אחרון של פסח, ה'תש"ל

110

(הנחה בלתי מוגה)

ויצא

חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה ונחה עליו רוח הוי' וגו'⁷⁷⁷, ומסיים⁷⁷⁸ כי מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים. ומבואר בתרגום⁷⁷⁹ ובמדרשי חז"ל⁷⁸⁰ שכתוב זה (ויצא חוטר גו') קאי על משיח צדקנו, ובכתובים אלו מתאר הנביא גודל מעלתו של משיח, אופן הנהגתו ומעמד ומצב כללות העולם שיהי' אז, בזמן שיוסיף אד' שנית ידו גו' והניף ידו על הנהר וגו'⁷⁸¹. וצריך להבין מה שבפסוקים אלו נאמר גם וברוח שפתיו ימית רשע⁷⁸², לא ירעו ולא ישחיתו גו', דלכאורה, מה שייך ענין זה (שלילת וביטול המציאות דרשע כו') למעמד ומצב הכי נעלה שיהי' בימות המשיח, שכדי לבטל את מציאות הרשע הרי זה דוקא ע"י רוח שפתיו של משיח, שע"פ פשטות הכתובים ה"ה רוח הוי' שעלי' נאמר ונחה עליו גו' (שלכן אין לתרץ שמדובר אודות ב' זמנים, היינו, שהענין שברוח שפתיו ימית רשע יהי' לפני הזמן שנחה עליו רוח הוי').

ב) ויש

להוסיף בביאור גודל המעלה דונחה עליו רוח הוי', ע"פ מ"ש בזהר (באד"ר⁷⁸³) ע"פ⁷⁸⁴ מארבע רוחות בואי הרוח גו' (שנאמר בנבואת העצמות היבשות), דא הוא רוח דמלכא משיחא, דכתיב ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה', הרי ארבע רוחות וכו', ומבאר, שזהו רוח דעתיקא שלמעלה מרוח חכמה ובינה כו' וכוללת אותם כו'. ומוסיף לבאר, שענין זה קשור עם מ"ש והריחו ביראת ה' [כי ריח הוא למעלה מחכמה ובינה, כפי שממשיך לא למראה עיניו (שראי' היא בחי' חכמה⁷⁸⁵) ישפוט ולא למשמע אזניו (ששמיעה היא בחי' בינה9) יוכיח], דמורח ודאין⁷⁸⁶, כי שורש הריח הוא

111

מבחי' חוטמא, שעז"נ⁷⁸⁷ ותהלתי אחטם לך, לבעל החוטם אני מתפלל⁷⁸⁸, דהאי קרא לעתיק יומין אמרו.

וענין

זה קשור עם כללות מעלתו של משיח, עליו נאמר⁷⁸⁹ הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, כידוע⁷⁹⁰ שמאד הוא אותיות אדם, אלא שהוא בצירוף אחר שמורה על בל"ג [ולהעיר, שאדם ר"ת אדם דוד משיח⁷⁹¹, אבל בצירוף דמא"ד הנה משיח הוא הראשון], והיינו, שמשיח הוא למעלה מאדם הראשון⁷⁹² וממשה רבינו (כדאיתא בתנחומא⁷⁹³ ירום מאברהם כו' ונשא ממשה). וזהו הנה ישכיל עבדי, ישכיל דייקא⁷⁹⁴, ממקור החכמה כו' הנעלם בעצמות ממש, שלא נגלה עדיין לשום אדם, גם לאבות ולמשה במ"ת, שלכן מצינו שמשיח ילמד תורה את כל העם כולו⁷⁹⁵, כולל גם האבות ומשה רבינו⁷⁹⁶, אע"פ שמשה קיבל תורה מסיני⁷⁹⁷. ועוד זאת, שהלימוד של משיח יהי' באופן של ראי' [שעפ"ז מתורצת גם השאלה איך יוכל האחד לשאת ריבוא רבבות אנשים], שעל ידה תופסים שלא בערך יותר מאשר בשמיעה⁷⁹⁸. וכהדוגמא שהובאה על זה⁷⁹⁹ ממ"ש בפע"ח⁸⁰⁰ גבי האריז"ל [שעל ידו התחיל גילוי פנימיות התורה, שנעשה אח"כ באופן דיפוצו מעינותיך חוצה⁸⁰¹, שזוהי ההכנה לשלימות הגילוי דפנימיות התורה ע"י משיח], שבשעת השינה בשבת שמע בישיבה של מעלה דברים נפלאים מה שלא הי' יכול לפרשם בשמונים שנה רצופים. וזה תמוה לכאורה, איך יכול לתפוס במחשבתו בשעה א' מה שצריך לומר בדיבור פ' שנה, עם היות שאותיות המחשבה נק' אתוון רברבין⁸⁰²,

112

לפי שבמחשבה משיג במעט זמן מה שצריך על זה בדיבור זמן רב, מ"מ, היינו שמשיג במחשבה ברבע שעה מה שצריך לדבר שעה או שתים, אבל שישיג במחשבה בשעה א' מה שצריך לומר ס' או פ' שנה⁸⁰³, זהו נמנע. אבל הענין הוא, שהשגתו היתה בבחי' ראי', דהיינו ראיית עצמיות החכמה, ולא כמו שמתלבשת בבינה והשגה בבחי' אותיות, והיא למעלה מעלה מבחי' השכל כמו שמלובש בהשגה ואותיות, עד שיתכן שמה שמשיג בבחי' ראיית החכמה בשעה ושתים, כשירצה להלבישה באותיות יצטרך ע"ז זמן ס' או פ' שנה. ועפ"ז יובן העילוי דמשיח לגבי משה, דהנה⁸⁰⁴, משה ביקש אעברה נא ואראה את הארץ⁸⁰⁵, כי במשה כתיב⁸⁰⁶ וירא ראשית לו, ורצה משה להמשיך בחינה זו בכנ"י, שנקראת ארץ חפץ, ולא פעל (אלא רק ביחידי סגולה⁸⁰⁷), ולכן נאמר⁸⁰⁸ ועתה ישראל שמע כו', ורק לעתיד יהי' גילוי בחי' זו בכנס"י ע"י משיח. ועז"נ הנה ישכיל עבדי, שישכיל הוא פועל יוצא, שימשיך וישכיל בכנ"י בחי' ראי' דחכמה העצמית כו'. וזהו גם מ"ש והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו, בראיית עין השכל, ולא למשמע אזניו, בשמיעה דבינה כו', רק בבחי' הראי' דחכמה העצמית כו'⁸⁰⁹.

וע"פ

כל הנ"ל בביאור גודל העילוי דונחה עליו רוח הוי' וגו', יוקשה ביותר, מהי השייכות דונחה עליו רוח הוי' למ"ש אח"כ וברוח שפתיו ימית רשע. ומובן שאין לתרץ שמ"ש כאן ימית רשע אין הכוונה לרשע כפשוטו בגשמיות, אלא לענין הרשע ברוחניות ובדקות כו', שהרי בחי' רוח הוי' (שגדלה מעלתה ביותר, כנ"ל) היא למעלה שלא בערך גם מענין הרשע בתכלית הדקות.

ג) ויובן

בהקדים מ"ש בהמשך הכתובים, והי' צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו⁸¹⁰. והענין בזה⁸¹¹, דהנה, אזור הוא חגורה שעל המתנים, שמקומם למטה מן הלב ולמעלה מן הטבור, ששם הוא חצר הכבד שהוא הפרסא המפסקת בין אברי הנשימה לאברי המזון (העיכול), שזהו בדוגמת ענין רקיע המבדיל בין מים למים⁸¹², היינו, בין

113

תענוג רוחני לתענוג גשמי (כי המים מצמיחים כל מיני תענוג⁸¹³), וכלשון רז"ל⁸¹⁴ מפלגך ולעילא כו' מפלגך ולתתא כו', ולכן שם דוקא צ"ל אזור וחגורה כו'. וע"פ המבואר בכ"מ⁸¹⁵ (גם בדרושי ההילולא לכ"ק מו"ח אדמו"ר⁸¹⁶) שכל הגבוה גבוה ביותר יורד למטה מטה ביותר, מובן, שהכח על זה הוא ממקום גבוה כו', שזהו"ע צדק (אזור מתניו) ואמונה (אזור חלציו), שהיא מלכות [שבהיותה בבחי' דין אזי נקראת צדק, וכשמקבלת מתפארת (שנקראת אמת) אזי נקראת אמונה], כי נעוץ תחלתן בסופן⁸¹⁷, ששרש המלכות הוא בכתר.

אמנם

תכליתה של פרסא ומחיצה זו היא (לא רק להפסיק, אלא גם) לחבר ולהמשיך העליון לתחתון, כידוע בענין מחצתי ואני ארפא⁸¹⁸, שתתרפא המחיצה שבין העליונים לתחתונים, ויהי' גילוי אלקות למטה (ואז יהי' ענין המחיצה בקדושה בלבד, כמו המחיצות שבביהמ"ק). ועפ"ז מובן, שעי"ז שצדק אזור מתניו גו', נעשית פעולתו של משיח באופן שברוח שפתיו ימית רשע, ועד שלא ירעו ולא ישחיתו גו'⁸¹⁹ (ואדרבה, כפי שמצינו בסנהדרין⁸²⁰ בנוגע לנחש הקדמוני, שבהתחלת הבריאה הי' שמש גדול). וכל זה הוא מצד גודל מעלתו של משיח, שנחה עליו רוח הוי' וגו', שלהיותו גבוה ביותר, יש בכחו לפעול (לא רק על בנ"י, אלא גם על אומות העולם, ועד) למטה מטה ביותר.

ד) וכ"ז

נעשה ע"י כללות מעשינו ועבודתנו למטה בעוה"ז התחתון [לא רק בנוגע לקיום המצוות, אלא גם בנוגע ללימוד התורה, כידוע⁸²¹ בענין חברים מקשיבים לקולך השמיעני⁸²², וכמבואר באגה"ק⁸²³ שהעליונים אין בהם כח לברר ולהעלות כו' אלא התחתונים לבד כו', ולכן באים העליונים לשמוע חידושי תורה מהתחתונים כו'], שדוקא עי"ז ממשיכים הגילוי דגבוה גבוה ביותר, שזהו הגילוי דמשיח, בחי' היחידה⁸²⁴.

114

וכן

תהי' לנו, שיקויים בנו מקרא שכתוב ונחה עליו רוח הוי' וגו', וברוח שפתיו ימית רשע, שזהו כללות הענין שמשיח ילחם מלחמות ה' וינצח, ויבנה מקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל⁸²⁵. ובלשון הכתוב⁸²⁶ אלקים יושיע ציון וגו', שפסוק זה, אף שבא בהמשך למ"ש בהתחלת המזמור למנצח על שושנים לדוד, הנה בזמן דוד קאי על דוד, אבל בזמן הזה קאי על משיח⁸²⁷ [ולהעיר שגם דוד קשור עם משיח, כמ"ש הרמב"ם⁸²⁸ בביאור הכתובים דפרשת בלעם, ששם נבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד כו' ובמשיח האחרון שעומד מבניו (משיח בן דוד, נוסף על משיח בן יוסף⁸²⁹) שמושיע את ישראל באחרונה], שעליו אומר הקב"ה בני אתה אני היום ילידתיך⁸³⁰, היום אגלה לבריות שבני אתה⁸³¹, ועל ידו יהי' הענין דאלקים יושיע ציון. ועפ"ז יש לפרש המשך הכתוב ויבנה גו', שקאי על מעלת הבנין דביהמ"ק העתיד שיהי' בית נצחי⁸³², והיינו, דנוסף לכך שביהמ"ק בכללותו הוא באופן שקדושתו היא מפני השכינה ושכינה אינה בטלה⁸³³, הרי, בענין זה גופא יש חילוקי דרגות, והחידוש דביהמ"ק העתיד הוא שענין זה יהי' בדרגא נעלית, ועד שהבנין עצמו יהי' בית נצחי. וממשיך בכתוב, וישבו שם וירשוה, ירושה דייקא, שאין לה הפסק, כידוע⁸³⁴ מעלת הירושה ונחלה לגבי מתנה, שירושה דוקא אין לה הפסק, והיינו, שנוסף על נצחיות הבנין מצ"ע, ניתוסף בו גם מעלת הירושה שאין לה הפסק. ויש לומר, שההוספה דוירשוה על ויבנה, היא, שלאחרי שמשיח יבנה מקדש במקומו49 (יבנה גו'), ירד ויבוא ויתגלה בו מקדש בנוי ומשוכלל מן השמים⁸³⁵ (וירשוה, ירושה שבאה מלמעלה). וממשיך בכתוב, וזרע עבדיו ינחלוה, דקאי על שבט לוי, שהובדל⁸³⁶ לעבוד את ה' לשרתו (עבדיו), והקב"ה זוכה להם,

115

שנאמר⁸³⁷ אני חלקך ונחלתך (ינחלוה). ואוהבי שמו – כהנים, כי אהרן הוא אוהב שלום⁸³⁸, ושמו של הקב"ה שלום⁸³⁹. וישכנו בה – באופן נצחי, כמ"ש⁸⁴⁰ אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח. ואז זוכים גם לקיום היעוד לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים.

______ _l ______

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org