סימן א
בבא קמא
(דף ה' ע"א פרש"י) ד"ה ומפגל כהן ששחט קרבנו של ישראל חטאת לשום שלמים דאין הקרבן עולה כו'. כבר האריך בזה הפני יהושע מה שלא פירש רש"י ענין פיגול כפשוטו דהיינו במחשבת חוץ לזמנו שזהו פיגול האמור בתורה. ועיי"ש שכמעט לא נמצא פירוש מספיק, עד שרצה להגיה שצ"ל שלמים לשם חטאת וכמ"ש רש"י ס"פ ערבי פסחים1, וגם בזה לא מצא מנוח אשר ייטב לו. אבל האמת יורה דרכו והוא פשוט2 דרש"י לישנא דגמרא פ"ד דמנחות (דמ"ט ע"א) נקט3, ועיי"ש בפירש"י4 ותוס'5 ודו"ק.
ומה שכתב רש"י דאין קרבן עולה לחובת בעליו וצריך אחר, ולא פירש דהקרבן נפסל לגמרי (ובפרט דגבי חטאת אפילו שלא לשמו נמי פסול לגמרי6), היינו משום דלא מיחייב לשלם מחמת שעשה פסול בקרבן דרעהו כתיב7, ואפילו אדם המזיק נמי פטור, כדפירש התוס' (דף ז8) והרא"ש9, ואין חיובו אלא מחמת שגרם להפסיד לבעלים קרבן אחר.
והשתא אתי שפיר הא דכתב רש"י כהן ששחט כו', דאע"ג דשחיטה בזר כשרה, משום דבפיגול גמור דהיינו במחשבת חוץ לזמנו קמיירי כדפירשתי, והפיגול לא נקבע אלא במחשבת זריקה או אכילה שכהנים אוכלים או זורקין, ולא שייכא בישראל. ומשום הכי נמי קתני מתניתין10 הכהנים שפיגלו במקדש. אי נמי דנקט כהן, וכן מתניתין דתני הכהנים, כדאיתא בנדרים (ד' ל"ו) דכהני שלוחא דשמיא נינהו, משא"כ בישראל מצי למימר לתיקוני שדרתיך כו'. אע"ג דדחי בגמרא, מכל מקום לפי מה שכתבו הפוסקים11 דבעיין איפשטא12 דכהני שלוחי דשמיא נינהו, יש לומר דלא מידחי' במאי דדחי' הגמרא דלא למיפשט בעיין ודיחויא בעלמא הוא.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור