סימן א

סימן א

תכלת בזמן הזה

ב"ה¹ יום ב' כ' שבט תרס"ז לפ"ק

וירצבורג

כבוד הרה"ג המפורסם נודע בישראל שמו לתהלה ולתפארת מעוז ומשגב יראת ד' אוצרו כש"ת מו"ה מרדכי יוסף אליעזר² נ"י

אחד"ש כת"ר שי'.

את ספרי כבוד אביו הרה"צ ז"ל אשר כבדני בהם כת"ר קבלתי באהבה, וגודל ת"ח לכת"ר שי' על זה, כי מכבר רציתי לראותם. אם כי על עצם הענין אי אפשר לי להסכים, יען כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נ"ע בלקו"ת³ בהביאור דוהי' לכם לציצית דרוש הב' פ"ב תפס בפשיטות כהפרי עץ חיים⁴ דבזמן הזה אין תכלת. ובדרוש הנ"ל⁵ כי"ק כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה נ"ע כתב על זה וז"ל, ועמ"ש ע"פ מדלג כו' ומקפץ דילוג ברגל אחת בחי' אהבה זהו לבן שבציצית, קיפוץ בשתיים אהבה ויראה תכלת, ונודע דיראה בקושי יותר להשיג עכ"ל. ובדרוש קול דודי הנה זה בא מדלג כו' בלקו"ת שיר השירים פ"ד מבואר דבחי' מקפץ על הגבעות זהו בחי' הגילוי דלעתיד שיהי' קול חתן וקול כלה כו'. ועמש"ש בהביאור דעל כל כבוד חופה בסופו⁶.

מ"ש בעין תכלת פרט ג' ס"א⁷ דלפי דעה זו כו' ממצות תפילין של ראש מטעם זה. לפי דעתי בענינים אלו אין לדמות מלתא למלתא ואין לנו אלא מה שנאמר בהם. ולפי הנראה דהמשכה דתפילין בכלל הוא מבחי' החסדים (עם היות דבתפילין של ראש כתיב וראו כל עמי הארץ כו' ויראו ממך, ובעבודה תפילין של ראש כענין שמונה עשרה בחי' יראה וביטול, אך ההמשכה מלמעלה הוא בבחי' חסדים כנלע"ד. ועמ"ש מענין וראו כו' ויראו כו' בפרי עץ חיים שער תפילין רפ"ב). ועמ"ש בלקו"ת שיר השירים ד"ה שימני כחותם וביאורו⁸. ותכלת בחי' גבורות דאבא, וידוע דהגבורות שרשן למעלה מהחסדים, וההמשכה היא בבחי' תגבורת העצמות. ועמ"ש בלקו"ת בהביאור הב' דשחורה אני פ"ה⁹ בענין מ"ש בזהר בראשית דנ"א ע"א ועל נהורא חוורא שרי' לעילא נהורא סתימאה כו'.

והנה לפמ"ש בפרי עץ חיים דלאחר החורבן אין לנו תכלת כי אין אנו משיגים בחי' הציצית דמוח חכמה דאימא, ומכל מקום נמשכין מאליהן ומתלבשין בציצית דמוח בינה דאימא, בלתי ספק הוא לפי דעתי אשר בהזמן שאחר החורבן, הגם שהי' התכלת, מכל מקום לא היתה ההמשכה יותר ממה שנמשך אחר כך כשלא נמצא התכלת, כי במקדש תליא מלתא, דבזמן שבהמ"ק קיים נמשך גם בחי' חכמה דאימא (יש לומר לפי שבית ראשון הי' בחי' ה"א עילאה לכן נמשכו כל המדריגות דבחי' בינה גם חכ' שבה, וממ"ש אכן יש הוי' במקום הזה¹⁰ משמע דבבית המקדש הי' גילוי בחי' חכמה וגם אוא"ס שלמעלה מהחכמה, אלא שהי' בבחי' אור פנימי, שזהו על ידי החכמה כמ"ש במ"א. ובבית שני הגם שחסרו ה' דברים בחי' ה' עילאה, מכל מקום בבהמ"ק עצמו להיותו שער השמים הי' ביכולת להמשיך שם כל ההמשכות כמ"ש במ"א. ועמ"ש בלקו"ת בדרושי ראש השנה ד"ה להבין המשנה יום טוב של ר"ה פ"ה¹¹, דגם בבית שני נמשך בחי' בינה כמו בבית ראשון רק החילוק הוא בגבולין. אך אם כן הי' צריך להיות גם בזמן בית שני ההמשכה האמיתית דתכלת רק במקדש לא בגבולין. ואפשר הכוונה בפרי עץ חיים מ"ש בזמן שבהמ"ק קיים היינו בית ראשון. ואיך שיהי' אחרי שתלה הדבר במקדש נראה דאז דוקא הי' אמיתית ההמשכה הזאת) אבל לאחר החורבן אי אפשר להמשיך כי אם מבחי' בינה דאימא לא למעלה מזה, לזאת גם כשהי' תכלת ודאי לא היתה ההמשכה יותר מעכשיו (ועמ"ש לקמן). ומכל מקום גם זאת אי אפשר לומר, דמשום זה יפטר ממצות תכלת, דודאי המצוה היא מצוה תמידית וכשיש ביכולתינו לקיימה נראה שאנו צריכים לקיימה.

אמנם ממ"ש בפרי עץ חיים שער הציצית תוך פ"ד וז"ל, והנה הד' ציצית שאנו נוהגין אחר החורבן כו' וכולם לבנים, כי אין צריך לחבר עמהם את התכלת כו'. וכן כתב אחר כך ואין צריך אל התכלת להשלים המספר. מלשון אין צריך משמע דאין צריך עתה למצוה דתכלת, וזה תמוה. וי"ל דמ"ש אין צריך היינו לענין השלמת המספר להד' ציצית דבחי' בינה דאימא. ומה שאין התכלת נוהג בזמן הזה, העיקר הוא מפני שאי אפשר לנו להמשיך בחי' הציצית דחכמה דאימא, וגם זה דלהשלים המספר דל"ב חוטין דציצית דבינה דאימא אין צריך לתכלת, לכן אינו נוהג.

אך נראה לי להעיר על זה מענין תקיעת שופר בשבת, דאיתא במשנה רפ"ד דר"ה דבמקדש היו תוקעין אבל לא במדינה. ובגמרא הטעם משום גזרה דרבה. דבאמת הדבר פלא לדחות מצוות עשה משום חשש רחוק כל כך, וכמו שהקשה על זה בלקו"ת בדרושי ר"ה בד"ה להבין המשנה. והתירוץ מבואר שם, דלהיות בשבת בלאו הכי יש המשכת האור שממשיכים על ידי השופר וממילא אינו נצרך לשופר, ומכל מקום מן התורה מצוה וחיוב לתקוע גם כשחל בשבת, מבואר שם, מפני שיש כמה מדריגות בבחי' התענוג, ועל ידי השופר נמשך תענוג עליון יותר, אשר מובדל בערך מהמשכת התענוג דשבת, ולכן צריכים שופר מן התורה בשבת גם כן. אך רבנן דחו מצוות עשה זו בשבת בזמן בית שני, לפי שאין ביכולתינו להמשיך ההמשכה האמיתית הנמשך על ידי השופר, ומכל מקום במקדש היו תוקעין גם בבית שני, דלהיותו שער השמים הי' יכול להיות בו גילוי הנ"ל, אבל לא בגבולין (על פי זה יש לומר בענין התכלת, שנתבאר לעיל דנראה שאחר החורבן הגם שהי' תכלת, מכל מקום לא נמשך ההמשכה האמיתית דתכלת היינו הציצית דבחי' חכמה כו', יש לומר דתנאים ואמוראים שהיו אחר החורבן הנה הם עצמם המשיכו בחי' ההמשכה האמיתית, להיות שהיו בבחי' מקדש ומכון לשבתו¹² ית', וכמארז"ל¹³ בתוכו לא נא' אלא בתוכם בתוך כל אחד ואחד כו', והמה ודאי היו במדריגה זו). ובמ"א מבואר להיות שיש שבת ושבת שבתון בחי' שבת עילאה, ובחי' זו מאיר בשבת רק בבחי' מקיף, ועמ"ש בלקו"ת ד"ה את שבתותי תשמרו ובהביאור, ועל ידי השופר נמשך גם בחי' זו בבחי' פנימיות, ולכן מצוה מן התורה לתקוע גם כשחל בשבת. ובבית שני נדחה מפני שגם על ידי השופר אי אפשר להמשיך בזמן הזה מדריגה הנ"ל בבחי' פנימיות, ובחי' שבת תתאה נמשך בלאו הכי גם בשבת בזמן הזה. ומכל מקום במקדש היו תוקעין, רק הנפקא מינה היא בגבולין כנ"ל. ומה שתלו בתקיעת שופר בהחשש שמא יטלנו כו', יספיק כאן החשש דכלאים שלא במקום מצוה¹⁴, ובפרט בטלית קטן, דכמה אנשים פשוטים נושאים שלא מצמר, ואם יהי' ענין התכלת דבר השוה לכל נפש (אשר כן צריך להיות אם נחשוב זה לחיוב), הרי זה חשש לא רחוק שיבוא לידי איסור כלאים. והרי זה ממש כמו שאמרו לענין תקיעת שופר, הכל חייבים בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין כו'.

גם הדבר הזה לתלות סיבת בטולה מכל ישראל גם מיחידי סגולה משום יוקר מציאותה של תכלת, כבד לקבל. ושמעתי אשר בימי כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נ"ע הי' באיזה זמן מלחמות גדולות בעולם, והי' חשש שלא יהיו אתרוגי איי גענאווא, ורצה כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נ"ע לשלוח שליח מיוחד לאיי גענאווא להביא לו אתרוג¹⁵, ואיך לא היו משתדלים גדולי ישראל בכל תוקף ועוז להשיג התכלת. ואם כי אינו דומה לאתרוג, דבתכלת צריכים לידע אמיתת הדבר שזה תכלת האמיתי. מכל מקום ודאי לא היו מניחים ידיהם מלהשתדל בהשתדלות יתירה להשיג החלזון או לידע אמיתת הצביעה. ובפרט לפי מה שהעלה, שגם אם אינו תכלת האמיתי אינו מפסיד.

כפי שמצוייר החלזון במאמר פתיל תכלת, כמדומה לי ברור שראיתיו זה כעשרים שנה מלפנים באקוואריום דברלין¹⁶. ראיתי חי' קטנה והיא מוריקה לעתים מיץ שחור שמשחיר את המים סביבה. ולפי שלא עלה על דעתי שזה יהי' החלזון, לא שמתי לבי לעיין על כל פרטיו.

והשי"ת יעזור לנו לקיים מצותיו יתברך, ויתן בלבינו לעבדו בלב שלם, ונזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, ונעשה לפניו כמצות רצונו ית'.

והנני חותם מעין הפתיחה בת"ח לכת"ר שי' על הספרים בענין התכלת וס' סדרי טהרות ויתר הספרים, והשי"ת יעזור לנו להבין ולהשכיל בתורתו ית', ונבוא אל עמקי סודותי', ולא ימושו מפינו ומפי זרעינו וזרע זרעינו עד עולם.

ויקבל כת"ר החיים והשלום והברכה מאדון השלום, ויהי נועם ה' עליו, ויראה טוב באחב"י, כנפשו הט' וכעתירת ידידו המוקירו ומכבדו כערכו הרם והנשא.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org