אא"פ שבן ישראל ימכר כעבדל, וגם אם נמכר כעבד לא חל עליו שם "עבד" ו"שכיר" הוא;
אבל מזה שרש"י מפרש "לא ימכרו ממכרת עבד" — שזהו (א) ציווי בפ"ע, (ב) פרט מסויים באופן מכירתו (שלא ימכר בהכרזה כעבד כו') — מודגש ד(לשיטתו) חל עליו שם עבדלא, אלא שישנן אזהרות והגבלות שציוותה התורה באופן הנהגת האדון עמו, וכן באופן מכירתו.
וע"פ כל זה נמצא, דמ"ש "כי עבדי הם" שפירושו (כפרש"י) "שטרי קודם" — פירושו: מכיון ש"שטרי קודם", שקנינו של הקב"ה בבנ"י קדם, לכן בכחו לצוות שגם כאשר "נמכר לך" ונעשה "עבד", ישנם תנאים וקולות באופן שעבודו ומכירתו וכו', כנ"ללב.
ה. ע"פ כל זה מובן החידוש בפרש"י השני, שמפרש מש"נ (במוכר עצמו לנכרי) "כי לי בני ישראל עבדים" — "שטרי קודם":
תוכן הפרשה בעבד הנמכר לנכרי, אינו באופן הנהגת האדון (הנכרי) עם הישראל עבדולג, אלא ביציאתו וגאולתו של הישראל ממצב של עבדות — "אחרי נמכר גאולה תהי' לו אחד מאחיו יגאלנו או דודו גו' או השיגה ידו ונגאל וחשב עם קנהו משנת המכרו לו עד שנת היובל גו'" — וע"ז מסייםלד "כי לי בנ"י עבדים גו'".
והנה הטעם שציוותה תורה "אחרי נמכר גאולה תהי' לו" (שצריכים להשתדל בגאולת העבד הנמכר לנכרי) מובן בפשטות, וכמ"ש רש"י "גאולה תהי' לו, מיד אל תניחהו שיטמע"; ומהי הוספת הטעם "כי לי בנ"י עבדים גו'"?
ועכצ"ל, דמש"נ "כי לי בנ"י עבדים גו'" [הוא לא רק הטעם שציוותה תורה לגאלו, אלא] בא להדגיש, שמלכתחילה לא חל עליו גדר "עבד" ואין גופו קנוי להנכרי, וזהו הטעם לכל פרטי הציוויים בנוגע לגאולתו.
[וכן משמע מהכתוב "כשכיר שנה בשנה יהי' עמו לא ירדנו בפרך לעיניך"לה, דלכאורה הרי כבר נאמר לפנ"זלו "כימי