סימן ד

סימן ד

הערות לסדור תורה אור ושערי תפלה – תרמ"ז-ט

ברכות¹ השחר:

כתוב בספר נהר שלום (בעץ חיים דפוס ירושלים, בסופו) די"ט ע"א הח"י לתקן² כלים ואורות דז"א דעשי' שבאצילות ודעשי', ולהמשיך להם מוחין ונרנח"י דמ"ה וב"ן דאור ישר ואור חוזר. ברכת הנותן לשכוי ופוקח עורים באור ישר ואור חוזר דמ"ה וב"ן דעתיק דכורא הנק' חכמה כו', יעו"ש בפרטיות, מבואר הכוונה כהסדר שנסדרו מרבינו ז"ל.

הלכות ציצית:

האריז"ל הי' נוהג ללבוש הט"ק בביתו על חלוקו בלי הפסק שום מלבוש. סידור קול יעקב ממהרי"ק ז"ל יעו"ש הטעם על פי סוד.

הלכות תפילין:

ובענין הכריכות של התש"י³ למדני כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה⁴ לכרוך ז' כריכות עם הב' חצאין, והיינו חצי הכריכה העליונה וב' כריכות שלמות בקירוב זה אל זה, ואחר כך להניח מקום פנוי מעט ולעשות עוד ד' כריכות שלמות וחצי כריכה באלכסון ולכרוך פעם א' על פס היד (ונעשה כמין ד' הפוכה). ואחר כך לכרוך הג' כריכות על האצבע (ובענין כריכות אלו איך לעשות אינני זוכר בבירור. אך כמדומה לי ברור שראיתי שכרך תחלה⁵ כריכה אחת על הפרק התחתון הסמוך לכף היד, ואחר כך כריכה אחת על הפרק הב', ואחר כך עוד כריכה אחת על הפרק התחתון). ומותר הרצועה לכרוך על פס היד כנ"ל (ולא כאותן שעושין שין על היד).

סדר שחרית:

בפקודת ישועה ורחמים. הד' דבפקודת דגושה, כ"כ בפרי עץ חיים שער עולם העשי' פ"ב, וס' הכוונות, וס' נגיד ומצוה, וע' במשנת חסידים מסכת תפלת העשי' פ"ב מ"א.

ע' בסש"ב פרק ל"ב, וע"ש בפרקים הקודמים. ונראה שכל זה⁶ צריך להיות קודם התפלה והתפלה צריכה להיות בשמחה, היינו שמחת הנפש בה' עושה⁷ ואז בנקל לו⁸ לבא למצות ואהבת לרעך כמוך, כי הנפש ורוח מי יודע גדולתן ושרשן, ובשגם שכולן מתאימות ואב אחד לכולנה כו'. יעו"ש מן פרק כ"ה עד פרק ל"ו, וע' במשנת חסידים מסכת תפלת עשי' פ"א מ"א.

ובד"ה והחרים (רל"א)⁹ כתב דענין התפלה הוא הקרבת נפש הבהמית שמבחי' התהו, וכמו הקרבן צריכים להקדישו תחלה וגם לסמוך עליו, וכל זה ליתן כח שתתעלה כו' כמ"ש במ"א, כמו כן עכשו בעבודה שתפלה כנגד תמידין כו', זהו ענין קבלת מצות ואהבת לרעך כמוך¹⁰, רעך הם בחי' תהו ותקון (הלא אח עשו ליעקב¹¹ כו' אלא שזה בחיצוניות וזה בפנימיות), וענין ואהבת לרע"ך כמו"ך לברר בחי' התהו שתתעלה כמו התקון כו' (וביאור הענין י"ל שיובן על פי מ"ש במ"א בדרוש לרוקע הארץ¹² כו', וכמבואר אצלינו בד"ה וידבר כו' אחרי מות¹³ שני בני אהרן בקרבתם כו' והמבין יבין).

קדיש:

כתב בשמונה שערים שער הכוונות סוף כוונת הקדיש שאין צריך לקום מעומד בעניית אמן יהא שמיה רבא של הקדיש. אמנם בקדיש שאחר העמידה שחרית ומנחה וערבית, וכן בקדיש תתקבל של אחר החזרת הספר תורה להיכל הי' (האריז"ל) נשאר מעומד¹⁴ (כ"כ הלשון בשמונה שערים, ובפרי עץ חיים כתב הלשון¹⁵ ובשל תתקבל ושל החזרת הספר תורה¹⁶ להיכל הי' עונה מעומד. והנראה לומר שגם בשמונה שערים צ"ל ושל אחר כו' והוא טעות דמוכח. ובסידור האריז"ל של הרר"ש מראשקוב בתפלת חול בענין קריאת התורה כתב מנהג הרב ז"ל לישב בשעת קריאת התורה ולעמוד בעת הקדיש¹⁷ וחוזר ויושב עכ"ל. וכ"כ בפרי עץ חיים שער קריאת התורה פ"א, ובשמונה שערים דרוש הספר תורה דרוש א¹⁸, וע"ע לקמן שער כ"ב¹⁹). וגומר עניית הקדיש ואחר כך הי' יושב (וע' בשו"ע או"ח סי' נ"ו²⁰). וכ"כ בפרי עץ חיים שער הקדישים ספ"ד (ושם יש שינוי קצת²¹, אך ידוע דהשמונה שערים מוסמך יותר ועליו סומכין). ושם הגהת הר"ר צמח שכמו כן הקדיש שאחר קבלת שבת צריך לענות מעומד ואחר כך ישב, יעו"ש.

ה' מלך ה' מלך:

פסוקים אלו היינו ה' מלך כו' והי' ה' למלך כו' צ"ל מעומד, ואם עומד בתפלה באיזה זמר אחר והצבור אומרים פסוקים אלו צריך גם כן לעמוד, אך לא יפסיק לומר עמהם הפסוקים (נראה שם שאפילו הוא עומד במקום שמותר להפסיק) אלא יאמר אתו הזמר שהוא עומד בו. שמונה שערים שער הכוונות²² בכוונת ה' מלך. פרי עץ חיים שער הזמירות פ"ג. סידור קול יעקב במקומו, וסידור הרש"[ר]²³, ובמשנת חסידים מסכת תפלת העשי' פי"א מ"א. בעמק המלך ש"ו פע"ב²⁴ כל דבר שהוא מעולם האצילות צריכים לומר מעומד ובפרט זה הוא אצילות שבאצילות עאכו"כ שצ"ל מעומד.

ברכת ישתבח:

בשבחים דישתבח נקודה קודם תיבת שיר, ונקודה אחר תיבת ומלכות, להורות שלא להפסיק בי"ג שבחים אלו, וכמ"ש בזח"ב דקל"ב ע"א. ובס' אור הישר למהר"מ פאפירש כתב לאומרם בנשימה אחת²⁵ (ואפשר מפני שלהפסיק בדבור בלאו הכי אסור ע"פ הדין כמ"ש בשו"ע²⁶, ולכן מפרש מ"ש בזה היינו שלא להפסיק בנשימה). ובעמוד העבודה פ"ז כתב עד מעתה ועד עולם²⁷, אך בהנוסח²⁸ כתוב עד ומלכות (ומ"ש שם הט"ו שבחים נראה שהוא ט"ס וצ"ל הי"ג כו'). ובכתבים איתא²⁹ ענין הט"ו שבחים היינו (עד והודאות) נגד ט"ו תיבין דאת ה' האמרת³⁰, והיינו להיות ע"ד ביום ההוא יהי' הוי' אחד³¹ ב"פ י"ה שגם ו"ה יהי' במדרי' י"ה. והענין דבהבראם³² היינו בחי' ה' זעירא ומזה נמשך כרחל לפני גוזזי'³³, והיינו מחמת ריבוי הצמצומים, אבל ה' עילאה יובל עלמא דחירו³⁴, וע"י הט"ו שבחים ממשיכים בחי' י"ה בו"ה, והוא שבחי' ה' זעירא גם במדריגות התחתונות, והיינו גם בהתלבשותה בעולם הזה הגשמי יאיר בו בחי' ה' עילאה בחי' החירו' כו', והיינו על ידי שיקבל מבחי' היו"ד עצמו.

והאופנים וחיות הקדש:

ע' במקדש מלך³⁵ בראשית ד"ב ע"ב³⁶ בענין טבא אנת יאות אנת כו', ובשבת אומרים³⁷ שרפים וחיות ואופנים, י"ל מפני שבשבת עליות העולמות שעולם התחתון עולה בעולם העליון כו', וכמ"ש במ"א ההפרש³⁸ בין התכללות להתלבשות כו' וד"ל.

למלך אל חי וקים:

וכן בהסידור³⁹ של כ"ק אאמו"ר נ"ע זצוקללה"ה זיע"א הי' נדפס למלך בפתח, ונתקן למלך בקמץ.

ובא לציון:

וקרא כו' ומקבלין כו', בתורה אור פ' כי תשא בד"ה שמאלו⁴⁰ כתוב שהמלאכים הם רק שלוחים שעל ידם נמשך ההשפעה למטה, והמשכה והשפעה זו היא דרך השתלשלות כמ"ש וקרא זה אל זה ואמר קדוש⁴¹, ומתרגמינן ומקבלין דין מן דין, אלא שבלשון המקרא נאמר על המשפיעים שקורא וממשיך שפע זה לזה, ובלשון התרגום נאמר על המקבל בחי' נוקבא ע"כ.

קבלת שבת:

כתוב במשנת חסידים מסכת ליל יום טוב פ"א מ"ב, ואם הוא שבת ויום טוב יאמר בפזמון לכה דודי גם בשמחה במקום אמרו גם ברנה עכ"ל, ונמצא דאין צריך לומר שניהם רק גם בשמחה לבד.

בכתבי כ"ק אדמו"ר⁴² האמצעי זצוקללה"ה בד"ה לכה דודי⁴³ כתוב וז"ל, נוסח קבלת שבת (שייסדו הר"ש אלקבץ ע"פ קבלת הרמ"ק ז"ל, ואין הפרש בינו לקבלת האריז"ל, אלא שזהו בסוד נקודות לבד דהיינו רק י' ספירות, ולא שתחלק הנקודה לי' ספירות כמו כתר שבחכמה וחסד שבחכמה כו', שאז נקראים ספירות וכשכלולים מבי"ע נקראים פרצוף כו', שזהו עיקר קבלת האריז"ל, אבל בכלל מאתים מנה, דממילא יש בו כוונת האריז"ל וד"ל) הוא על פי סדר פסוקי שיר השירים כו' עכ"ל.

תפלת ערבית:

בחכמה פותח שערים, ידוע דבבחי' בינה יש נ' שערים כמארז"ל חמשים שערי בינה נבראו בעולם (ר"ה כ"א ב), והטעם שנקראו שערים ידוע⁴⁴ דכמו השער רחב שמשמש כניסה ויציאה, כמו כן בחי' בינה השגה באורך ורוחב, ועל ידי השערים נמשך במדות, וכן על ידם העלאות המדות וכידוע בענין נודע בשערים בעלה⁴⁵, ובענין לך ה' הגדולה⁴⁶ כו'. והנה ידוע דההשגה דבינה נמשך מבחי' החכמה שהוא נקודה חדא, וזהו דחכמה ובינה נקראים אבא ואמא, שהבינה מקבלת טפת החכמה ומצטיירת באורך ורוחב כו'. אמנם באמת יש לבינה מקור בפני עצמו, וכידוע דבינה יונק ממזל ונקה⁴⁷, דכשם שיש לחכמה מקור בא"ס כמו כן יש לבינה מקור בא"ס (וכמ"ש בעץ חיים בתחלתו בענין אבא ואמא כחדא נפקין⁴⁸). אלא שההמשכה בהתגלות בבינה הוא על ידי החכמה (עמ"ש בפרד"ס שער ח' פי"ז). וזהו בחכמה פותח שערים, דפתיחת שערי בינה הם בכח הא"ס דוקא, וזהו שאמר פותח סתם ולא אמר מי הוא הפותח, דקאי על בחי' א"ס הנעלם (עמ"ש בזח"א בתחילתו, ובמקדש מלך בענין ברא סתם), אלא שנמשך על ידי החכמה, וזהו בחכמה על ידי החכמה פותח הא"ס ב"ה שערים דבינה כו'.

ופרוש:

בגוף כ"י הק'⁴⁹ בעצמו וע' כו' (כ"ה בכי"ק אאמו"ר זצוקללה"ה, ולפי הנראה ודאי הכוונה על רבינו אדמו"ר זצוקללה"ה).

קידוש לשבת:

שם⁵⁰ רק מ"א תיבות, כי לא גרס תיבת וברצון הא'.

כי בנו בחרת⁵¹ וגו', נמצא בכתבי כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה⁵² וז"ל, מפה"ש⁵³ בענין כי בנו בחרת, לפי שאנו אומרים זכר ליציאת מצרים (ואומרים אפילו בראש השנה ויום הכפורים שבזה אין שייך לכאורה יציאת מצרים), והענין כי שבת ומועדים הכל יש למעלה אלא שהשם יתברך נתנם לנו, ומפני מה זכינו לזה היינו על ידי גלות מצרים, וזהו זכר ליציאת מצרים שאז בנו בחר, על כן צריך לומר כי בנו בחרת אחר זכר ליציאת מצרים, כך שמעתי מפי אחד ששמע איך שהשיב רבינו ז"ל למחותנו הגאון דבארדיצוב ז"ל, ששאלו על ענין כי בנו בחרת כו'. עכ"ל.

הטעם מה שאין אומרים בנוסח ברכת קדוש היום דשבת וצונו כמו בכל הברכות, י"ל על פי מה דאיתא בכתבים בפירוש נוסח הברכה אשר קדשנו במצותיו וצונו, אשר קדשנו הוא בחי' אוא"ס שמובדל מן העולם, והיינו בחי' עצמות אוא"ס כמו שהי' קודם שנברא העולם, והוא ענין אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים⁵⁴ כו', וזה ממשיכים על ידי המצות (וי"ל דזהו אשר אותיות ראש⁵⁵). וסדר ההמשכה תחלה נמשך במצותיו, הקב"ה מניח תפילין הקב"ה מתעטף בצצית⁵⁶ כו', והיינו בחי' ספירות העליונות, ואחר כך נמשך למטה. אך בכדי להמשיך במצותיו זהו על ידי וצונו, דהיינו המצות שאנו עושין למטה, על ידם אנו גורמים המצות העליונות עד שיומשך האור למטה גם כן כו'. ועפ"ז י"ל דמצות שבת ה"ה מיקדשי וקיימא⁵⁷, דבו שבת⁵⁸ כו' (ולכן חותמין מקדש השבת⁵⁹ ולא מקדש ישראל והשבת כמו ביום טוב כידוע), ולא על ידי שצונו, ולכן אין אומרים וצונו. וביום טוב י"ל, דמ"ש אשר בחר בנו היינו שנקיים תורה ומצות כמו ובנו בחרת (דברכת קריאת שמע דקאי על מתן תורה⁶⁰), ואומרים זה קודם וקדשנו במצותיו, דהיינו שעל ידי הבחירה בנו על ידי זה קדשנו במצותיו כו' כנ"ל. ועל פי זה י"ל הטעם מה שלא נתקן בקידוש יום טוב הנוסח אשר קדשנו במצותיו (כמו בכל מצות דרבנן. ע' במצות השם במצות עשה דרבנן⁶¹), כי אם אשר בחר בנו תחלה⁶² ואחר כך וקדשנו במצותיו כו', וצ"ע.

מה רבו מעשיך:

בנוסח אשכנו ליתא זה בברכת יוצר דשבת. וכן בסידור רב עמרם ליתא. והטעם דמ"ש מה רבו מעשי"ך⁶³ היינו שהעולמות נתהוו מהדבור של הקב"ה כמ"ש בדבר הוי' שמים נעשו⁶⁴, ודבורו של הקב"ה חשיב מעשה⁶⁵ כו', והמחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית שבכל עת בחי' דבר הוי' מחי' ומהווה העולמות מאין ליש⁶⁶. והנה ידוע דבשבת אין העולמות מקבלים מבחי' הדבור, דכתיב כי בו שבת⁶⁷ כו', ששבת מדבור ועשי', שהדבור נתעלה למעלה והעולמות מקבלים בשבת מבחי' החכמה, ולכן נקראת שבת בראשית, דחכמה הוא בחי' ראשית⁶⁸ כמ"ש ראשית חכמה⁶⁹. ולכן השמיטו ענין מה רבו מעשיך, ושינו מהנוסח דחול כו'. ורבינו⁷⁰ לא שינה את הנוסח, כי אם גם בשבת לומר מה רבו מעשיך, והיא הנוסחא האמיתית (וכ"ה בסדור האריז"ל), והוא מפני שבאמת גם בחי' חכמה היא כעשי' גופנית⁷¹ לגבי', דלגבי עצמות אוא"ס שלמעלה מסדר השתלשלות הרי החכמה והדבור שוין. וז"ש ברוך עושה בראשית שהוא עושה בחי' ראשית חכמה. וזהו כלם בחכמה עשית⁷², שהחכ' היא בחי' עשי'. ולזאת גם בשבת שהעולמות מקבלים מבחי' חכמה שייך לומר מה רבו מעשיך כו' (כתבים⁷³).

קריאת התורה:

ע' בדרך החיים⁷⁴ סי' ע"ו סעי' א' אם צריכים לעמוד בשעת קה"ת. ובשמונה שערים⁷⁵ שער הכוונות דרושי הספר תורה דרוש א' כתב, שהאריז"ל הי' מנשק הספר תורה ומלווה עד התיבה שקורין שם, ואחר כך חוזר למקומו הראשון ויושב מיושב עד סיום קריאת הפרשה, לא כאותן הנוהגים לעמוד עכ"ל. וכן כתב בפרי עץ חיים שער קריאת התורה פ"א. וכ"כ בסדור האריז"ל הרש"[ר]⁷⁶ ז"ל, אך שם הוסיף וז"ל, וזהו כשיש אלממרא (נראה בימה) בבית הכנסת דהוי רשות בפני עצמו, אבל כשקורין על השלחן בלא אלממרא צריכים לעמוד, ולישב בין גברא לגברא עכ"ל (ומ"ש באשל אברהם בסי' קמ"ט סק"א⁷⁷, נראה לי שזהו שלא בשעת הקריאה יעו"ש). ובס' שלחן הקריאה סי' ט' במסגרת השלחן סק"ה הביא בשם שערי אפרים⁷⁸, שאם הוא חלש ואי אפשר לו לכוון היטב כשהוא עומד יש לו לישב, אך לא ישב נגד השלחן שקורין עליו כו' ע"כ. ולפי זה יש לומר דאף מי שאינו נזהר לשמוע קריאת התורה, ומתפלל בשעת קריאת התורה, והוא חלש, ועל ידי העמידה אי אפשר לו לכוון בתפלתו מותר לו לישב כו'.

מ"ש בשלחן הקריאה שם, שלא ישב נוכח השלחן נוכח פני העולה⁷⁹, נראה לי פשוט דזהו כשאין מפסיקין אנשים בינו לבין העולה, ואז אפילו רחוק מהשלחן אסור לישב נוכח פני העולה, אבל אם עומדין אנשים אצל השלחן נוכח העולה נראה לי שמותר. ומכל מקום נכון לצדד קצת, שלא ישב נוכח פני העולה ממש.

הפטרה:

וכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה הי' אומר רוב ההפטרות כמנהג ספרדים⁸⁰, וארשום אותן הרשומות בזכרוני. פ' נח עד מרחמך ה'. פ' וירא (כמדומה לי) עד ותשא את בנה ותצא. פ' ויצא⁸¹ ועמי תלואים עד על תלמי שדי, ואחר כך ויברח יעקב עד ובנביא נשמר (היינו ב' פסוקים הראשונים). וישלח חזון עובדי'. שמות הבאים ישרש. יתרו ער זרע קדש מצבתה. תשא מן וישלח אחאב. ויקהל (כמדומה לי ברור) וישלח המלך שלמה. פקודי אינני זוכר. צו⁸² עד ונכרתה מפיהם, ואחר כך כה אמר הוי' אל יתהלל (וזה אינו שייך להנוסחאות הנ"ל). אחרי מות הלא כבני כושיים. כשחל ר"ח ביום ש"ק וביום א' הי' אומר אחר הפטרת שבת ר"ח, פסוק ראשון ואחרון מהפטרת מחר חדש.

ברכות הפטרה:

שמעתי⁸³ בשם כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה וכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה שהיו חותמין בשבת חול המועד סוכות מקדש השבת וישראל והזמנים, ובהברכה לא היו מזכירים של יום טוב, כי אם בהחתימה, כנ"ל.

מוסף לשבת:

רצה ומודים וכו' תמצא בשחרית⁸⁴. בהסידור עם ההגהות⁸⁵ נדפס שם כל הנוסח רצה ומודים כו' עד גמירא (כמו בהסידור הזה), והגי' שם רצה ומודים כו' תמצא בשחרית. ונראה שדקדק שלא יהי' שום שינוי מהסידור של רבינו הגדול ז"ל אף בדבר כזה שאינו נוגע לשום דבר בעצם הנוסחא (וכן הגהתי כאן כמ"ש בהסידור הנ"ל). ולפי זה לא טוב עשה המו"ל הזה מה ששינה בענינים האלו בהסידור הזה בכמה מקומות, כמו אשרי קודם ובא לציון גואל, וברוך שאמר, ופסוקי דזמרה בשחרית דשבת, וכן אשרי קודם מוסף וקוה ועלינו כו' וכדומה, דהגם שאינו נונע בעצם הנוסח, מכל מקום אין לשנות, ועל דרך חייב אדם לומר בלשון רבו. וגם שאפשר שיש בזה איזה כוונה, כי גבהו דרכיו כו', וכאשר מקובל איש מפי איש שההגהות בהסידור הנ"ל הועתקו מההגהות של רבינו הגדול ז"ל שהגי' בעצמו, בוודאי יש בזה כוונה מיוחדת.

זמירות לשבת:

ומכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה (בשם כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה) שמעתי, שאמר רבינו הגדול זצוקללה"ה, שמה שלא העמיד בהסדור זמירות הוא שחשב שישירו בתוך הסעודה, ושיר למעלה מזמרה. ופעם אמר שמה שלא כו' הוא שחשב שידברו חסידות בתוך הסעודה ע"כ (ואינני יודע אם הכוונה על הפזמונים אזמר בשבחין, אסדר, בני, הרי כתובים בהסדור. אך זה ידוע שהם לא אמרו הפזמונים הנ"ל, וכמה פעמים הייתי בעת הסעודה ולא ראיתיו שיאמר הפזמונים הנ"ל, ופעם אחד (בהזמן שאכלנו אתו על השלחן) צוה לנו שנאמר הפזמונים⁸⁶ הנ"ל, אך זה נמשך זמן קצר, רק איזה שבתים, ולא אמר לנו עוד שנאמר כו').

קידוש לבנה:

וכן ראינו מכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה⁸⁷, אך לא קודם ג' ימים (מה שאומרים העולם בשם כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה שאינו יודע אי' נמצא הקבלה⁸⁸ מז' ימים אלו כו', אינני יודע אם אמר כן, שהרי בההוספות לתו"א פ' יתרו בהביאור לד"ה בחדש השלישי⁸⁹ כתיב טעם על זה על דרך הקבלה והחסידות, ובמשנת חסידים מסכת מוצאי שבת פ"א מ"ב כתב גם כן טעם על זה באופן אחר ע"ש. וע' בפרי עץ חיים שער ר"ח פ"ג בענין ברכת לבנה כתב, ואנו מברכין ברכה זו בר"ח מפני שאז היא מתחדשת כו' וצ"ע⁹⁰. ובההגהות כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה לדרוש הנ"ל העיר מרע"מ כי תשא⁹¹ פקודא בתר דא לקדש החדש כו' ולבתר דיאותה לאורה מברך כו', והרמ"ז שם פי' דהיינו לאחר ז' ימים. וכן בביאורי הזהר⁹² כתב דהיינו לאחר ז' ימים, והאריך בזה. ובדרוש בחדש השלישי⁹³ (מכ"ק אדמו"ר האמצעי זצוקללה"ה) כתב בשם פרי עץ חיים⁹⁴ דקידוש לבנה צ"ל אחר ז' ימים דווקא, וכתב מה שמתן תורה הי' בששי בחדש, ולכאורה הי' צ"ל בז', מפני שז' שבועות של ספירת העומר הם במקום הז' ימים כו' יעו"ש. ומכל מקום למעשה ראינו כנ"ל, והיינו מפני שאצלינו על פי הרוב השמים מכוסים מעננים, ואם נראית אי אפשר לדקדק בהזמן כל כך. ובאור החמה כתב על רע"מ הנ"ל בשם הרמ"ק דהיינו לאחר ג' ד' ימים כו'.

ברכת המזון:

כי אל מלך חנון כו'⁹⁵. הגהתי כן על פי מה שהעיד ל' ר' שמואל הורוויץ שי', שעמד אצל כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה⁹⁶ בעת הסדר בליל פסח ואמר בברכת המזון כי אל מלך כו'. וכן הוא בשו"ע אדמו"ר זצוקללה"ה סי' קפ"ח ס"ג דצ"ל מלך חנון. ולפי דעתי בודאי בהסידור הראשון מרבינו הגדול ז"ל לא הי' נוסח יעלה ויבא בפירוש, כי אם ביום טוב אומר יעלה ויבא. ואף דבהסידור הנדפס, כמו סי' הר"ל ז"ל⁹⁷, נדפס גם כן נוסח יעלה ויבא בפירוש כמו כאן, אך בדברים כאלו נמצא שינוים גם בסידור הנ"ל. וע' מ"ש לעיל שער כ"ז סי' ד'⁹⁸. וע"ש בהסידור הנ"ל. ואף שהרב המו"ל⁹⁹ את הסידור הזה בכמה מקומות אף שפרט הדברים מכל מקום נשמר שלא לשנות לשון רבינו ז"ל, וכמו באשרי ובא לציון קודם מנחה דשבת¹⁰⁰ וכדומה יעו"ש, מכל מקום לבד מה שבכמה מקומות לא נשמר מזה וכמ"ש בשער הנ"ל, הרי לא ראה את הסדור הראשון¹⁰¹, ואפשר בהדפוסים שאחר כך נעשה השינוי. ונאמן עלי עדותו של ר"ש הנ"ל, ומעשה רב.

ברכה מעין שלש:

צ"ע¹⁰². וצ"ל דנגד ברכה שני' הוא מ"ש ועל ארץ חמדה כו' והנחלת כו', ורחם ובנה ירושלים הוא נגד ברכה שלישית, וכל זה טופס הברכה דמעין ג'¹⁰³.

הלל:

בסידור (אור המאיר ד'ווילנא¹⁰⁴) שהתפלל כ"ק אאמו"ר נ"ע זצוקללה"ה זי"ע קודם הסתלקותו נרשם על זה¹⁰⁵ בכי"ק וז"ל, שמעתי מכ"ק אאמו"ר נ"ע¹⁰⁶ זצלה"ה זיע"א, שכמדומה לו שכוונת המדפיס על דודינו מהרי"ל נ"ע מיאנאוויטש¹⁰⁷. ומתחת הגליון בסי' הנ"ל נרשם בכי"ק¹⁰⁸, נדפס פעם ראשונה בווארשא כמדומה על ידי ר"ז בר"י זעלווער¹⁰⁹ ע"ה עכ"ל. ואני שאלתי מכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה אם לברך תחלה וסוף ביחיד, ואמר לי ששאל זאת מכ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה, והשיב לו שיכולים לעשות כמו שרוצים.

אמילם בפתח הלמ"ד¹¹⁰, כן הוא ע"פ מסורה, וע' במכלול יופי במקומו, ובעט סופר לרד"ק בכינוי אפקדם¹¹¹. ובס' השרשים לרד"ק¹¹², ובקונק' כתב אמילם בקמץ הלמ"ד, והאבן עזרא כתב הלמ"ד קמוצה, אך כמ"ש במסורה הוא העיקר.

קראתי י"ה וכן יסרני י"ה, ע"פ המסורה היודי"ן דגושים, וצ"ע שכאן הן רפוים.

תשליך:

כתוב בפרי עץ חיים שער השופר פ"ה, וינער שולי הבגדים כשאומרים ותשליך במצולות ים כו'. ובסדור האריז"ל מהר' שבתי ז"ל כתב, דדוקא בגד ציצית כי היא בגד השכינה, וכן בסי' שער השמים מהשל"ה כתב דדוקא בגד ציצית, וכן מנהגינו לנער את הטלית קטן, אך אחר שגומרים את סדר התשליך, וכן נראה מסדור השל"ה ז"ל.

קידוש לשלש רגלים:

בסוכות¹¹³ כו', לכאורה מדלא מחלק בין ליל א' לליל ב' יש ללמוד שגם בליל ב' מברך לישב בסוכה תחלה ואחר כך שהחיינו. אך שמעתי דבר ברור דכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה הי' מברך שהחיינו תחלה ליל ב'. וכן שמעתי בשם כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה. וכן משמע מלשון השו"ע אדמו"ר סי' תרמ"ג ס"א, שהוסיף תיבת בליל א', מה שלא נמצא בשו"ע של הב"י. והלבוש כתב הלשון כמו בשו"ע, ולשון שו"ע אדמו"ר הוא כלשון הלבוש, והוסיף תיבה הנ"ל.

הגדה של פסח:

וכ"ק אאמו"ר¹¹⁴ זצוקללה"ה הי' מגביה בידו את הכוס מן השלחן ואמר לפיכך, והי' אוחזו בידו עד ונאמר לפניו הללוי' ומעמידו, ולברכת בפה"ג הי' נוטלו על ידו ובירך¹¹⁵ כו'.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org