סימן ט

סימן ט

לשנות מחדר שני לעזרת נשים

לאחד¹ מהלומדים דפה

נא להורינו הלכה למעשה² אם מותר לשנות מחדר קטן של המנין דאדמו"ר³, שמתפללים בו במנין לפרקים וקורים בכל שבת מהתחלת בנינו⁴, וזה ערך תשע שנים שקבעו שם ארון עם ספר תורה בצווי אדמו"ר, מחמת שבארון דהמנין לא הי' מקום לכל הספרי תורה.

והנה עתה הרבנית⁵ תחי' שהיתה מתפללת בעלי' על העזרת נשים קשה לה ללכת על גבי המעלות דשם⁶, ובעת השלג והכפור כמעט שאי אפשר לה בשום אופן, ומנהגא הי' תמיד להתפלל במנין, על כן רצונינו לעשות מהחדר קטן עזרת נשים לה. גם יצטרך לעשות בדופן בית הכנסת⁷ לצד מערבי שם חלון קטן.

ועוד יש אופן לעשות מהפרוזדור של הילוך אנשים, עזרת נשים, ולעשות פרוזדור והילוך בחדר קטן, דהיינו לקצרה ולעשות מחלון פתח נגד התנור⁸. וליקח התנור משם, שבלאו הכי נצרך לשנותה למקום אחר. ומחמת צוואת רבי יהודה חסיד⁹ שמענו שתנאי מועיל, ומסתמא עשה על תנאי. על כן להורינו איך הדין ואיזה אופן יוכשר.

והנה בדיני בית הכנסת נאמרו בארוכה בפוסקים ובשו"ת. ונאמר בקצרה שיש ה' חלוקות. בית הכנסת של כפר, ושל כרך, ועל דעת יחיד¹⁰, ויחיד שקידש ולא שייר, ויחיד שנתן ושייר¹¹, ובכל זה נראה שאינו פשוט שתנאי מועיל. אך לדעתי יש עוד חלוקה, יחיד שקידש בביתו על זמן¹², או כל יומא זמנו, ובתנאי כפי שירצה. ונדבר בקצרה אודות כל הפרטים עד שנבוא להענין שלנו לאיזה פרט שייכא.

אך לכאורה לתפוס החומרא לדון בית הכנסת של אדמו"ר זיע"א כבית הכנסת של כרך, כבר דיבר בזה בצמח צדק [או"ח] סי' כ"ד, וצידד דלהפני יהושע¹³ אינה כבית הכנסת של כרך. וכן הוא בשערי תשובה בשם שו"ת פני יהושע סי' ז'. וכ"ה במשאת בנימין סי' ל"ג הובא במג"א סקי"ז וז"ל, כיון דלא קביעי בעיר אלא דרך עראי עוברים ושבים לאו כרך הוא. וע' בשו"ת זית רענן חלק שני¹⁴ חידש בזה עוד סברא להקל. אכן בשו"ת יכין ובועז ח"א¹⁵ נראה להיפוך וז"ל, ובית הכנסת של [...] כיון שכל בר ישראל מיורדי הים כו' יבא אל הבית ויתפלל כו', לכן הוא כבית הכנסת של כרכים עכ"ל. הגם שבבית הכנסת דרבים כתב המג"א היינו כשנתנו אחרים בבנינו והכא בנאה אדמו"ר משלו. אך באמת יש בטעם חומרת בית הכנסת דרבים ג' טעמים בראשונים שהוזכרו בפרי מגדים¹⁶, ויש ששייכים גם כן כאן. ועוד יש טעם בתוס'¹⁷ דכיון דלדעת רבים נעשה חמורה קדושתו, משמע מצד תפלת רבים, וזה שייכא כאן (וגם יש לומר שמעט חומר בית המדרש¹⁸ יש כאן, מצד דא"ח שהי' אומר שם¹⁹). אך הב"י נראה שמיאן²⁰ לפרש דברי התוס' כן. וכ"כ משפטי שמואל להדיא בסי' י"ד. הגם דגם לרשב"א בחידושיו ולרמב"ן ה"ל כעין מקדש²¹. ועוד דכיון דהקדיש ביתו לרבים הוי להו כולם שותפים. וכן הוא בדברי הרא"ש²². אך עכ"ז ביותר יש לומר דלא הוה ליה כבית הכנסת של כרכים, כצמח צדק, וכנ"ל.

ב) ואף גם להמחמיר, יש להקל מצד דהוה ליה כבי כנישתא דמתא מחסיא דאמר רב אשי אי בעינא מזבנינא לה²³. הגם שמהר"י ן' חביב²⁴ והב"י ומג"א סקי"ב²⁵ כתבו דדוקא רב אשי דמימות רבי²⁶. וכבר דיבר בזה בצמח צדק²⁷ גם כן וע"ש.

ג) אך יותר יש להקל ולומר דזה מקרי יחיד בשלו, ומבואר בטוש"ע סי' קנ"ג סעי' י' דיחיד בשלו אפילו ספר תורה מותר למכור ולעשות בדמיו כל מה שירצה, ו[כ]מ"ש ב[כ]ה"ג הרא"ש²⁸. ובאמת בהרא"ש יש לומר דרק בדיעבד מיירי, וע' בקרבן נתנאל²⁹ ובפרי מגדים³⁰. ומ"ש ראי' מרפ"ב³¹, אדרבא שם לגבי ספר תורה נקט שמכר ולגבי רימונים מותר לכתחילה. ואתי שפיר דעתו כהרמב"ם פ"[י] מהלכות ספר תורה³². ומה שהתנה שם לגבי רימונים למכור דוקא שיקחו אחרים, משום דהקונה יוציאם לחולין משא"כ ספר תורה. וע' במחנה אפרים הלכות צדקה³³. ובב"י איתא סברא זו דספר תורה יפה כחה מבית הכנסת דקיימא בקדושתה בבית הלוקח, משא"כ בית הכנסת משמע דיוציאה לחולין, וגם הדמים הם חולין. כמ"ש בפרישה ס"ק י"ב, דזה החילוק בין בית הכנסת דרבים רק שבנאוה על דעת יחיד ובין יחיד בשלו, דשם נשארו המעות בקדושתן משא"כ כאן. אלא דעדיין צריך מכירה כמ"ש ברמ"א סעי' [ז']. אך יש חילוק בין אם שייר לעצמו כח וזכות או לא ע"ש. הגם שיש לחלק ולומר³⁴ דשם איתא שבנה בית הכנסת ונתנה להקהל, משמע שהקדיש הקרקע והבנין ואינה ברשותו, וכאן הוא ברשותו על קרקעיתו (אף שהיא שכורה וד"ל), מכל מקום ממעשה דתילא דרבינא³⁵ דאמר ליה רב אשי זבנה אף בחורבנה. ואף שמסתמא היתה על תנאי ככל בתי כנסיות של בב[ל]³⁶. וע' בפיס'³⁷ במה הי' מספקא לי'. ובהרי"ף ובהרא"ש הגירסא הוה ליה תילא³⁸, היינו שהיא שלו וברשותו ואצרכוהו למכירה, וממילא גם בנידון דידן יצריך מכירה. ולכל הפחות דעת הקהל גם כן, אף דהוה ליה דין יחיד ששייר כו'.

ד) ועוד אחת יש כאן להקל, מצד שידוע לכל שקודם שהוצרכו לכנוס להבית ולהמנין התנה אדמו"ר עלי' שיעשה בה כרצונו בכל עת שירצה (הלשון אין מי שיזכור, ומסתמא אמר באופן היותר מועיל). וגם בעת נשואי בנו הרז"א עשו שם הסעודה³⁹ עם כלי זמר, ואמר אז גם כן שעושה כן מחמת התנאי. ולפי זה אך למותר כל מה שהארכנו. אך באמת עדיין צ"ע, דהא איתא בתי כנסיות של בבל על תנאי עשויות, ואעפ"כ נאמרו עליהם כל החומרות כנ"ל, ע' בראשונים ובטור וב"י. והגם דמבואר בטוש"ע סעי' מ"ח⁴⁰ דלארון כו', וכמו כן לבית הכנסת, מועיל תנאי, אך ע' בטוש"ע סי' קנ"א סעי' י"א, ובפרט בב"י וב"ח, דתנאי בישובו לא מהני רק להאכיל עניים שם כו' לפי שעה כו', וכן חכמים כו' כשהי' המקום דחוק לתלמידים כו'. והנה אם נרצה לחלק בין תנאי בבית הכנסת של רבים כמו בתי כנסיות של בבל, לשל יחיד, עומד לנגדי תשובת אדמו"ר בצמח צדק סי' כ"ג שכתב שם דמוכרח למכור כו' ובריצוי אנשי המנין. והגם שלא נזכר שם שהי' תנאי. אך בהעתקה שיש כאן⁴¹, רק שאינה כ["י] אדמו"ר כתוב ובפרט דחותנך התנה, הרי שגם בבית הכנסת של יחיד ובתנאי החמיר דוקא להצריך מכירה ובריצוי אנשי המנין. וכתב שם שקרוב שיש בזה עיכוב מדינא, ואולי כוונתו כנ"ל. ובפרט שבלקוטי הרמב"ן והר"ן כתב דאין בית הכנסת נפקע כי אם במכירה ושינוי רשות, וכוונתם גם כן אף היכא דהתנו, חדא כמ"ש לעיל דתנאי לא מהני בישובו, ועוד דכל בתי כנסיות של בבל על תנאי כנ"ל, ועלה קאי כנ"ל.

ה) אך הנה מצינו בתשב"ץ ח"ד בטור א' סי' ז' כתב דיחיד בשלו אף שהתפללו בו רבים אין עליו דין קדושת בית הכנסת ומותר לסתרו ולשנותו ככל מה שירצה, ואין המקום מקודש אלא אם כן יקדישנו בעליו לצמיתות. ומבואר שם דגם בניו רשאים לשנותו לכל מה שירצו. ומובא בעיקרי ד"ט סי' ח' אות י"ו ע"ש. הנה מבואר דמחלק ביחיד בין לצמיתות בין לשעה. וכמו כן נראה דעת המרדכי הובא בב"י סי' קנ"ג ד"ה ואם בנו בית סתם וז"ל, ואם לפי שעה הקדיש כגון בתי כנסיות של בבל על תנאי עשוין ושרי, ואי אתני הכל לפי תנאי עכ"ל. וכתב ב"י, ואע"פ שפירוש זה שפירש על בתי כנסיות שבבבל על תנאי אינו מסכים לדברי המפרשים שכתבתי בסי' קנ"א עכ"ל, ר"ל דשם כתב דתנאי לא מהני בישובן. אבל הב"ח כ' וז"ל, והא דכתב בסי' קנ"א דלא מהני תנאי כו', אבל אם התנה להתפלל עד זמן פלוני כו', לאחר הזמן כו' משתמש בו כל תשמיש שירצה, ודברי המרדכי עולים ומסכימים להמפרשים דסי' קנ"א, ודלא כב"י עכ"ל. ואם כן לדידהו כיון דהתנה אדמו"ר רשאים לשנותו ולסתרו ולהוציאו לחולין לגמרי, כמו מי שאמר עד זמן פלוני, כמו כן כשאמר כל אימת שירצה, דכל יומא זמנו באין מוחה. ולכאורה גם לרמ"א צריך לומר כן, לחלק בין הך דיחיד שבנה ובין מ"ש בסעי' ט"ז תשו' מהר"פ וז"ל, ודוקא שהשאיל תחלה סתם אבל אם התנה כו'. ובדרכי משה כתב במעט שינוי וז"ל, ואפשר דוקא שהשאיל לרבים אבל כל זמן שלא השאיל בפירוש אלא הניחן סתם כו', וכל שכן אם התנה כו', שתנאו קיים כו', הרי אף בסתם יכול לדחות ליחיד, וכל שכן רבים, כמ"ש בהתקנה, וכיון דיכול לדחותם ממילא משמע דיוציאו מקדושתו גם כן. וכל שכן כשהתנה, כמ"ש שתנאו קיים. ואם כן בנידון דידן נמי נימא דלא דמי לדינא דסעי' ז' דיחיד שנתנה דצריך מכירה, רק דומה לזה דהניחם סתם, וממילא בזה מהני התנאי. ובזה אפשר לבאר כוונת אדמו"ר בצמח צדק שכתב ואף שאפשר לחלק מכל מקום אין להקל. היינו דלהב"ח יש לחלק כנ"ל, מכל מקום להב"י דנראה דלא סבירא ליה לחלק, על כן כתב דאין להקל. עוד יש לומר כוונתו דאין להקל אפשר אף להב"ח, משום דשם הי' רוצה לעשות מחצה לדירה ומחצה ישאר לבית הכנסת, ואם כן כיון דישאר הקדושה במקומה, אין לבוא בגבולה, כמובן מלשון הב"ח. ולפי זה כמו כן כאן ישאר המנין בקדושתו, רק החדר קטן יוציאו מקדושתו, אפשר אין להקל. אך להתשב"ץ יראה דרשאים לשנותו בכל אופן ולא הזכיר תנאי, וכתב רק [לחלק] בין לשעה ולצמיתות. וע' בסי' קנ"ג בשערי תשובה.

ו) ולענין הבנים⁴², בתשב"ץ כתב להדיא אף בנו, ובאשל אברהם⁴³ לבעל דעת קדושים על שחיטה וטריפות כתב, דתנאי מהני בבית הכנסת בביתו, ואפשר אף לבנו ויוצאי חלציו וצ"ע. הרי שמסתפק בזה. וע' בב"י סי' קנ"ג. ובתשובות אור נעלם⁴⁴ משמע גם כן דלא ירד לחלק בין הוא עצמו לבניו. ולכאורה אצל⁴⁵ כיון דלא עשו שום חלוקה על פי צוואתו⁴⁶ יש לומר דהכל בחזקתו, וראי' מהאחין כו' לענין קלבון⁴⁷, שכתבו שם שהנכסים בחזקתן. ועוד ראי' מדאמרינן האחין שקנו בתפיסת הבית חייבין בבכורה, ופסקה הרמב"ם בפ"ו מהל' בכורות ה"י, הרי אף לענין קולא לענין חשש חולין בעזרה אוקי אחזקתייהו, אף שהלקוח והמתנה פטורה מבכורה, בבכורות נ"ה. והגם שיש לומר דאי הוי אמרינן יצאו מחזקתן ויורשין הוו כלקוחות ממילא לענין קדושת בתי כנסיות הוה כמכירה ושינוי רשות ויצאו מהקדשן. אך ממה נפשך, אי נאמר דהוקדשו לרבים אין מוריש הקדש לבניו, כמבואר במהרי"ק בשורש קס"א ענף ג'. על כן יותר נראה לומר דבפני בניו לא נתחזק כח הקדש, משום דהוה כהניחן סתמא דמרדכי כנ"ל, וממילא התנאי נשאר ורשאים לשנותו.

ז) ועוד יש לומר דכאן יש להקל משום דלעשות לה עזרת נשים אינו כל כך מוצאין לחול, ע' בצמח צדק סי' כ', דיש לומר כמו שהתירו להם לסמוך משום נחת רוח⁴⁸, כמו כן רוצה לצרף זה להקל באיסור נתיצת כותל מסברא דלעשות נחת רוח לנשים התירו סמיכה. וע' בצמח צדק סי' ג' דנשים סומכות רשות הוה גם כן מצוה. ועוד שם, דכל מצוה שעושות אף דלא הוו מצווים ועושים חשוב יותר מספק מצוה לאנשים לענין ברכה, משום דאף דהוי קצת מצוה אבל הוי ודאי, ע"ש בסעי' ה'. ולפי זה יש לומר דזה חשוב כמו להאכיל לעניים שם או תלמידים הנז"ל דמהני תנאי על זה. וצ"ע שלא זכר זה בתשו' כ'⁴⁹. הגם שגוף ענין תפילה בצבור, ע' בדברי נחמי' על יו"ד תשו' כ"ו בשם מהרי"ל שכתב להתפלל בעשרה אינה מצוה כל כך, והחוות יאיר⁵⁰ משיגו ואיהו מישבו, לבד שמיעת קריאת התורה דהוי על כל פנים תקנת משה ונביאים⁵¹ חמירא משאר תפלה בצבור. עכ"פ כיון שנהגה כל ימי' כן הוי עלי' מצוה והנהגה טובה, ואפשר דיהי' סניף להתיר משום דלא הוי כל כך לחולין.

ח) ומעתה יש לומר דלכל הפרטים יש פרט להקל, ובגוף האיסור דבית הכנסת אינו אלא דרבנן, וכל ספק בזה יש להקל כמ"ש בפרי מגדים במשבצות רס"י קנ"ג מהר"ן⁵², הגם דבפני משה בשניות⁵³ סי' ח"י, ובשו"ת זרע אברהם חאו"ח סי' ז' כתבו, דלהרמב"ן קדושת בית הכנסת דאורייתא, אך בתשובות מהר"י בירב⁵⁴ כתב וז"ל, שלכו"ע אין איסור קדושת בית הכנסת אלא מדרבנן, וכל ספק שמסתפק בזה הענין ראוי להקל, שכ"כ הר"ן בשם הרמב"ן כו'. יראה בפירוש שלדעת כולם אינו אלא מדרבנן. וכן כתב בפשיטות בזית רענן חלק שני סי' ג'. גם במהרי"ט⁵⁵ ס"ג כתב בשם הרא"מ שבכל הצדקות והקדשות אזלינן בתר אומדנות ואומדין דעתו שעל כזו הי' דעתו גם כן בעת התנאי. וע' ביו"ד רנ"ט ברמ"א⁵⁶, ובש"ך סקי"ד כתב ומעתה בין בהקדש [עניים בין בהקדש] בית הכנסת אינו הקדש כל שהוא ספק בתחלתו, וע"ש בפתחי תשובה. ובסי' רנ"ח⁵⁷ לע[נין] צדקה במחשבה ברמ"א ובפ"ת, ובח"מ סי' רי"ב ובפ"ת. ובבניו לא נתחדש לא אמירה ולא מעשה, ובכאן הספק אי בתחילה הוקדש באופן שיצרך בשנותו לדעת הקהל, בוודאי אומדין דלא כנ"ל.

שוב נזכרנו שהי' חלונות בהמנין במזרח שהי' כנגדם מקום פנוי, ואחר כך סתמם ועשה חדר לכותל זה. וע' בסי' ק"נ סעי' ד', ובשערי תשובה שם, לענין חלונות מוכח דהי' תנאי לשנותו אף בישובו בכל אופן שירצה ויצטרך. ונשאר הספק רק לענין הבנים אי מהני תנאי שלו. ואפשר ליתר שאת ליתן מעט מעות בתורת מכירה, ובהמעות יתקנו המנין הגדול. כל זה יודיענו בארוכה ולמעשה איך ומה לעשות הכל בפרטיות, ובאיזה אופן יוכשר יותר על פי הדין.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org