביד אינש דינא לנפשי'.

סי' תי"ט ש"ך ס"ק ג' להרא"ש בכאן בש"ס° ועוד קשה לי: נ"ב וע' בנדה די"ב ע"ב א' רב כהנא שאילתינהו לאינשי ביתי' דר"פ ורב הונא ברי' דרב יהושע והם היו בימי רבא כדאיתא בכתובות דפ"ה.

סי' ת"כ בש"ע סע מ"א משלם שלשה° סלעים: נ"ב צ"ל חמשים שהסופר טעה בין נו"ן לגימ"ל⁵⁰.

בט"ז סי' קס"ג ס"ג ואם שמו המס כו' באיזה זמן שיקבעו° אח"כ נמצא שלא חל: נ"ב פי' בזמן שיהי' פיסוק אחר והערכה אחרת ולכן הדבר תלוי בהערכה שבאותו זמן מצד המנהג. ודעת הסמ"ע י"ל דדומה למ"ש בי"ד סי' רל"ב סט"ז וה"נ אדעתא דהכי לא העריכו אא"כ הגיע זמן הגבי' ממש שאז חלה ההערכה דומיא דנדר ושבועה שבי"ד סי' רכ"ח סמ"א ובסי' רל"ב סי"ב שלא פקע [השבועה ע"י] הארכת זמן ע"ש, וא"ש שאין עושין שומא חדשה בכל גבי' לפי דלא שכיח הענין כולי האי שיצטרך למכור כלי תשמישו דבהכי מיירי הרשב"א לפמ"ש בדעת הסמ"ע, ואפשר דאפי' לא העני כ"כ אין חלות ההערכה אלא בזמן הגבי' ממש ואפ"ה אין עישין הערכה חדשה בכל גבי' אם לא שברור הדבר שלא אמדוהו בכך והוא [חסר כמו תיבה א'].

שם בט"ז סעי' ו' מי שמחל כו' הם דעת י"א° ותמוה הוא: נ"ב וע' בש"ו ר"י ב"ב.

שם בהשמטת המדפיסים סי' י"ז ס"ד בפ"ג דזבחים כת"ק דריב"ק°: נ"ב דריב"יי צ"ל⁵¹.

שם מכח שחייב°: נ"ב צ"ל שחייה⁵².

שם שדין שחייב° ועמידה: נ"ב שחייה צ"ל.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org