74
לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים544. ואיתא במדרש545, תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח546, משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעין מאן הוא נוצח, אלא מאן דנסיב באיין (כידון547) בידי' אנן ידעין דהוא נצוחייא, כך ישראל כו' בר"ה כו' במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא, והיינו שלקיחת הד' מינים היא הוראה על הנצחון של ישראל בדין ומשפט דר"ה, אשר דידן נצח. ועד"ז גם בנוגע לדין דיוה"כ, שנצחו ישראל בדין ונמחלו עוונותיהם (כהמשך דברי המדרש2). ועז"נ (ולקחתם לכם) ביום הראשון, שהוא בחי' נעלית ביותר, בחי' מרום מראשון548, וכידוע שביום הראשון בגימטריא כתר549, והרי כתר הוא בחי' שלמעלה מהשתל'. וצריך להבין מ"ש ולקחתם לכם ביום הראשון, שזהו ציווי לכל אחד מישראל שיקח בחי' ביום הראשון, דלכאורה, איך אפשר שכל אחד יקח בחינה נעלית כזו550. ועוד צריך להבין בענין ולקחתם לכם ביום הראשון, דהנה, כתוב זה בא בפשטות בהמשך למ"ש לפנ"ז551 אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי גו' תחגו את חג ה' שבעת ימים גו', ועל זה ממשיך ולקחתם לכם ביום הראשון גו', והיינו, שהכתוב קורא יום זה בשם יום הראשון לפי שהוא יום הראשון של שבעת הימים דחג הסוכות, ומזה מובן שהציווי ולקחתם לכם ביום הראשון גו' שייך לענין של חג הסוכות. והיינו, שנוסף לכך שזוהי משמעות הכתוב ולקחתם לכם גו' בוא"ו המוסיף, שמזה מוכח שהציווי ולקחתם לכם גו' בא בהמשך לציווי תחגו גו' שבעת ימים, הנה ממש"נ ולקחתם לכם ביום הראשון, ולא ולקחתם לכם בחמשה עשר יום לחודש השביעי, מוכח שהשייכות דלקיחת ד' המינים ליום זה היא להיותו יום
75
הראשון דחג הסוכות7. ובפרט לפי הידוע552 גודל מעלת לקיחת ד' המינים בסוכה דוקא. וצריך להבין השייכות של נטילת ד' מינים לענין הסוכה, דלכאורה הם שני ענינים שונים, וחלוקים גם בזמניהם, דאף ששניהם ביום הראשון, הרי מצות נטילת ד' מינים היא ביום דוקא553, ומצות ישיבה בסוכה התחלתה בלילה, וגם עיקר המצוה היא בלילה, שדוקא בלילה הראשונה יש חיוב לאכול כזית בתוך הסוכה, כפי שלמדו בג"ש מחג המצות554, משא"כ ביום אין חיוב זה. וא"כ אינו מובן אומרו ולקחתם לכם ביום הראשון, שמזה משמע שלקיחת הד' מינים שייך לענין הסוכה. וגם צריך להבין בענין נטילת ד' המינים, דאף שהמצוה היא ליטול ד' מינים שונים, פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל, מ"מ, אינם ד' מצוות אלא מצוה אחת555, שמזה מובן שישנו ענין המשותף בכל ד' המינים, שלכן נעשים מצוה אחת. וצריך להבין מהו ענין המשותף בכל ד' המינים, ומדוע המצוה היא בנטילת ד' מינים שונים דוקא, ורק מצד ענין המשותף שביניהם יהיו מצוה אחת.
הוא556, דאיתא באד"ז557 בספרא דאגדתא דרב המנונא סבא אתמר, וימלוך תחתיו הדר558, הדר ודאי, כד"א פרי עץ הדר. ושם אשתו מהיטבאל, כד"א כפות תמרים, וכתיב559 צדיק כתמר יפרח כו'. והיינו, שהדר, מלך השמיני מאלה המלכים אשר מלכו גו'560, הו"ע התיקון שמברר ומתקן את ז' המלכין קדמאין דתהו כידוע561, וזהו גם ענינו של פרי עץ הדר (מד' המינים), וכן כפות תמרים (ועד"ז ענף עץ עבת וערבי נחל הקשורים יחד עם הלולב) שהו"ע ושם אשתו מהיטבאל, שענינם הוא לתקן את ז' המלכין קדמאין דתהו שנפלו בשבירה כו'. וענין זה מתאים גם עם מאמר המדרש (הנ"ל בתחילת המאמר) שנטילת ד' המינים היא הוראה על הנצחון של ישראל בדין ומשפט דר"ה ושנמחלו עוונותיהם ביוה"כ. דהנה כתיב562 כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, שהדין
76
ומשפט דר"ה הוא הן על הענינים הגשמיים והן על ענינים הרוחניים563, ודין זה הוא תלוי באופן המעמד ומצב והעבודה כו' בשנה העברה. והיינו, שבר"ה מתקנים את כל עניני השנה העברה, שלכן כל ישראל זוכין אז בדין, כידוע תורת הבעש"ט564 עה"פ565 אתם נצבים היום, שכל ישראל נצבים ועומדים566 וזוכים בדין. ועד"ז ביוה"כ, שאז נעשית מחילה סליחה וכפרה על כל החטאים כו', כולל גם חטא מלשון חסרון567, וכידוע בפירוש אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא568, שפירוש יחטא הוא מלשון חסרון, וביוה"כ נעשית המחילה על כל מה שהחסיר בימי השנה שעברה (כידוע בענין ימים יוצרו569). ונמצא, שענינם של ר"ה ויוה"כ הוא התיקון על הענינים של שנה העברה שהם בדוגמת תהו לגבי העבודה דשנה הבאה. ותיקון זה שנפעל בר"ה ויוה"כ, בא בגילוי בחגה"ס, ובפרט ע"י נטילת הד' מינים שעל ידם נעשית ההמשכה בפנימיות (כדלקמן ס"ד), כיון שפרי עץ הדר וכפות תמרים הם בחי' וימלוך תחתיו הדר ושם אשתו מהיטבאל, שהו"ע התיקון, כנ"ל.
גם מ"ש תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח, ואיתא במדרש2 שובע שמחות כו' שבע שמחות, אלו שבע מצוות שבחג, ואלו הן, ד' מינין שבלולב וסוכה חגיגה ושמחה, והיינו, דכשם שר"ה הוא בחודש השביעי באחד לחודש (הראש והראשון לחודש השביעי)570, כך גם הגילוי דר"ה שמתגלה ליום חגנו571, שאז יודעין שדידן נצח בר"ה, הוא גם ע"י שבע מצוות דוקא. והענין הוא, דהנה ידוע572 שהשבירה היתה רק בבחי' ז' מלכין קדמאין דתהו (דבבחי' המוחין הי' רק פגם וכיו"ב, אבל לא שבירה, כמבואר בספרי קבלה573), ולכן גם התיקון על השבירה דתהו הוא במספר שבע דוקא. וזהו שר"ה, שאז הוא התחלת התיקון, הוא באחד לחדש השביעי, וגם גילוי הנצחון דר"ה הוא ע"י שבע מצוות שבחג. ועד"ז גם בנוגע לד' המינים, שעל ידם הוא
77
עיקר התיקון (וכנ"ל שע"י נטילת הד' מינים נעשית ההמשכה בפנימיות), שהם ג"כ במספר שבע, אתרוג, לולב, ג' הדסים וב' ערבות, שמספר שבע מורה על ו' מדות ומלכות, שדוגמתם באדם הו"ע המדות שבלב ומחשבה דיבור ומעשה, שהו"ע הפנימיות. וענין זה הוא באופן שממשיכים זה גם למטה בגשמיות העולם, שהרי ידוע שד' המינים הם כנגד ד' אותיות שם הוי'574, ופירוש הוי' הוא מלשון מהוה575, שמהוה מחי' ומקיים את כל העולמות עד לדברים הגשמיים כו', ולכן, כשם שבר"ה מבקשים גלה כבוד מלכותך עלינו576, וע"י הוי' אלקי ישראל מלך נמשך אח"כ להיות ומלכותו בכל משלה577, כן הוא גם בד' המינים, שע"י ולקחתם לכם, הרי זה נמשך גם בעולם.
גם מה שענין נטילת ד' המינים הוא המשכת הדעת בנוקבא דז"א, שההמשכה בבחי' נוקבא ענינה ההמשכה למטה. דהנה, ד' המינים עצמם הם כנגד ד' האותיות דשם הוי', כנ"ל, שהם בבחי' ז"א, וגם בחי' ה"א אחרונה דשם הוי' שייכת לז"א. ובזה יובן מאמר הזהר הנ"ל שפרי עץ הדר הו"ע וימלוך תחתיו הדר (דכר), וכפות תמרים הו"ע ושם אשתו מהיטבאל (נוקבא), דלכאורה הרי זה סותר למ"ש בכתבי האריז"ל578 שלולב הוא דכר ואתרוג נוקבא. אך הענין הוא, שד' המינים הם בבחי' ז"א, ומ"ש בזהר שכפות תמרים הו"ע ושם אשתו מהיטבאל, בחי' נוקבא, הכוונה לבחי' ה"א אחרונה דשם הוי', שהיא בחי' הנוקבא דז"א גופא. ועד"ז בנוגע לאתרוג, שמ"ש בכתבי האריז"ל שאתרוג הוא בחי' נוקבא, הכוונה לבחי' עטרת היסוד, והו"ע הרושם של היסוד הנשאר לאחרי המשכתו בנוקבא. וכ"ז הו"ע ד' המינים עצמם, שהם בז"א. אך מה שע"י נטילת ד' המינים ממשיכים בחי' הדעת בנוקבא דז"א כו', הכוונה בזה להמשכה בבחי' המלכות ממש כו'.
הענין, דהנה כתיב28 בכסה ליום חגינו, שכל הענינים שבר"ה ויוה"כ הם בכסה, באים בגילוי ליום חגנו. וזהו גם מה שידוע579 שסכך הסוכה שקשור עם ענני הכבוד נמשך מענן
78
הקטורת דיוה"כ, והרי ענין הקטורת הוא עיקר העבודה המיוחדת שביוה"כ. והנה, בקטורת יש י"א סממנים580. אך צריך להבין מהו ענין מספר י"א שבקטורת, הרי בקדושה הוא עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר581. וידוע הענין בזה582, שעבודת הקטורת ענינה בירור הניצוצות דתהו שנפלו בשבה"כ למטה [לא כפי שירדו לאצילות, שהרי עולם האצילות הוא מה שנתברר כבר, אלא כפי שנפלו למטה] בדברים גשמיים ונבלעו בהם. וכיון שבשביל קבלת החיות צריך לניצוץ שענין הקדושה שבו הוא בגילוי, הנה זהו ענין הי"א, שהוא הניצוץ שאינו נבלע בהם, אלא הוא בבחי' מקיף עליהם. והנה, כשם שבלעו"ז יש מספר י"א, יש גם בקדושה, להבדיל בכו"כ הבדלות, הענין די"א, שזהו בחי' אנת הוא חד ולא בחושבן583 (שלא בחושבן הע"ס584), בחי' הכתר585, שזהו בחי' המקיף שלמעלה מהשתל', ועז"נ (גבי העבודה דקטורת) כי בענן אראה586, אֵרָאֶה בעצמותי ומהותי36. ומבחי' זו נמשכת נתינת כח לבירור שנעשה ע"י י"א סממני הקטורת. אך ביוה"כ הרי זה באופן של בכסה, ונמשך אח"כ בגילוי ליום חגנו, שנקרא ביום הראשון, בגימטריא כתר, שהוא בחי' המקיף שלמעלה מהשתל', שנמשך ע"י הישיבה בסוכה באופן של מקיף, ואח"כ ע"י נטילת הד' מינים נמשך המקיף בפנימיות.
בזה, דהנה כתיב587 למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי גו', ואיתא בשו"ע אדה"ז588 שידיעה זו אינה רק כוונה בלבד, אלא זהו חלק מהמצוה, לפי שענין הישיבה בסוכה הוא המשכת הדעת (למען ידעו). וכ"ה בנוגע למצות נטילת ד' מינים, כדאיתא בסידור589 בשם המשנת חסידים590 שענין נטילת הד' מינים הוא המשכת הדעת בנוקבא דז"א העומדת בחזה דז"א (כמבואר שם באריכות פרטי הענין בזה, אך מה שנוגע לעניננו הוא שנטילת ד' מינים הו"ע המשכת
79
הדעת). וענין הדעת הוא שיתקע מחשבתו בחוזק כו', כמבואר בתניא591, שעי"ז נעשה בירור בהשכל, שההבנה וההשגה שלו הם באופן קבוע, וגם נעשה עי"ז קביעות בהמדות, וכמבואר בתניא שדוקא ע"י הדעת יש למדות קיום כו'. והם ב' הענינים שבדעת, הא', שמחבר חו"ב, והב', שמחבר מוחין ומדות592. וזהו גם ההפרש שבין המשכת הדעת ע"י הישיבה בסוכה להמשכת הדעת ע"י נטילת הד' מינים, שהמשכת הדעת ע"י הישיבה בסוכה הו"ע פעולת הדעת בבחי' המוחין, שהמוחין הם בבחי' מקיף על המדות שהם עיקר האדם, ואילו המשכת הדעת שע"י נטילת הד' מינים הו"ע פעולת הדעת בהמדות, שהיא המשכה בפנימיות. דהנה, צל הסוכה הוא בחי' מקיף, והסוכה היא מקפת את כל האדם ראשו ורגלו כאחד. וע"י הישיבה בסוכה נעשית המשכת בחי' המקיף, שנעשה שייך לפנימיות, אבל הוא בבחי' מקיף עדיין. וכידוע593 שגם במקיפים יש חלוקי דרגות, שישנו בחי' המקיף שאינו שייך לפנימי, וישנו בחי' המקיף כפי שנעשה שייך לפנימי, אבל הוא בחי' מקיף עדיין. וענינם בסוכה, שהצל דסוכה מצד עצמו הוא בחי' מקיף שאינו שייך לפנימי, וע"י הישיבה בסוכה נעשה המשכת המקיף, והיינו שנעשה שייך לפנימיות, אבל הוא בבחי' מקיף עדיין. ואח"כ ע"י נטילת הד' מינים נעשית ההמשכה בפנימיות, שלכן בד' המינים ישנו ענין ההתחלקות, שהם ד' מינים שונים דוקא, ובפרט ע"פ האמור לעיל שד' המינים הם כנגד ד' אותיות דשם הוי', שמורים על ענין ההמשכה בפנימיות, וכידוע שההמשכה בכל סדר ההשתל' היא ע"י ד' אותיות שם הוי'594. ויובן זה ע"פ משל מכללות ענין ההשפעה ממשפיע למקבל ובפרט מרב לתלמיד, שעצם שכל הרב אין לו ערך ושייכות אל התלמיד כלל, וכאשר הרב רוצה להשפיע שכל לתלמיד, צריך לצמצם שכלו בכדי שיוכל למצוא שכל שיש לו שייכות לתלמיד (שלגבי שכל זה יש איזה מציאות לתלמיד). אך גם שכל זה שהרב רוצה להשפיע להתלמיד הוא בבחי' מקיף על התלמיד, אלא שהוא בחי' מקיף שיש לו שייכות אליו. ואח"כ צריך להשפיע לו את השכל באופן שיומשך אצלו בפנימיות עד שיתאחד עמו. וכידוע595 בענין השגת השכל אשר השכל מתאחד עם המשכיל, שנעשה דם ובשר
80
כבשרו, וכמ"ש (בנוגע לחכמת התורה) ותורתך בתוך מעי596. ונמצא שיש כמה מדריגות בענין השכל, הא', עצם שכל הרב שאין לו ערך ושייכות לתלמיד כלל, והוא בחי' מקיף שאינו שייך להפנימי, הב', השכל שרוצה להשפיע לו כו', שהוא בחי' מקיף השייך לפנימי, והג', המשכת השכל לתלמיד בפנימיות עד שמתאחד עמו. וזהו ההפרש שבין המשכת הדעת דסוכה להמשכת הדעת דנטילת ד' מינים, שההמשכה דסוכה, עם היות שענינה הוא למען ידעו, ה"ה עדיין בבחי' מקיף, משא"כ ההמשכה דנטילת ד' מינים היא המשכה בפנימיות.
ב' ענינים אלו (המשכת המקיף ע"י סוכה, וההמשכה בפנימיות ע"י נטילת ד' מינים) יש דוגמתם גם ביוה"כ. דהנה מבואר בעטרת ראש597 ובאור התורה598 בענין שמונת בגדי כהונה, שיש בהם ב' סוגים. סוג א' הוא כמו רוב הבגדים שענינם לחמם את הגוף ולהגן עליו. וסוג הב' הוא האבנט שאינו עשוי להגן על הגוף כו', אלא הוא מקשר ומהדק את הבגדים אל הגוף, שלא זו בלבד שלא תהי' חציצה בין הבגדים להגוף, אלא עוד זאת, שהבגדים יהיו מקושרים ומהודקים עמו. והענין ברוחניות הוא, דהנה, לבושים הם בחי' מקיפים, והו"ע המוחין, דעיקר האדם הם המדות, ובפרט כפי שנמשכים במחשבה דיבור ומעשה, ואילו המוחין הם בחי' מקיפים על האדם599. וכידוע בענין הנסתרות להוי' אלקינו והנגלות גו'600, שמוחין, י"ה, הם בחי' נסתרות, ומדות ומחדומ"ע, ו"ה, הם נגלות. והאבנט שמקשר ומהדק את הלבושים להגוף, ענינו לחבר את המקיפים בפנימיות, והיינו להמשיך המוחין במדות. והכח להמשיך את המקיפים בפנימיות הוא מבחי' עליונה יותר, כי כל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר601, וזהו מה שאורך האבנט הוא ל"ב אמה, יותר מאורך המצנפת שהוא רק י"ו אמה602, כי המצנפת שהוא לבוש להראש הוא בחי' המקיף דמוחין, והאבנט שענינו להמשיך ולקשר את המקיף דמוחין במדות בפנימיות הוא מבחי' עליונה יותר (וכמובן גם מהמשל דהשפעת השכל מרב לתלמיד, שההשפעה שהרב משפיע את השכל לתלמיד בפנימיותו, שרשה מבחי' עליונה יותר), וזהו שאורך האבנט הוא ל"ב
81
אמה, שמספר ל"ב מורה על ל"ב נתיבות חכמה, שלימות המוחין, כי הכח להמשכת המוחין במדות הוא מבחי' שלימות המוחין דוקא. ודוגמת ב' סוגים אלו שבבגדי כהונה הם ב' ההמשכות דסוכה ונטילת ד' מינים. שההמשכה דסוכה היא בחי' מקיף, דוגמת ענין הלבושים, וההמשכה דנטילת ד' מינים היא המשכה בפנימיות, דוגמת האבנט. וזהו מ"ש ולקחתם לכם ביום הראשון, ולקחתם לכם הו"ע המשכה בפנימיות, והכח על המשכה זו הוא מבחי' נעלית יותר, ביום הראשון, כנ"ל.
הנ"ל יובן גם מה שנבחרו ד' מינים אלו דוקא, דכיון שענין נטילת הד' מינים הוא הבירור ותיקון של הניצוצות דתהו שנפלו למטה ונתפרדו כו', והכח לבירור זה הוא מבחי' אנת הוא חד ולא בחושבן, לכן נבחרו ד' מינים אלו דוקא, שיש בהם חיבור ב' ההפכים דפירוד ואחדות (כמבואר בארוכה בהמשך וככה תרל"ז603, ובדרושי חגה"ס של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע604 וכ"ק מו"ח אדמו"ר605). והענין בזה, דהנה, אתרג הוא ר"ת אל606 תבואני רגל גאוה607, דמזה גופא שבאתרוג צריך לשלול ענין הגאוה, מובן ששייך בו ענין הישות כו', אבל לאידך גיסא, הרי האתרוג הוא זה ששולל ופועל אל תבואני רגל גאוה, וא"כ יש בו ענין הביטול. וזהו גם מה שאתרוג דר באילנו משנה לשנה608, שסובל כל השינויים שבכל תקופות השנה, זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף609, שזהו מצד הביטול שבו, וכידוע שדוקא מי שהוא בטבע הביטול, יכול לסבול כל ההפכים כו'. ועד"ז גם בלולב, כפות תמרים, שכל עליו הם כפותים זל"ז610, שעם היותם עלים שונים ונפרדים זמ"ז, הרי הם דבוקים ואחוזים זב"ז. ועד"ז גם בענף עץ עבות, שעבות פירושו שעליו קלועין כמין קליעה611, והיינו, דאף שהן עלין נפרדין, הרי הם קלועין כו', ועד שצ"ל תלתא בחד קינא דוקא68. ועד"ז בנוגע לערבי נחל שנקראים אחוינא612, שגדלים באחווה613, דעם היותם ריבוי ערבות, מ"מ
82
הם גדלים באחוה. וענין זה הוא ע"ד העבודה דיוה"כ שצריכה להיות בבגדי בד614, שבד מורה על אחדות615, כדאיתא בגמרא616 דבר העולה מן הקרקע בד בבד (קנה יחידי). אלא שהאחדות של ד' המינים היא נעלית יותר מהאחדות דבד617, כי האחדות דבד היא באופן שמלכתחילה הוא דבר אחד, ואילו האחדות של ד' המינים היא באופן שיש בהם בחי' ריבוי, ומ"מ הם באחדות.
ולקחתם לכם ביום הראשון גו', שזהו ציווי לכל אחד מישראל, והיינו לפי שכל אחד מישראל צריך לברר את הניצוצות דתהו שנפלו למטה, שהרי כל ענין ירידת הנשמה למטה בעוה"ז הגשמי הוא בשביל בירור הניצוצות, ולכן ישנה הזכות והחובה על כל אחד מישראל לברר את הניצוצות. ובפרטיות בכל שנה מתחיל ענין הבירור והתיקון בר"ה ויוה"כ, וכנ"ל שאז נעשה התיקון על הענינים של שנה שעברה שהם בדוגמת תהו. וכשם שבר"ה כתיב618 אתם נצבים היום כולכם, שכל אחד מישראל, מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך, הם נצבים ועומדים וזוכים בדין, הנה כן הוא גם בענין נטילת הד' מינים, פרי עץ הדר כפות תמרים וגו' שהם דוגמת וימלוך תחתיו הדר ושם אשתו מהיטבאל, שהו"ע בירור הניצוצות דתהו כנ"ל, שבירור ותיקון זה שייך לכל אחד מישראל, שלכן נאמר ולקחתם לכם, שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד619, שע"י ד' מינים גשמיים דוקא ה"ה מברר ומתקן את הניצוצות דתהו שנפלו למטה בדברים הגשמיים. ואף שגמר ההמשכה היא בשמע"צ, הנה בסוכות נפעלים כבר כל הענינים של החודש השביעי, שהוא מושבע בכל620, בגשמיות וברוחניות. ומזה נמשך על כל השנה, כי כל מועדי חודש תשרי הם מועדים כלליים על כל השנה621, ובפרט שסוכות הוא זמן שמחתנו, ובפרט שזוהי שמחה גדולה ביותר, כמארז"ל622 מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו, ושמחה פורץ
83
גדר623, עד שמזה יבואו לשמחת עולם על ראשם624 שתהי' בביאת משיח צדקנו. ואז יהי' בגילוי הענין שסוכה פועלת גם על אוה"ע, כדאיתא בגמרא625 מצוה קלה כו' וסוכה שמה לכו ועשו אותה, וכמבואר גם בהפטרה של יום הראשון דסוכות626 שלעת"ל יעלו מכל הגוים לחוג את חג הסוכות, ואז יהי' גמר הבירורים כו', כמבואר בהפטרה דשבת חוה"מ סוכות627, ע"י משיח צדקנו, שילחום מלחמת ה' וינצח ויבנה ביהמ"ק במקומו ויקבץ נדחי ישראל628, בקרוב ממש.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור