בס"ד. ש"פ פקודי, פרשת שקלים,
כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם גו' זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקדשא. וידוע ביאור הענין בקצרה, כמו שמבואר הענין בהוספות לתו"א באריכותב, דענין כי תשא את ראש בני ישראל היינו שאמר לו הקב"ה למשה להעלות את ראש ומוחין של בני ישראל, דאף שכל ישראל הם מאמיניםג כו', מ"מ, כיון שאמונה היא בחי' מקיף, עד שיכול להיות הענין דגנבא אפום מחתרתא רחמנא קריאד, לכן אמר הקב"ה למשה, שהוא רעיא מהימנאה של כל אחד מישראל, שימשיך בהם את האמונה בפנימיות. דהנה, משה הוא בחי' יסוד אבאו, ויסוד אבא הוא ארוךו, ולכן יש ביכלתו של משה לקשר את עצמו עם מטה מטה, ולפעול אצל כל ישראל המשכת האמונה בפנימיות, שזהו"ע כי תשא את ראש בני ישראל. ועי"ז נעשה לפקודיהם, מלשון חסרון, כמו ויפקד מקום דודז, שיהיו חסרים אצלם כל הענינים הבלתי רצויים, גם אלו שבדקות דדקות. והעבודה שפועלת זאת היא זה יתנו גו' מחצית השקל גו', דהנה, ממחצית השקל היו מקריבים את הקרבנותח, וקרבנות הו"ע ההעלאה מלמטה למעלה בבחי' אתעדל"ת, ועי"ז נעשה ריח ניחוח להוי'ט, ניחוח מלשון נחותי דרגאיא, שהו"ע ההמשכה מלמעלמ"ט בבחי' אתעדל"ע. והמשכה זו היא לפי אופן ההעלאה, והם כמו כף מאזנים שזה כנגד זה וזה לפי אופן זהיב, שלפי אופן ההמשכה כן היא ההעלאה. וכמו"כ הוא גם עכשיו בעבודת התפלה שכנגד הקרבנותיג, שלפי אופן ההעלאה שבתפלה נעשית ההמשכה בתומ"צ. והנה, כשם שבהמשכה שאחרי ההעלאה הנה ההמשכה היא לפי אופן ההעלאה, כמו"כ הוא גם בהמשכהשקודם ההעלאה, היינו ההמשכה ואתעדל"ע מצ"ע שהיא הנתינת כח שתהי' ההעלאה, שזהו"ע כי תשא את ראש בני ישראל, שהוא הנתינת כח שתהי' העבודה דהעלאה, הנה גם בהמשכה זו, ההעלאה וההמשכה הם זה לפי אופן זה, דלפי אופן ההמשכה הוא ההעלאה. ולכן כתיב בשקל הקדש, קדש מלה בגרמי'יד, והיינו, שההמשכה צריכה להיות מבחי' קדש דוקא, דכיון שהכוונה היא שתהי' ההעלאה בלי גבול, וההעלאה היא לפי אופן ההמשכה, לכן גם ההמשכה צריכה להיות מבחינת קדש דוקא שלמעלה מבחי' קדוש, דאף שגם קדוש ענינו היותו קדוש ומובדל, מ"מ, הרי הוא שייך לעולמות, אם בבחי' ממכ"ע או עכ"פ בבחי' סוכ"ע, שזהו"ע אות וא"ו שבקדוש, שמורה על ענין ההמשכה, אמנם בחי' קדש מלה בגרמי' הוא למעלה גם מבחי' סובב כו', וזהו שההמשכה והנתינת כח צ"ל מבחי' קדש דוקא, שעי"ז הנה גם ההעלאה היא בלי גבול, ובמילא, גם ההמשכה שאחרי ההעלאה היא ג"כ באופן כזה, לפי שהוא כמו כף מאזנים כנ"ל.
אמנם ביאור זה אינו מספיק עדיין. דהגם שנתבאר שההמשכה וההעלאה הם זה כנגד זה וזה לפי אופן זה, מ"מ, עדיין צריך להבין מהו"ע מחצית השקל, מחצית דייקא, שהרי אם מטעם שזה כנגד זה, הי' יכול להיות גם אחד כנגד אחד או שנים כנגד שנים, ומהו"ע מחצית דייקא. ועוד צריך להבין, דאיתא במדרשטו אמר הקב"ה למשה חייבין לי ישראל מה שלוו הימני, שנאמר כי תשא, כמה דתימא כי תשה ברעךטז, אמור להם שיפרעו מה שהם חייבים לי כו', ואשלמה להם, שנאמריז והי' מספר בני ישראל כחול הים. ופירוש זה הוא באופן הפכי לגמרי מהפירוש הנ"ל שבתו"א, שהרי לפי הפירוש שבתו"א הנה מ"ש כי תשא הו"ע הנשיאות ראש, וקאי במדריגות נעלות בבני ישראל, שמשה מוסיף בהם את ענין האמונה וממשיך את האמונה בפנימיות. ולפי פירוש המדרש הנה פסוק זה קאי אודות מדריגות הפחותות שבבני ישראל, שהרי כללות ענין החוב שהקב"ה תובע ממשה שבני ישראל יפרעו מה שהם חייבים לו, הו"ע העדר קיום התומ"צ כו'. ופירוש לפקודיהם לפי המדרש היינו מה שמחסרים בקיום המצוות, דרמ"ח פקודים הם רמ"ח אברים דמלכאיח, והעדר קיום המצוות הו"ע הפושעים בייט, בגופא דמלכאכ. שזהו מ"ש אח"כ כלהעובר על הפקודים, כל העובר על פקודיא דאורייתאכא, ועז"נ זה יתנו גו' מחצית השקל, שע"י הצדקה יתכפרו להם החטאים, כמ"שכב וחטאך בצדקה פרוק. וכל זה נעשה ע"י משה רבינו שאליו נאמר כי תשא את ראש בני ישראל. ונמצא, שב' פירושים אלו הם הפכיים זה מזה, דלפי פירוש המדרש מדובר בענין הכפרה על החטאים, שהיא מדריגה פחותה, ולפי פירוש התו"א מדובר בענין המשכת האמונה, שהיא מדריגה נעלית. ושני ענינים אלו נעשים ע"י מחצית השקל, וע"י משה רעיא מהימנא דוקא. וצריך להבין איך יתווכו ב' הפירושים.
ב) ולהבין זה יש להקדיםכג מ"שכד עשה לך שתי חצוצרות גו', ופירש הרב המגיד נ"עכה שתי חצאי צורות. דהנה כתיבכו ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, היינו, שישנו אדם העליון ואדם התחתון, וכל אחד מהם הוא חצי צורה בלבד, כי, אדם שהוא א' ד"מ, הנה אדם התחתון הוא רק בחי' ד"מ, ר"ת דבור ומעשה, וא"כ הוא רק חצי צורה, ואינו בחי' אדם בשלימות. וזהו ג"כ שהר"ת דד"מ הוא דם מרהכז, שאין זה שלימות כו'. ואל"ף לבד, דקאי על א"ס ב"ה אלופו של עולם, ג"כ אינו צורה שלימה כביכול. ורק כאשר בחי' הא' ובחי' ד"מ מתחברים ביחד, אזי הם נעשים צורה שלימה, בחי' אדם בשלימות. וכשם שהקב"ה עשה כמה צמצומים דרך כמה עולמות כדי שיהי' באחדות עם האדם, כמו"כ צריך האדם לפרוש את עצמו מכל הגשמיות עד שיעלה דרך כל העולמות ויהי' באחדות עם הקב"ה עד שיבוטל ממציאות. וזהו כללות ענין עבודת האדם התחתון, שיהי' בבחי' ביטול במציאות, וירגיש שכל מציאותו היא רק חצי צורה בלבד, ועי"ז יתחבר עם האדם העליון. וזהו ג"כ מ"שכח פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי, ואיתא במדרשכט תמתי תאומתי, לא אני גדול ממנה ולא היא גדולה ממני, אלא שניהם שוין, ויתירה מזה, שישראל הם תמתי, שכנסת ישראל פועלת תמימות ושלימות כביכול למעלה.ג) והנה מ"ש הרב המגיד שא"ס עשה כמה צמצומים דרך כמה עולמות, הרי זה רק לפי שכך עלה ברצונו, והיינו, שאין על זה שום טעם בשכל, אלא שכך עלה ברצונו שיתחבר עם נשמות ישראל, ובשביל זה עשה כמה צמצומים כו'. והענין בזה, דרצון העליון הוא בנש"י, שזהו מ"של חפצי בה, שחפצו ית' הוא בנש"י, שלכן כתיבלא כי תהיו אתם ארץ חפץ, דנש"י נקראים בשם ארץ, כמ"שלב וזרעתי' לי בארץ, דנש"י הם הארץ שזורעים בהם התומ"צ, שנקראים בשם זריעה, כמו עד"מ הזורע גרעין שאין בו לא טעם ולא ריח, ומ"מ צומח ממנו אילן נושא פירות בטעם ריח ומראה, כמו"כ הוא גם במצוות, דאף שנתלבשו בדברים גשמיים, שלכן הרי זה נדמה כמו הגרעין שאין בו לא טעם ולא ריח, מ"מ, הנה ע"י קיום המצוות נעשה גילוי אור, וזהו שאמרו רז"ללג מאי פירי מצוות, שע"י הזריעה דקיום המצוות נעשה גילוי אור רב. אמנם, הזריעה דתומ"צ צריכה להיות בהארץ דנש"י דוקא, דכשם שענין הזריעה בגשמיות צ"ל בארץ דוקא, דכאשר יזרע את הגרעין במקום אחר לא יהי' מזה שום צמיחה, ורק כאשר יזרע אותו בארץ אזי יצמח אילן נושא פירות, כמו"כ הוא גם בהזריעה דתומ"צ, שצריכה להיות בנש"י דוקא שהם בחי' ארץ, דכאשר אינו יהודי יקיים את המצוות לא יפעול בזה מאומה, כי הזריעה דתומ"צ צריכה להיות בנש"י דוקא שהם בחי' ארץ. והטעם שנש"י נקראים בשם ארץ הוא מצד הביטול שבהם, וע"י הביטול שבנפשם הרי הם נעשים כלים להזריעה דתומ"צ, והיינו, שמצד הביטול שבהם, הנה כאשר הם מקיימים את המצוות, ישנו בזה גילוי אור. וזהו מ"שלד ונפשי כעפר לכל תהי' פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי, דעי"ז שנפשי כעפר לכל תהי', נעשה פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי. וזה שנש"י הם בבחי' ביטול הוא לפי ששרשם מבחי' ארץ העליונה (כמשי"ת), ולכן גם למטה הם בבחי' ביטול, ומשום זה נקראים בשם ארץ. וענין הביטול שבנש"י הוא ענין חצי צורה, והיינו, שהיותם חצי צורה בלבד, שאין להם מציאות לעצמם, הנה זהו הביטול שבהם שהם בטלים לאלקות. והנה, כשם שנש"י הם חצי צורה ובטלים לאלקות, כמו"כ גם הקב"ה הוא חצי צורה. וזהו מ"ש הרב המגיד שא"ס עשה כמה צמצומים דרך כמה עולמות, שזהו לפי שכך עלה ברצונו כנ"ל, ורצון הוא אותיות צנורלה, שהו"עצמצום והגבלה. וע"ד שמצינולו שכאשר האריז"ל הי' רוצה להשפיע לתלמידיו, אזי הי' האור יורד דרך כמה וכמה צמצומים, ועד"ז יובן כביכול למעלה, דרצון אותיות צנור, שהוא מגביל שהמשכת האלקות תהי' דרך הצנור, ע"י כמה וכמה צמצומים דרך כמה עולמות. וכל זה לפי שהוא ית' חצי צורה, כביכול, שאין לו שלימות לעצמו (בלי ישראל), שהרי כאשר יחסר בשם הוי' אות ה"א אחרונה, דקאי על כנסת ישראללז, אזי אין השם בשלימות, וההשלמה היא ע"י כנסת ישראל דוקא, שכנסת ישראל והקב"ה הם מתמימים זה לזה כנ"ל. וזהו שהקב"ה נקרא בשם חתן וכנסת ישראל נקראת בשם כלה, דחתן הוא מלשון נחות דרגא, וכלה הוא מלשון כליון והעלאה, וזהו שכנסת ישראל נקראת בשם כלה, מצד כלות הנפש שבנש"י, כמבואר בלקו"ת שה"שלח פרטי המדריגות שבזה, והקב"ה נקרא בשם חתן, מלשון נחות דרגא נסיב אתתא, שיורד ומתחבר עם נש"י. והנה, כשם שהוא בחתן וכלה למטה, שכל אחד מהם לעצמו הוא פלג גופאלט, וע"י חיבורם יחדיו נעשים דבר אחד, עד שהיא יולדת בדומה להבעל, הנה עד"ז הוא גם בהקב"ה וכנסת ישראל, שכל אחד לעצמו הוא פלג גופא כביכול, וע"י חיבורם יחדיו נעשים דבר אחד, עד שמולידים בדומה להקב"ה, היינו שהנשמה גם כמו שהיא מלובשת בגוף בעולם הזה הגשמי והחומרי, הרי היא יולדת בדומה לעצמות, היינו שנש"י פועלים המשכת העצמות גם למטה בעולם הזה.
ד) והנה כיון שכל ענין היחוד דהקב"ה ונש"י אינו מצד השכל, אלא לפי שכך עלה ברצונו כנ"ל, לכן התקשרות זו נעשית ע"י כריתת בריתמ, כמ"שמא ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת, דענין הכר"ב הוא למעלה מטעם ודעתמב, וענינה הוא שע"י הכר"ב נעשים לאחדים ממש, דזהו שכורתים דבר אחד לשנים ועוברים בין בתריומג, דכשם שהדבר שכרתו לשנים הרי כל א' מב' החצאים כפי שהוא לעצמו הוא רק חצי דבר, וע"י שני החצאים נעשה דבר אחד, כמו"כ גם אלו הכורתים את הברית ועוברים בין הבתרים, מתייחדים ביניהם באופן שכל אחד הוא חצי צורה ובצירוף שניהם נעשה דבר אחד.וענין הכריתת ברית הוא על זה שלזרעך נתתי את הארץ הזאת, דקאי על הארץ העליונה שנתתי מלמעלה, והו"ע ההמשכה מלמעלה שהקב"ה מתייחד עם כנסת ישראל. ועי"ז הנה גם כאשר הנשמות יורדים למטה בגוף בעוה"ז הם ג"כ בבחי' ארץ (התחתונה), שהם בבחי' ביטול, והם כלים ראויים שעל ידם תהי' הצמיחה דתומ"צ, כמ"ש וזרעתי' לי בארץ (התחתונה). וזהו מ"שמד קומי לך רעיתי יפתי, קומי לך הו"ע ההעלאה לעצם הנשמה, בחי' הארץ העליונה, שעי"ז הנה גם כמו שהם בארץ התחתונה, הם ג"כ בחי' רעיתי יפתי, והיינו ע"י ההמשכה דתומ"צ, דרעיתי הו"ע התורה, כי רעיתי הוא מלשון רועה, כמארז"למה ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, ופרנסה היא בבחי' פנימיות, דקאי על התורה, כמ"שמו ותורתך בתוך מעי, ויפתי הוא ההמשכה שע"י המצוות שנקראים לבושים, מאני מכבדותאמז.
ה) אמנם כל זה הוא כאשר נשמות ישראל הם בבחי' ביטול דארץ, ומקיימים תומ"צ כו'. אבל בזמן הגלות, כאשר מפני חטאינו גלינו מארצינומח, וכמו"כ בכל אחד בפרט שהביטול דארץ הוא בבחי' גלות אצלו, ונתרחקנו מעל אדמתינו ואין אנו יכולים כו' להשתחוותמח, היינו שחסר ענין הביטול, הנה עז"נמט ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם, שזוהי הכר"ב שכרת הקב"ה עם משה רבינו. דהנה, לעיל מיני' כתיבנ וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור, והיינו דכאשר נש"י הם בבחי' ארץ, אזי מספיק הכר"ב דהאבות, דבכל אחד מישראל יש בו ההארה מהאבות. אמנם כאשר הם בארץ אויביהם, שבחי' ארץ היא בגלות, שתמורת הביטול דקדושה, הרי זה בלעו"ז, הנה גם אז לא מאסתים להפר בריתי אתם, שזהו הכר"ב דמשה. ועז"ננא וזכרתי להם ברית ראשונים, והיינו, שגם כאשר צריך לבקש שיהי' ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמהנב, לפי שבחיצוניות אין הבדל כלל בין ישראל לשאר האומות, עד שיש מקום לטענה הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז וכו'נג, מ"מ, הנה גם אז וזכרתי להם ברית ראשונים, שזהוהכר"ב דמשה. וענין זה נעשה ע"י המשכת י"ג מדה"ר, כמ"שנד ויעבור הוי' על פניו ויקרא הוי' הוי', והו"ע ההמשכה משם הוי' דלעילא שלמעלה מהשתלשלותנה. דהנה, בהאבות כתיבנו ושמי הוי' לא נודעתי להם, דאף שגם בהאבות נזכר שם הוי', הרי זה רק הוי' דלתתא, אבל שם הוי' דלעילא לא נתגלה להאבות, וזהו אומרו ושמי הוי' לא נודעתי להם, לא ניכרתי להם במדת האמיתית שלינז, דהאמיתית דשם הוי', דהיינו הוי' דלעילא, לא נתגלה אצל האבות. ולכן, כאשר נש"י הם בבחי' ארץ, אזי מספיק גם ההמשכה שמצד האבות, אבל כאשר אינם בבחי' ארץ, אזי צריך לכר"ב דמשה דוקא, שהיא מצד שם הוי' דלעילא דוקא, שמצד זה הוא נושא עון ועובר על פשענח. וזהו מ"ש גבי משהנט הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ גו' כי נורא הוא, דמ"ש אשר לא נבראו בכל הארץ, היינו שאינם בבחי' ארץ, לפי שהם למטה מבחי' ארץ, ולכן צריך להמשיך בחי' שלמעלה מבחי' ארץ, היינו למעלה מהשתלשלות, שזהו אומרו הנה אנכי כורת ברית, אנכי דייקא, אנכי מי שאנכיס. וזהו ג"כ מ"ש כי נורא הוא, שהוא ע"ד מארז"לסא דבתחלה אמרו האל הגדול הגבור והנורא, ואח"כ לא אמרו והנורא, שהרי עכו"ם מרקדים בהיכלו והוא שותק, אי' נוראותיו, עד שהחזירו עטרה ליושנה, לפי שזה גופא שעכו"ם מרקדים בהיכלו והוא שותק, הן הן נוראותיו, והיינו, שזה גופא שהיכל הוי' שישנו בכל אחד מישראל הוא בגלות, ועכו"ם מרקדים בהיכלו, הנה הן הן נוראותיו, שהו"ע ההמשכה שלמעלה מהשתלשלות, שמצד המשכה זו הנה בכל מצב שיהי' הרי הוא נושא עון ועובר על פשע. ובפרטיות יותר, הנה בקשת משה היא על ב' ענינים. הא', שגם כאשר יהיו בארץ אויביהם, תהי' ההמשכה מצד י"ג מדות הרחמים שלמעלה מהשתלשלות. והב', דאף שמצד ההמשכה שלמעלה מהשתלשלות הרי אם צדקת מה תתן לו גו'סב, וא"כ אפשר שתהי' ההמשכה גם לאוה"ע, מ"מ, הבקשה היא ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה, שתהי' ההמשכה לישראל דוקא. והיינו, לפי שהמשכה שמצד המקיף שיכולה לימשך גם באוה"ע היא רק מצד חיצוניותהמקיף, שמשם נמשך רק בבחי' מקיף גם לחיצונים, אבל מצד פנימיות המקיף, ההמשכה היא רק בפנימיות לנש"י דוקא. וענין זה הוא מצד ההתקשרות עצמית דהקב"ה ונש"י, שבכל האופנים שיהיו תהי' ההמשכה לנש"י דוקא.
ו) והנה הכר"ב דמשה היא הנתינת כח גם על ענין התשובה, והיינו, שהכר"ב דאברהם אבינו היא על ענין התומ"צ, והכר"ב דמשה היא על ענין התשובה. ומובן, שהכר"ב דמשה היא מבחי' נעלית יותר, שהרי ענין התשובה מגיע בעומק יותר מענין התומ"צ, שלכן מועלת התשובה גם כאשר חטא, שעבר על איזה מ"ע, וגם כשעבר על ל"ת. דהנה, יש חילוק בין מצוות עשה למצוות ל"ת, דמצוות ל"ת הם בעומק יותר. ויובן זה עד"מ באדם למטה, שכאשר ממלאים את רצונו הנה ע"י מילוי הרצון מגיעים רק בבחי' הרצון, ובכדי להמשיך איזה רצון בהאדם הרי זה בדרך צמצום מהנפש עצמו. אבל כאשר עושים היפך רצונו הרי זה נוגע בו בעצמו. ועד"ז יובן בענין מצוות עשה ול"ת, דמצוות עשה היינו שממלאים רצונו, שענין זה נוגע רק בבחי' הרצון, אבל הענין דל"ת שהוא מנגד, הרי זה נוגע גם בבחי' בעל הרצון, וכמבואר בלקו"ת פ' פקודיסג. אמנם, עבודת התשובה מועלת גם על ל"ת, והיינו לפי שבבחי' בעל הרצון גופא מגעת התשובה בעומק יותר. ולכן, הנה גם באדם למטה מגעת עבודת התשובה בעומק יותר בהנפש מאשר העבודה דתומ"צ, וכמו"כ גם למעלה הרי זה מגיע בבחי' נעלית יותר, שלכן הנה במקום שבעלי תשובה עומדים הנה צדיקים גמורים אינם יכולים לעמודסד. וע"י התשובה הנה גם העבודה דתומ"צ שלאחרי התשובה היא בבחי' נעלית יותר מאשר העבודה דתומ"צ שקודם התשובה.
ז) וזהו כי תשא את ראש בני ישראל, שיש בזה ב' פירושים. פירוש המדרש שכי תשא הוא מלשון כי תשה ברעך, שישלמו מה שהם חייבים לי, שהו"ע העבודה דתשובה, ופירוש התו"א שכי תשא הוא מלשון נשיאות ראש והמשכת האמונה, שהו"ע העבודה דתומ"צ. וב' ענינים אלו, הנה כמו שהם מצד למעלה, הרי הנתינת כח על ענין התשובה היא למעלה יותר מהנתינת כח על התומ"צ, ורק כמו שהם נמשכים למטה, הנה הנתינת כח על התשובה היא כאשר ישראל הם בשפלות המצב, משא"כ הנתינת כח על התומ"צ והמשכת האמונה. וזהו שגם הענין דכי תשא מלשון כיתשה, שישלמו מה שהם חייבים לי, הוא ע"י משה דוקא, שהרי הנתינת כח על התשובה היא מצד הכר"ב דמשה דוקא כנ"ל, ולכן נאמר למשה כי תשא מלשון כי תשה. ואומרו שישלמו מה שהם חייבים לי, היינו ישלמו וישלימו, לפי שלמעלה הוא רק חצי צורה בלבד, ונש"י ע"י עבודתם הם משלימים ומתמימים כביכול את הקב"ה, שזהו ג"כ ענין מחצית השקל, לפי שכל אחד מהם הוא רק מחצית בלבד. וזהו ג"כ שייכות ב' הפירושים, דע"י כי תשא מלשון כי תשה, שהו"ע העבודה דתשובה, נעשה תוספות כח גם בהענין דכי תשא מלשון נשיאות ראש והמשכת האמונה, וכנ"ל שהתשובה מוספת כח גם בהעבודה דתומ"צ, שע"י התשובה נעשית המשכה יתירה בהעבודה דתומ"צ, שכל אחד מישראל נעשה משכן לו ית', כמ"שסה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוכם דייקא, בתוך כל אחד ואחדסו.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור