ספירת העומר
וזמן התחלת עמוד השחר מח"י אייר ואילך במדינות אלו הצפוניות הוא בחצות הלילה, לכך אין לספור לאחר חצות אלא בלא ברכה. וזמן זה של עלות השחר נמשך כך עד י"ז בתמוז ועד בכלל, ולכן משהגיע ליל י"ז תמוז אסור לאכול.
א. מדברי רבנו כאן יש ללמוד שיטתו בענין זמן עמוד השחר. ובהקדם, דהנה זה ברור בשיטת רבנו ששיעור מיל הוא כ"ד דקות, שכן הכריע בסי' תנ"ט ס"י, והעיקר בסדר הכנסת שבת שבסידורו, ועל הכרעה זו יסד רבנו את הכרעתו כשיטת הגאונים נגד ר"ת (יעויי"ש בסדר הכנסת שבת). אלא דלפי שיטה זו אינו ברור לכאורה אם עלות השחר הוא ד' מילין קודם הנץ החמה (והיא שיטת הפר"ח בקונטרס דבי שמשי), או ה' מילין קודם הנץ החמה (והיא שיטת המעדני יו"ט ברכות פ"א ס"י בדעת הרמב"ם). ועיין בכ"ז בח"י סי' תנ"ט סק"י ובביאור הגר"א שם ובחת"ס חאו"ח סי' פ'. וכיון ששיעור מיל לשיטה זו הוא כ"ד דקות, נמצא ששיעור ה' מילין הוא ב' שעות (ושיטה זו צ"ע מהמציאות, שב' שעות קודם הנץ החמה החושך יכסה ארץ ואין עמוד השחר נראה כלל), ושיעור ד' מילין הוא צ"ו דקות.
וגם בדעת רבנו יש מקום להסתפק בזה1, דהנה בסי' תנ"ט שם כתב לבאר חשבון כ"ד דקות למיל וז"ל: ויש חולקין על זה ואומרים ששיעור מיל הוא שני חומשי שעה, לפי שי"א שימי ניסן ותשרי שאדם יכול להלוך בהם ארבעים מיל מעמוד השחר עד צאת הכוכבים יש בהם יותר מי"ב שעות בינונית וכו' ומהנץ החמה עד שקיעתה אין אדם יכול להלך כי אם שלשים מיל וכו', עכ"ל. וכיון שכתב רבנו שמעלות השחר עד צאה"כ יכול אדם להלך מ' מיל, ומהנץ עד השקיעה יכול להלך ל' מיל, א"כ פשו להו ה' מילין מעלות השחר עד הנץ וה' מילין משקיעת החמה עד צאת הכוכבים (אף שלא כתב כן להדיא). ולאידך גיסא בסדר הכנסת שבת שם כתב להדיא שמעלות השחר עד הנץ החמה הוא שיעור ד' מילין, אבל יש מקום לפרש בדוחק דהתם קאי לשיטת ר"ת דוקא, עיי"ש.
ב. וברירא דהאי מילתא מדברי רבנו כאן, דהנה כוונת רבנו במ"ש "במדינות אלו הצפוניות" הוא לסביבות קו רוחב °54 (ששם נמצאות העיירות ליאזני וליאדי שבהן דר). וכן מוכח ממ"ש בסדר הכנסת שבת ששיעור עשרים דקות בימים השוים בא"י שבין שקיעה האמיתית לצאת הכוכבים הוא במדינות אלו כמו חצי שעה בקירוב, שחשבון זה מתאים לקו רוחב הנ"ל. וכן מוכח ממ"ש בהלכות קריאת שמע שבסידורו שבמדינות אלו נץ החמה בקיץ הוא בערך ג' שעות ומחצה אחר חצות לילה וסוף זמן ק"ש כלה בג' רביעי שעה שמינית, וכן הוא ממש בקו רוחב הנ"ל, שבקיץ עלות השחר הוא בחצות לילה, והנץ החמה המוקדם ביותר הוא ג' שעות ומחצה לאח"ז, וסוף זמן ק"ש הוא בשעה 7:44.5 בדיוק.
והשתא נחזי אנן מתי מתחיל עלות השחר לחול בחצות הלילה בקו רוחב הנ"ל. הנה שיעור צ"ו דקות בימים השוים בא"י הוא °21 לערך מתחת לאופק, ואמנם בקו רוחב הנ"ל חל שיעור זה בחצות הלילה בשנים המוקדמות לפי חדשי החמה כמעט בדיוק ביום ח"י אייר (והיינו שמיום ח"י אייר ואילך אין החמה יורדת למטה משיעור °21 מתחת לאופק במשך כל הלילה, ועל כרחך שזמן עלות השחר הוא בחצות הלילה), משא"כ לפי שיעור ב' שעות מתחיל עלות השחר לחול בחצות הלילה לפחות ג' או ד' שבועות קודם ח"י אייר. הרי מוכח מכאן בשיטת רבנו שזמן עלות השחר הוא שיעור ד' מילין שהם צ"ו דקות קודם הנץ החמה, וזה ברור.
ג. אחרי כתבי כל הנ"ל ראיתי מ"ש בקובץ יגדיל תורה ברוקלין ניסן-סיון תשמ"ו (שנה עשירית חוברת ג' (ע')) סי' מ"ה ובמה שציין שם, שכתבו להוכיח מדברי רבנו הנ"ל שזמן עלות השחר הוא ע"ב דקות קודם הנץ החמה, מאחר שרבנו הזכיר שנמשך כך (היינו שעלות השחר חל בחצות לילה) מח"י אייר עד י"ז בתמוז ועד בכלל, היינו ב' חדשים, וחשבון זה מתאים עם שיעור ע"ב דקות, ואילו לפי השיעורים הגדולים יותר חל עלות השחר בחצות הלילה משך זמן רב יותר.
ואנכי בשלי כנ"ל, כי מ"ש רבנו שנמשך כך עד י"ז בתמוז ועד בכלל, אין כוונתו כלל לציין סוף התקופה, אלא לומר שי"ז תמוז הוא בכלל תקופה זו, כיון שהדבר נוגע לענין התענית (כדמסיק "ולכן משהגיע חצות ליל י"ז בתמוז אסור לאכול"). ומה שבתחלת התקופה מזכיר היום המדוייק (מח"י אייר ואילך), היינו כיון שהם ימי ספירת העומר ונפק"מ שאין לברך על ספירתו אחר חצות, משא"כ בסוף התקופה אין נפק"מ כ"כ באיזה יום מסתיימת, ונוגע רק שיום י"ז תמוז הוא בכלל תקופה זו לענין התענית (ובדרך כלל זמן עלות השחר בקיץ נוגע רק לב' ענינים אלו, היינו לספירת העומר ולהתחלת התענית).
ומ"ש שם (באופן הב') לבאר שח"י אייר הוא בשנים המאוחרות לפי חדשי החמה, והיינו שזמן התחלת עלות השחר בחצות הוא בח"י אייר או לאח"ז, ולכן כתב רבנו שלא לברך (למי שאינו בקי בזמן עלות השחר) בכל השנים מח"י אייר ואילך משום ספק ברכות להקל (ולפ"ז קשה לכאורה על הנת"ל בדברינו שח"י אייר הוא בשנים המוקדמות לפי חדשי החמה, ואילו בשנים המאוחרות חל עלות השחר בחצות גם קודם ח"י אייר, דא"כ למה כתב רבנו שלא לברך מח"י אייר ואילך דוקא, והרי גם קודם לזה אין לברך משום ספק ברכות להקל), י"ל דכיון דבלא"ה ברכת ספירת העומר אחרי עלות השחר ספק הוא2, הרי בהצטרף הספק אם עלה השחר או לא הוי ס"ס להצריך ברכה (ע"ד המבואר במי ששכח לספור בלילה וספר ביום בלא ברכה, שמכאן ואילך ממשיך לספור בברכה מטעם ס"ס, כדאיתא לקמן סי' תפ"ט סכ"ד), משא"כ מח"י אייר ואילך שיצא מכלל ספק לילה כיון שבכל השנים כבר עלה עמוד השחר בחצות הלילה, שוב אין כאן ס"ס להצריך ברכה.
ועדיין יש לעיין בזה אם ספק ידיעה כה"ג הוי ספק ע"פ המובא ביגדיל תורה שם מסדר הכנסת שבת שחסרון ידיעה לא הוי ספק. ואח"כ ראיתי מ"ש בזה בהמשך להנ"ל ביגדיל תורה חוברת ד' (ע"א) סי' נ"ט, עיי"ש.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור