סי' תרמ"ט ס"א
כל ארבעת המינים שהיה אחד מהן שאול בידו או גזול או גנוב, בין מישראל בין מנכרי, אע"פ שכבר נתייאשו הבעלים ממנו, הרי זה פסול ביום הראשון של חג מן התורה, שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון וגו', ודרשו חכמים לכם משלכם, להוציא את השאול ואת הגזול וגנוב שאינו שלו, שהרי חייב להחזירו לבעליו ואינו יכול לפטור את עצמו בדמים.
א. כתב במ"מ וציונים וז"ל: ולכאורה מה שסיים רבנו כיון שחייב להחזירו ואין יכול לפטור בדמים מש"ה ל"ה שלכם, צ"ע לענין נכרי לפי המבואר בקו"א ת"מ ס"ק י"א משמע שיכול לפטור בדמים, ואולי כל זמן שלא משלם מ"מ לא הוי שלכם, עכ"ל.
ולק"מ, כי המבואר בקו"א שם הוא דוקא בגוזל מלכתחילה ע"מ להחזיר דמים, שאז אין בזה משום גזילה גם בישראל, אלא שבישראל יש בזה משום לא תחמוד ובנכרי ליכא לא תחמוד, משא"כ בגוזל שלא ע"מ להחזיר דמים אין שום משמעות שקונה בנכרי. ועיין המקנה הלכות קידושין סי' כ"ח ס"א. ומ"ש בסוף דבריו שאולי כל זמן שלא משלם לא הוי שלכם אינו, שהרי מבואר בקו"א שם להדיא דגם כל זמן שלא שילם הוי שלו אם נתכוין לכבשו תחת ידו שיהא שלו לגמרי.
ב. עוד כתב שם וז"ל: חייב להחזירו – לכאורה כ"ז שייך גם במתנה ע"מ להחזיר, עיין תרנ"ח, ומ"מ יוצא. ובפשטות הטעם שאין לו קנין הגוף, וצע"ק, עכ"ל.
וגם זה לק"מ, כי מש"ה דייק רבנו לכתוב "שהרי חייב להחזירו לבעליו" (וכן אריכות הלשון לקמן ס"ד "שהרי אם באו הבעלים לתבוע שלהם חייב להחזיר להם הגזילה בעיניה"), להורות דמיירי רק במי שצריך להחזירה מחמת שאינו בעלים, למעוטי מתנה ע"מ להחזיר דשפיר יוצא בו, דאף שחייב להחזירו, מ"מ לא קרינן ביה "חייב להחזירו לבעליו", שהרי הוא עצמו הוא הבעלים ואינו חייב להחזירו אלא כדי לקיים תנאו.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור