129
מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים גו'1. ומדייק רבינו הזקן בלקוטי תורה2, להבין לשון אלה מסעי, שהוא לשון רבים, וכתיב אשר יצאו מארץ מצרים, והרי מארץ מצרים הוא רק יציאה ונסיעה ראשונה שנסעו מרעמסס לסוכות. ומבאר בזה3, שכל המ"ב מסעות נקרא הכל אשר יצאו מארץ מצרים, והיינו עד חנייתם בירדן יריחו. ויש להוסיף, שישנו גם הדיוק בפסוק4 כימי צאתך מארץ מצרים, כימי לשון רבים, כדאיתא בזהר5, כיום מיבעי לי', דהא בחד זימנא נפקו. אך הענין הוא6, שמזמן יצי"מ עד גאולה העתידה לבוא בב"א הם ימי צאתך מארץ מצרים, ולכן אמר כימי לשון רבים. ויש לומר, שענין זה נרמז גם במ"ש בלקו"ת שכל המ"ב מסעות נקרא הכל אשר יצאו מארץ מצרים, (ומוסיף) והיינו עד חנייתם בירדן יריחו, כי, בלקו"ת שם מבואר בענין בחי' ירדן יריחו, שיריחו הוא בחי' ריח, וזוהי הבחי' שתתגלה לעתיד לבוא, כמ"ש7 והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט גו', דמורח ודאין8. ומזה מובן, שבהוספה "והיינו עד חנייתם בירדן יריחו" (שזוהי הבחי' שתתגלה לעת"ל), נכללת גם כל עבודת בנ"י מאז שיצאו מגלות מצרים ועד לגאולה העתידה, שכל זה נקרא "אשר יצאו מארץ מצרים", "ימי צאתך מארץ מצרים".
ידוע תורת הבעש"ט9 שכל מ"ב המסעות ישנם בכל אחד מישראל במשך ימי חייו, שההתחלה בזה היא מיציאתו לאויר העולם (ממעמד ומצב של מיצרים וגבולים, שזהו בדוגמת היציאה ממצרים), ובמשך כל ימיו ישנם כל פרטי עניני המסעות, אלה מסעי גו', עד שבא לירדן יריחו, היינו, שנעשה אצלו שלימות ענין הריח כו', ועד שנעשה אצל כללות בנ"י וכללות העולם הענין דוהריחו ביראת הוי',
130
מורח ודאין, כפי שיומשך בגלוי למטה מעשרה טפחים בגאולה האמיתית והשלימה, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.
לקשר ענין זה (מ"ב המסעות שישנם בחייו של כל אחד מישראל) עם מ"ש1 ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם וגו'. ובהקדם דיוק רבינו הזקן בלקו"ת2, דצריך להבין למה גבי ויכתוב משה הקדים מוצאיהם למסעיהם, ואח"כ הפך ואומר ואלה מסעיהם למוצאיהם. ונקודת הביאור בזה3, שמוצאיהם היינו מקור נשמות ישראל, כענין שנאמר4 וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, ומשם המשיך הארה כדי להיות להם כח לעלות ממטה למעלה, שזהו למסעיהם (והיינו, שההמשכה ממוצאיהם היא בשביל מסעיהם), ר"ל הנסיעה וההעלאה שממטה. ואח"כ נאמר ואלה מסעיהם למוצאיהם, שזוהי העלי' מלמטה למעלה עד לבחי' מוצאיהם. ונמצא, שבאלה מסעי גו', מוצאיהם למסעיהם גו' מסעיהם למוצאיהם, נרמז כללות עבודת האדם במשך כל ימי חייו, החל מירידת הנשמה מאיגרא רמה, שזהו שרש הנשמה, ואח"כ אתה בראת וכו', עד שיורדת לבירא עמיקתא5, שזהו עוה"ז התחתון, דכיון שאין תחתון למטה ממנו6, לכן נקרא בירא עמיקתא, ושם עובדת עבודתה כו', ולאחרי גמר עבודתה חוזרת הנשמה ומתעלה למקור חוצבה כו'.
לבאר7 מ"ש ויכתוב משה גו', עפמ"ש במ"א בד"ה אם בחוקותי8, שכשם שבתורה יש ב' בחי', אותיות החקיקה, שהם האותיות שבלוחות, שבהם נאמר9 חרות על הלוחות (שהאותיות אינם דבר נוסף על האבן, אלא הם מיני' ובי', וכמשנת"ל10 פרטי המדריגות שבאותיות החקיקה גופא), ואותיות הכתב, כן בכל ניצוץ מישראל יש גם ב' בחי' אלו כו'. והנה, בחי' מוצאיהם, שזהו שרש הנשמה (כנ"ל), זהו מבחי' אותיות החקיקה (שעז"נ11 גליף גליפו בטהירו עילאה, וזהו בחי' טהורה היא12, שנמשכה מבחי' טהירו עלאה13), וירידת הנשמה למטה בגוף זהו בחי' אותיות הכתב22. ולכן, כדי להיות ההמשכה מבחי' מוצאיהם, נאמר ויכתוב משה את מוצאיהם, דהיינו שהמשיך
131
מבחי' אותיות החקיקה להתלבש באותיות הכתב כו', והוא כדי להיות אח"כ ואלה מסעיהם למוצאיהם כו'.
הענין שם: ואפשר שהעלי' למוצאיהם היא למעלה יותר מההמשכה בתחילה ממוצאיהם. והענין בזה, כמבואר בכ"מ1 שכיון שירידת הנשמה היא צורך עלי', אי אפשר לומר שהעלי' היא לאותו מקום שמשם היתה הירידה, דא"כ, מהי התועלת שבירידה, ועכצ"ל שהעלי' היא למקום נעלה יותר מכמו שהיתה קודם הירידה, והיינו, שהעלי' היא למעלה גם מבחי' טהורה היא2, שזהו עדיין ענין של ציור כו'.
להוסיף ולקשר האמור לעיל מהמבואר בלקו"ת ס"פ מסעי, שזהו גם סיום ספר במדבר, עם המבואר בלקו"ת בהתחלת ספר במדבר (ע"פ הכלל נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן3) על הפסוק4 שאו את ראש גו' לגולגלותם מבן עשרים שנה ומעלה (דבן עשרים הו"ע שלימות המוחין5, שזוהי מעלת הראש מצד עצמו, ועז"נ שאו את ראש, להעלות ולהגבי' את הראש למעלה יותר), שגם שם מבואר6 ע"ד משנת"ל בענין העלי' שנעשית ע"י הירידה למטה7.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור