השמטת החרם והקנס

השמטת החרם והקנס

כשבאנו לברר אודות מנהגי רבותינו בנוסח שטר ה"תנאים" מצאנו ראינו, אשר בתקופת תלמידי הרב המגיד ממעזריטש¹ הפסיקו להזכיר את החרם בשטרות התנאים הראשונים, וכמבואר בשו"ת עמק שאלה, להרה"ק מוהרמ"ד מהורנוסטייפל (אהע"ז סי' עה): "אצלינו המנהג שאין כותבין בתנאים כלל שום קבלה בחרם, רק קנס מצד העובר חצי נדן, והקנס לא יפטור".

והיינו שאין מזכירים את החרם בפני עצמו, ורק מוסיפים לכתוב (אחר הזכרת הקנס): "והקנס לא יפטור החרם", וכמבואר בשו"ת אבני נזר (חו"מ סי' מג): "נוסח תנאים שלנו לא כתוב כלל בחרם חמור ובשבועה דאורייתא, אם כן כוונת לא יפטור החרם, לא יפטור חרם הקהלות".

שוב ראינו בשטר תנאים של נכדת כ"ק אדמו"ר הזקן, ובת כ"ק אדמו"ר האמצעי, עם הרה"ק מטשערקאס (דלקמן פרק ‎יג), שהחרם לא הוזכר בפירוש בהשטר תנאים הראשונים², ונכתב רק³: "הקנס כו'", שהוא רמז להמובא לעיל: "והקנס לא יפתור את החרם". ויתירה מזו ראינו בתנאים של נכדת הרה"ק רבי פנחס מקוריץ (דלקמן פרק ‎יב), שהחרם לא נזכר כלל בשטר ה"תנאים", אפילו לא ברמז.

וכן רואים אנו בשטרות התנאים שערכו רבותינו בדורות הבאים (דלקמן פרקים הבאים), שהשמיטו לגמרי את הזכרת החרם, ולא זו בלבד, אלא אף את הזכרת הקנס השמיטו לגמרי משטר התנאים, וכתב על זה כ"ק אדמו"ר זי"ע, בא' סיון תשט"ז (אגרות קודש חי"ג אגרת ד'תו): "זהו הנוסח מכ"ק אדמו"ר הצמח צדק … שאין נמצא שם על דבר קנס".

יוצא אם כן, שמכל ההתחייבות הזאת להינשא זה לזו, שוב לא נשאר אלא ה"קנין" בלבד, כאמור בנוסח שטר התנאים: "ה"ה הבחור ... ישא למז"ט את הבתולה ... בחופה וקידושין כדת משה וישראל". וכבר נתבאר לעיל שאינו אלא קנין דברים בלבד ואינו מועיל⁴, ומה שעושים קנין זה הוא רק כדי "לאמת הדברים" שמתכוין לזה ברצינות, כדלקמן פרק הבא.

תקיעת כף בפועל ממש

יחד עם השמטת החרם והקנס בשטרות ה"תנאים" של רבותינו, מצינו בהם גם הוספת קנין נוסף, שהוא קנין "תקיעת כף".

"תקיעת כף" מועיל במקום שהסוחרים נהגו בו, כמובא בשוע"ר (סי' תמח סי"א): "בכל דבר שנהגו הסוחרים לקנות בו ... על ידי תקיעת כף ... שמכין בכפיהן זה על גבי זה, נגמר המקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו".

אמנם בשטר ה"תנאים" הרי אנו חוששים שה"קנין" אינו מועיל, ואם כן מה יועיל קנין ה"תקיעת כף"?

ובאמת לא נזכר קנין ה"תקיעת כף" בשטרות ה"תנאים" שבנחלת שבעה. אבל לשון זה נמצא שם בנוסח "תנאים אחרונים" (סימן י): "קיבל עליו בקנין סודר הנ"ל ובתקיעת כף בפועל בתורת שבועה דאורייתא".

והכוונה בזה היא למה שמבואר בשו"ע (יו"ד סי' רלט ס"ב): "תקיעת כף דינה כדין שאר שבועות ויש לה התרה, והני מילי כשהיא דרך שבועה".

ומה שהוסיפו תיבת "בפועל", מבואר בשו"ת חתם סופר (ח"ב יו"ד סי' רכז): "תקיעת כף בכתב לא מהני ... וצריך שתינתן ידו לתוך ידו ממש ... ויש לומר משום הכי נהגו לכתוב בתקיעת כף בפועל ממש".

אמנם בשטרות ה"תנאים" של רבותינו הסתפקו בכתיבת "בתקיעת כף בפועל ממש", והשמיטו את ההוספה של "בתורת שבועה דאורייתא". וכמבואר לעיל, שבתקופה זו התחילו להשמיט משטר ה"תנאים" את הזכרת ה"חרם" ואת ה"שבועה".

וכן הוא בכל שטרות ה"תנאים" של רבותינו; עד האחרון, בשטר התנאים של חדב"נ הרמ"מ הורנשטיין, אשר בו נשמטו גם התיבות "בפועל ממש". ועדיין נשארה הזכרת "בתקיעת כף". וכן הוא גם בשטרות ה"תנאים" הנהוגים בזמנינו.

ולמעשה, מעולם לא ראינו שיקבלו תקיעת כף מהצדדים ומהערבים בעת כתיבת ה"תנאים". ואם כן אינו אלא "תקיעת כף בכתב", שעל זה כבר הובא לעיל מהחתם סופר שאינו מועיל. יוצא אם כן שגם קנין זה לא נכתב בשטר ה"תנאים" אלא "כדי לאמת הדברים", אף שאינו מועיל, וכדלקמן פרק הבא.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org