שאינו רוצה לעבור על רצונו ית' אזי מתגלה הבחי' רצון בבחי' גילוי משא"כ למעלה מעשי' אין שייך כ"ז ואין מתגלה רצה"ע בבחי' גילוי וז"ש בס"י נעוץ תב"ס שבעשי' דווקא נעוץ תחילתן הוא גילוי הרצה"ע ב"ה
והנה ההמשכה מאא"ס הוא ע"י ירידת הנשמה בגוף, והענין שתכלית ירידת הנשמה הוא כדי לברר בירורים והבירור צ"ל ע"י בחי' שכבר נתבררה בתכלית, וזהו בחי' מ"ה שהוא ביטול אמיתי לבד, והוא המברר בחי' ב"ן שמעורב בו ביטול ונגד הביטול וכנזכר בע"ח שתחילה נתברר הכתר ואח"כ מברר החכ' וכן הנשמות הן מבחי' ב"ן וכשמערבין בהם בחי' מ"ה יוכל להיות עי"ז הבירור, וזהו בחי' הרצון שלמעלה מן הדעת היינו בחי' כתר משא"כ בחי' דעת נק' בחי' עה"ד טו"ר, וזהו הירידה שלצורך עלי' בחי' כתר שממשיכים אותו למל' וזהו אף עשיתיו ריבוי בחי' הד'.
ג) ובזה יובן מארז"ל ע"פ והי' מס' בנ"י כחול הים אשר לא יספר מרוב כו' כאן כשישראל עושין רצונו ש"מ כו' פי' שכאשר ישראל עושין רצונו בקיום המצות שעי"ז ממשיכים הרצה"ע שהוא בחי' כ"ע שהוא בחי' מל' דא"ס כנ"ל למל' דאצי' וזהו שנק' עושין רצונו ש"מ כי המל' דאצי' הוא בחי' עשי' שבאצי' ע"כ נק' מקום והוא ג"כ מקור דבי"ע שהוא מקור מקום וזמן ע"כ ע"י המשכת א"ס למל' דאצי' אזי הוא בחי' החול דבי"ע ג"כ בבחי' א"ס שלא יספר מרוב שאעפ"י שהחול הוא בגדר מספר ואעפי"כ יהי' בלי מס' והיינו לפי שעושין רצונו ש"מ וממשיכים כ"ע במל' דאצי' שע"י ההארה זו נעשה החול בבחי' אין מספר כו' משא"כ כשאין עושין וממשיכין רש"מ אזי החול הוא בגבול ומס' ממש (וכענין מארז"ל במס' חגיגה לחד תירוצא ע"פ אלף אלפים ישמשוני' כאן בזמן שאין בהמ"ק קיים כו') וזהו פי' הפסוק מי מנה כו' ומספר את רובע ישראל שיש בו שני פי' הא' שיש מס' לרובע ישראל שהוא באנפי' נפשי' ואין שייך למי מנה כו' והב' דקאי אדסמיך לי' מי מנה שמי מנה עפר כו' ומי יספור את רובע ישראל שאין לו מספר והיינו כשעושין רצונו ש"מ אז הוא בלי מס' וכנ"ל. והנה בחי' זו דבלי מס' זהו ענין המשכות כ"ע למל' בבחי' יחו"ת ע"י קיום המצות, אך על ההמשכה ביחו"ע דאצי' ע"י התו' נאמר מי מנה עפר יעקב שהתורה היא אחדות בתכלית שהיא פנימי' הכוונה של כל המצות (ועמ"ש במ"א בענין עת לכל חפץ) והוא נק' עפר יעקב שהוא גוש אחד בלי מס' כלל והוא ע"ד מ"ש בס"י שאדון יחיד ואין שני לו ולפני א' מה אתה סופר, פי' שבאמת אף בחי' אחד הוא בגדר מס' ולכן לפני דווקא מה אתה סופר היינו בבחי' אדון יחיד כו' שהוא לבדו אינו בגדר מספר כלל, והענין הוא כנז' בזוהר דפלגא דגופא לא מיקרי אחד שהרי אחד נקרא ב' בחי' מתחברים יחד ומתאחדים וכן בדכר ונוק' נא' והי' לבשר אחד ועד"מ באדם כח המח' עם בעל המח' שהוא עצמי' הנפש נק' אחד שהם מתאחדים בתכלית וכן גוף האדם הכולל רמ"ח איברים ושס"ה גידים נק' אדם אחד לכל האיברין לפי שכל האיבירם מתאחדים יחד וז"ש שאחד הוא בגדר מספר שכשהרבה כוחות מחוברין יחד נק' אחד אבל עצמי' הנפש שלמעלה מן הכוחות לא נק' אחד כ"א נק' בחי' יחידה שבנפש כי בחי' יחידה שבנפש הוא למעלה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור