משולחן הארי
סי' כ"ג ס"ה, ברמ"א
סי' כ"ג ס"ה, ברמ"א
אם לאחר ששחט רוב שנים שוהה הבהמה או העוף למות, יכנו על ראשו להמיתו ולא יחזור וישחוט.
וכתב שם רבנו (סקי"ז): כן כתב רש"י. וסיים בספר התרומה, ובלבד שלא ישבר המפרקת, עכ"ל. פירוש, משום דאמרינן בגמרא השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה מבליע דם באברים כדלקמן סי' ס"ז, ולגירסת רש"י שם בגמרא אסור אפילו לקדרה ואפילו ע"י חתיכה ומליחה, וס"ל לרש"י דהיינו דוקא בשובר המפרקת ולא בשאר קירוב מיתה כמו בהכאה על הראש וכהאי גוונא. אבל יש אומרים דהוא הדין ע"י שאר קירוב מיתה אין כל הדם יוצא ונבלע באברים, אלא דסבירא להו דאע"ג דנבלע באברים אין אסור אלא לאכול הבשר חי בלא מליחה, וכגירסת הרי"ף וסייעתו בגמרא וכן פסק השו"ע לקמן סימן ס"ז, והלכך אין איסור גמור מדינא בין בשבירת המפרקת בין בשאר קירוב מיתה אם אינו רוצה לאכול הבשר חי, אלא זהירות לכתחילה, מאחר שמבליע הדם באברים. והביא רמ"א דעת יש אומרים אלו לקמן שם לענין זהירות לכתחילה בין בשבירת המפרקת בין בשאר קירוב מיתה כגון לתחוב הסכין בלבה כמבואר שם, והוא הדין להכאה על הראש וכהאי גוונא, דאין לחלק ביניהם כלל כמבואר בדרכי משה, וכן דעת הט"ז והדרישה שם בזה, דלא כהש"ך שם.
נראה שהטעם שהביא רבנו המחלוקות דרש"י והחולקים עליו (אי מליחה מהני, ואם האיסור רק בשבירת המפרקת) הוא כדי לתווך דברי הרמ"א לקמן סס"ז ס"ג, שכתב שיש ליזהר לכתחילה בכל קירוב מיתה לאחר שחיטה, עם דבריו כאן שיכנו על ראשו להמיתו אם שוהה למות. ולכן מבאר דממ"נ לא קשיא, דאי לשיטת רש"י הרי האיסור הוא רק בשבירת המפרקת, ואם לשיטת החולקים עליו הרי האיסור הוא רק לאכול הבשר חי ורק לכתחילה יש ליזהר שלא לעשות כן. ולפ"ז צ"ל דמ"ש הרמ"א כאן שיכנו על ראשו אין כוונתו להתיר לעשות כן לכתחילה, אלא שמוטב לעשות כן משישחוט פעם אחרת (דהו"ל שהיה לחד מ"ד), אבל אה"נ דלכתחילה אסור. וזהו כמ"ש הדרישה בסס"ז סק"ד, ודלא כמ"ש הט"ז שם סק"ב דהכא מיירי כששהה זמן רב ועדיין חי וכבר יצא הדם1.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- משולחן הארי
- כרך
- יורה דעה
- מזהה
- rh-s5cq608m
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.