סדר תנאים אירוסין ונישואין
התנאים האחרונים
התנאים האחרונים
נהוג בדרך כלל שסכום הקנס הוא חצי מסכום התחייבות הנדן, וכאמור בנוסח שטר התנאים שבמדינת פולין, המובא בנחלת שבעה (סי' ח): "ובקנס חצי הנדוניה". יוצא אם כן שאם אחד מהצדדים חוזר בו מהתחייבות הנדן שקיבל על עצמו, יכול הוא לצאת ידי חובתו בתשלום הקנס, שהוא רק חצי מסכום הנדוניה. ואם כן מה הועיל הקנין להתחייבות זו?
והא ניחא שאם הוא רוצה לחזור בו מהשידוך, אזי מועיל הקנס שישלם חצי נדוניא; אמנם מה שנתבאר בפרק הקודם, שהקנין על ה"נדוניא" הוא קנין "אתן" שאינו מועיל, ולכן תיקנו גם על זה "קנס", דהיינו שאם ינשאו זה לזה, והוריו של אחד הצדדים לא יתן את ה"נדוניא" שהתחייב, על זה תיקנו "קנס", שישלם חצי מהנדוניא – איך יועיל "קנס" זה, שאם לא ישלם את כל הנדוניא, יהי' חייב ב"קנס" לשלם את חצי הנדוניא!?
ובפרט לפי מה שהובא בפרקים הקודמים, שבשטר התנאים של רבותינו השמיטו את הזכרת החרם וגם את הזכרת הקנס, ואם כן אין על הקנין הזה אלא דין "קנין אתן" דקיי"ל שאינו מועיל, אלא כדי לאמת הדברים.
ואם כן נשאלת השאלה, מה מועיל שטר זה להתחייבות ה"נדוניא"?
וכדי שיחול הקנין של ההורים לשלם את כל סכום הנדן שהתחייבו, התקינו שביום הנישואין יעשו קנין ושטר נוסף להתחייבות נתינת הנדן.
שטר זה נקרא בשם "תנאים אחרונים", אשר הקנין שבו מועיל להתחייבות גמורה, כיון שביום החתונה יש כאן התחייבות גמורה לשלם חוב זה שקיבלו על עצמם ההורים בנתינת הנדן ואין זה קנין "אתן", וכמבואר ברמ"א (חו"מ סי' רמה ס"א): "ולכן נהגו לעשות תנאים חדשים בשעת החופה".
וכך מסכם את המנהג הזה בשוע"ר (הלכות עדות סט"ז): "נהגו לכתוב תנאים אחרונים בשעת הנשואין, ולא די בראשונים, מפני שבראשונים אין שני הצדדים מחייבים את עצמם בלשון חיוב על נפשם, כי שמא יחזור בו אחד מהצדדים מאיזו סבה ורוצה להפטר בקנס לבד".
וכן אמנם נהגו כ"ק אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי, בשטרות התנאים שכתבו לבתם ונכדתם (דלקמן פרק יג), שבשטר תנאים הראשונים ישנה התחייבות על הנדוניא – בקנס, ואחר כך ביום הנישואין כתבו את שטר ה"תנאים אחרונים", שבה ישנה התחייבות חדשה וגמורה על נתינת הנדוניא.
*
מהאמור לעיל, שכותבים את התנאים האחרונים "בשעת החופה", או "בשעת הנשואין", היה נראה לכאורה שהכוונה היא, שכותבים את התנאים האחרונים – אחרי הנישואין, וכן אמנם נהגו כ"ק אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי (בתנאים האחרונים דלקמן שם), אשר החתונה התקיימה ביום ה' ו' שבט תקע"א, ואילו תאריך התנאים האחרונים הוא (לקמן שם): "היום יום ועש"ק שבעה ימים בחודש שבט תקע"א לפ"ק".
אמנם כותב הרמ"א (אהע"ז סי' נא ס"י): "אם אמר אתן כך וכך ... נהגו לעשות תנאים חדשים קודם הנשואין". ואף שהוא עדיין קודם הנישואין אין זה נקרא קנין "אתן", כיון שכעת כבר מוכנים לילך לנישואין, ולכן ההתחייבות הזאת נחשבת התחייבות גמורה, אף שעדיין יומשך עוד איזה שעות עד לנישואין.
ולפי זה יוצא לכאורה, שהתחייבות הנדוניא שבשטר התנאים שאנו נוהגים בו, שנכתב ביום החתונה (כדלעיל פרק ה), היא התחייבות גמורה, ואיננה קנין אתן, כיון שכבר עומדים איזה שעות קודם הנישואין. ולכן אין צורך בזה להוספת התחייבות קנס וחרם.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- מזהה
- rh-f7q1jw0m
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.