253
לו יהונתן מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך1702. וידוע הדיוק בזה1703, דלכאורה, ונפקדת ויפקד הם שני ענינים הפכיים, כי, ונפקדת הוא מלשון זכרון, ויפקד הוא לשון חסרון. אך הא בהא תליא, דעליית הזכרון שייך רק על דבר החסר, וכהפי' הפשוט בכתוב, שעי"ז שיחסר מושבו של דוד, יזכרנו שאול. וכפי שרואים במוחש, שדבר שנמצא במקומו, אפשר שישימו לב עליו ואפשר גם שלא ישימו לב עליו כלל, אך כאשר הדבר נחסר ממקומו, אזי שמים לב ונזכרים אודות מציאותו. וכן הוא בנוגע לאלקות שבעולם, שכאשר עולם כמנהגו נוהג באופן דלא ישבותו1704, אזי יכול להיות שלא ישימו לב שיש בעה"ב לבירה זו1705, ורק כשיש שינוי בהנהגת העולם, והיינו, שנחסר ענין התמידיות, אזי שמים לב ונזכרים שיש בעה"ב לבירה זו, שהוא העושה שינוי זה כו'.
שענין זה דורש ביאור, למה הוטבע סדר הבריאה באופן שדוקא חסרון הדבר מזכיר אודות מציאותו, דלכאורה אדרבה, שכאשר הדבר נמצא, אזי ניכרת ונראית אמיתית מציאותו, משא"כ בחסרון והעדר מציאותו. וכן הוא בנוגע להכרת אלקות, כמבואר לפעמים בדרושי חסידות1706, שדוקא ע"י ההתבוננות בענין התמידיות שבהנהגת העולם באופן דלא ישבותו, באים לידי הכרה עמוקה יותר באלקות, דכיון שהעולם מצד עצמו הוא מוגבל, לא שייך שיהי' בו ענין של תמידיות, וא"כ, ענין התמידיות שבו מוכיח ומורה על דרגת האלקות שעלי' נאמר1707 אני הוי' לא שניתי, שזהו ענין נעלה יותר מאשר דרגת האלקות שמתגלית ע"י הנהגה נסית, דכיון שנס הוא שינוי (היפך התמידיות), הרי שרשו למעלה הוא מבחי' ששייך בה ענין של שינויים1708, ודוקא הנהגה טבעית שרשה מבחי' שלמעלה מענין השינויים. ועפ"ז יובן
254
המבואר בדרושי חסידות1709 בפירוש הכתוב אני הוי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, שהנביא מתמה על ישראל, הרי אני ה' לא שניתי, ומפני מה לא כליתם, שאין לכם כלות הנפש, דלכאורה, הענין דכלות הנפש הי' ראוי להיות יותר מראיית גילוי אלקות ע"י הנהגה נסית שלמעלה מהטבע, אך הענין הוא, כאמור לעיל, שדוקא הנהגה טבעית באופן דלא ישבותו מורה על דרגא נעלית יותר באלקות, שהיא באופן דאני הוי' לא שניתי. אך אעפ"כ נאמר ונפקדת כי יפקד מושבך, שדוקא ע"י החסרון דיפקד מושבך נעשה הזכרון דונפקדת.
הביאור בזה, שכדי שיוכל להיות גילוי אור עליון יותר, הרי זה דוקא ע"י הקדמת ענין הביטול. וכמו במדריגת החכמה (הקשורה עם ענין הזכרון1710, ונפקדת, וכפשטות הענין, שענין הזכרון אינו באופן של התבוננות כו', אלא כמו הברקת השכל), שבה נמשך ומתגלה בחי' שלמעלה מסדר השתלשלות, מצד הביטול שבה. וכן הוא בענין דמחר חודש, דכיון שבר"ח נעשה מולד הלבנה מחדש, וענינו בספירות, שספירת המלכות (סיהרא) מקבלת מהבחי' שלמעלה ממנה, באופן שנעשה יחוד חדש ששרשו מבחי' החכמה1711, לכן יש צורך בהקדמת ענין הביטול, יפקד מושבך, שהמלכות נעשית בבחי' נקודה תחת היסוד1712, ודוגמתו בלבנה כפשוטה, שמסתתרת ונעלמת לגמרי. וכן הוא גם בפשטות סיפור ההפטרה בנוגע לדוד, שהי' ענין הביטול דויפקד מקום דוד1713 באופן של העדר ההתפשטות וההתנשאות לגמרי, ועד לאופן שנגע בעצם קיום מציאותו, שהוצרך לברוח כו', ובגלל זה הי' גם ענין הבכי' כו'1714, ודוקא עי"ז נעשה אח"כ ענין המלוכה באופן של התפשטות והתנשאות כו', עד דוד הגדיל13.
בזה, דהנה, ענין הביטול צ"ל בכללות העבודה בכל יום, שזהו שהתחלת היום היא באמירת מודה אני לפניך כו', וכן בתפלה אומרים מודים אנחנו לך שאתה הוא הוי' אלקינו, שהודאה זו הו"ע הביטול1715, כמו מודים חכמים לר"מ1716. וכן הוא בלימוד התורה, שצ"ל הקדמת ענין הביטול, וכמארז"ל1717 שתלמיד היושב לפני רבו צ"ל שפתותיו
255
נוטפות מר כו', וצ"ל טרוד למיבלע כו'1718, והיינו, שגם לאחרי שכבר למד אצל רבו כו"כ שנים, וגם במסכתא זו, הנה כדי ללמוד ענין חדש צ"ל הקדמת הביטול. וככל שיגדל יותר הגילוי החדש, צ"ל ביטול גדול ועמוק יותר, שזהו מה שמצינו1719 בר' זירא שיתיב מאה (או ארבעים1720) תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיני' כדי שיוכל ללמוד תלמוד ירושלמי, כי, כדי לעבור מאופן הלימוד דבבלי, שעז"נ1721 במחשכים הושיבני, להיותו באופן של אור חוזר, ללימוד דירושלמי, שעז"נ1722 וזהב הארץ ההיא טוב, אין תורה כתורת ארץ ישראל1723, להיותו באופן דאור ישר (כמבואר בארוכה בשערי אורה1724), צ"ל ביטול בתכלית כו'. ומזה מובן גם שנוסף לענין הביטול כפי שהוא בהתחלת כל יום, יש זמנים מיוחדים שבהם צ"ל ביטול גדול יותר, כדי להגיע לגילוי נעלה יותר, וכמו בערב שבת כו'1725, ועוד יותר בערב ר"ח. וכמו"כ בנוגע לספירת המלכות, שאע"פ שתמיד יש בה ענין הביטול, שלכן נהורא תתאה קרי תדיר לנהורא עילאה ולא שכיך כו'1726, הנה בערב ר"ח צ"ל ביטול גדול יותר, באופן דיפקד מושבך, שעי"ז יוכל להיות הגילוי דונפקדת באופן של יחוד חדש כו'.
לקשר ענין זה עם מ"ש בפרשת השבוע1727 וידבר גו' במדבר סיני באוהל מועד. דהנה1728, מדבר (סיני) מורה על תכלית הביטול של האדם, שנעשה עי"ז שמתבונן במעמדו ומצבו, בעניני המחשבה דיבור ומעשה שלו, ונרגש אצלו שהוא בבחי' מדבר אשר לא ישב אדם (העליון) שם1729, שהרי גם אם יהי' צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה בתענוגים, לא יגיע למעלת דביקותו בה' כו' בטרם ירידתו לעוה"ז כו' (כמבואר בתניא1730), ולכן, גם כשעבודתו היא בשלימות, נרגש אצלו שזהו בבחי' מחוי במחוג קמי' מלכא1731. וע"י ביטול זה, ה"ה מגיע לבחי' אוהל מועד, שמועד הוא מלשון ונועדתי (לך שם)1732, אותיות ונודעתי, שהוא
256
לשון התקשרות והתחברות, דהיינו המשכת יחוד א"ס ב"ה למטה כו', ע"י התורה. וענין זה מרומז גם בתיבת במדבר גופא, שנוסף על הפירוש שזהו מקום אשר לא ישב אדם שם לגריעותא, ישנו גם הפירוש הב' למעליותא, שזהו בחי' מדבר העליון שלמעלה מבחי' אדם העליון (שהו"ע ע"ס), למעלה מההגבלה דסדר השתלשלות [ובאדם גופא הרי זה הענין דמאד, אותיות אדם1733, כידוע בענין בכל מאדך1734, שע"י מאד שלך נמשך בחי' מאד (בלי גבול) האמיתי]. וכדי לבוא לבחי' זו, לא מספיק ביטול סתם, שעל ידו באים לדרגא שהיא עדיין בסדר השתלשלות, אלא צ"ל ביטול בתכלית, בבחי' מדבר, שדוקא על ידו באים לבחי' המדבר שלמעלה מסדר השתלשלות (ע"ד האמור לעיל שע"י הביטול דיפקד מושבך נעשה הגילוי דונפקדת).
יש לפרש מאמר המד"ר1735 ע"פ1736 ישאו מדבר ועריו וגו', משל לנשיא שנכנס למדינה וראו אותו בני המדינה וברחו, נכנס לשני' וברחו מלפניו, נכנס לעיר חריבה וקדמו אותו והיו מקלסין אותו, אמר הנשיא זו העיר טובה לי מכל המדינות כאן אני בונה כס נאה כאן אני דר, כך כשבא הקב"ה לים, ברח מלפניו, שנאמר1737 הים ראה וינוס, וכן ההרים רקדו כאלים1738, בא במדבר חריבה, קדמה אותו וקילסה אותו כו', אמר זו העיר טובה לי מכל המדינות, בו אני בונה כנסי' ודר בתוכו, התחילו שמחים שהקב"ה דר בתוכו, שנאמר1739 ישושום מדבר וצי'. והענין בזה, דהנה, ים הוא בחי' המלכות כפי שנעשית מקור להתהוות יש ודבר נפרד, והיינו, דכשם שהים מכסה על מה שבתוכו, כך לא ניכר בעולם כח הפועל בנפעל כו'. ולכן הים ראה וינוס, שברח מלפני הקב"ה, היינו, שכשראה גילוי אוא"ס דקמי' כולא כלא חשיב ממש, לא הי' יכול לעמוד ולקבל ביטול זה, שהרי עיקר בחינתו הוא להיות יש ודבר נפרד. וכן ההרים, שהו"ע המדות, שהם באופן של ישות והגבהה, ולכן גם הם רקדו וברחו, שלא היו יכולים לקבל המשכה וביטול זה. וזוהי המעלה דמדבר חריבה דוקא, שדוקא בו ניתנה התורה1740, שהו"ע תכלית הביטול, שדוקא עי"ז יהי' אח"כ בנין (ויחוד) חדש ביתר שאת כו'.
257
זה מודגש במיוחד ב(ערב) ר"ח סיון, עליו נאמר1741 בחודש השלישי ביום הזה באו מדבר סיני, ודרשו חז"ל1742 שביום הזה היינו ראש חודש, דכתיב הכא ביום הזה, וכתיב התם1743 החודש הזה לכם (הזה הזה לגזירה שוה), מה להלן ראש חדש אף כאן ראש חדש, כמבואר בתו"א1744 שר"ח סיון הוא ביום ג' בשבוע הז' דספירת העומר שזוהי ההכנה לקבלת התורה בשבועות, וכיון שבשביל קבלת התורה יש צורך בהקדמת ענין הביטול, במכ"ש מהביטול הדרוש ללימוד התורה (כנ"ל ס"ב), ועאכו"כ בנוגע לכללות הענין דמ"ת, שהוצרך להיות הביטול דהקדמת נעשה לנשמע1745, ודוקא עי"ז נעשו כלים להגילוי דמ"ת באופן דאנא נפשי כתבית יהבית1746, הנה בר"ח סיון נעשו ישראל מוכנים ועומדים לקבל בחי' ביטול זה, והי' אז מולד הלבנה, לאחרי ביטול הלבנה בערב ר"ח. וזהו גם מה שבר"ח סיון הי' הענין דויחן שם ישראל נגד ההר1747, ויחן לשון יחיד, כאיש אחד בלב אחד, שזהו ענין הביטול, שעל ידו נעשו מוכנים לקבלת התורה. וזוהי גם ההכנה למעמד ומצב שבנ"י עתידים להתחדש כמותה1748, שאז יהי' גם שלימות הענין דמ"ת, כמבואר בתניא1749 בנוגע לגילויים דלעתיד לבוא, שכבר הי' לעולמים מעין זה בשעת מ"ת, כדכתיב1750 אתה הראת לדעת וגו', הראת ממש, בראי' חושיית כו', והיינו, ששלימות הגילוי דמ"ת יהי' לעתיד לבוא, באופן דישקני מנשיקות פיהו1751, ובאופן שמלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים1752, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו – דוד עבדי נשיא להם לעולם1753, באופן דעד דוד הגדיל – יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, ויבנה ביהמ"ק במקומו1754, וילמד תורה את כל העם כולו1755, בקרוב ממש.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור