ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"ב

146

(הנחה בלתי מוגה)

בראשית

ברא אלקים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תוהו וגו'¹⁰⁹⁶. וצריך להבין¹⁰⁹⁷, דמאחר שאומר ברא אלקים את השמים ואת הארץ, איך אומר אח"כ והארץ היתה תוהו כו'. ואף שלאח"ז נאמר¹⁰⁹⁸ אשר ברא אלקים לעשות, ואמרו רז"ל¹⁰⁹⁹ לעשות לתקן, שכל מה שנברא במע"ב צריך תיקון, כגון התורמוסים צריך למתוק וכו', הרי [נוסף לכך שזהו רק ענין שצריך תיקון, אבל לא ענין של תוהו כו'] הא גופא דורש ביאור, דכיון שמ"ש בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ כולל את כל הענינים, את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותי'¹¹⁰⁰, הרי זה בודאי באופן שלא חסר דבר כו'.

ב) ולהבין

כל זה יש להקדים תחלה מ"ש¹¹⁰¹ שקר החן והבל היופי אשה יראת הוי' היא תתהלל, ואמרו רז"ל¹¹⁰² שקר החן זה דורו של משה, והבל היופי דורו של יהושע, וי"א שקר החן דורו של משה ויהושע, והבל היופי דורו של חזקיהו, אשה יראת ה' היא תתהלל זה דורו של ר' יהודה בר אילעאי שהיו מתכסין ששה בטלית א', ופרש"י שהיו עניים, והיינו שעסקו בתורה במס"נ.

ג) והענין

בזה, דהנה מבואר בהמשך ר"ה תרל"ב¹¹⁰³, שמצינו שכנס"י (אשה) נקראת לפעמים בשם רחל¹¹⁰⁴ (רגל הרביעי שבמרכבה¹¹⁰⁵ שפועל שלימותה כו'), ולפעמים נקראת בשם אסתר¹¹⁰⁶, ובדרך כלל זהו שורש ההפרש בין צדיקים לבעלי תשובה. ויובן ע"פ מ"ש¹¹⁰⁷ ורחל היתה

147

יפת תואר ויפת מראה, דתואר הוא בציור תמונת האברים שכל אבר הוא לפי ערכו הראוי לו בתמונתו כו', ומראה הוא זיו קלסתר הפנים שהו"ע השופרי' וזיו הפנים. ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה, שהיו לה ב' המעלות. וענינם בעבודה בכנס"י שנקראת רחל, הנה תואר שהוא בחי' ציור האברים מורה על שלימות העבודה בקיום רמ"ח מצוות עשה, שבזה תלוי' שלימות אברי הנפש באופן דתמים תהי' עם הוי' אלקיך¹¹⁰⁸, ועי"ז פועלים השלימות דרמ"ח אברים למעלה כביכול, דרמ"ח פקודין אינון רמ"ח אברין דמלכא¹¹⁰⁹, בבחי' ז"א (שהוא בעל ט' ספירות¹¹¹⁰, וט' פעמים ט' וראש תוך סוף וה' חסדים המגדילים הם רמ"ח¹¹¹¹), כמארז"ל¹¹¹² על הפסוק¹¹¹³ ועשיתם אותם, מעלה אני עליכם כאילו עשאוני, שגורם עשיית הכלים כו', שזהו ענין המצוות שהקב"ה עושה עי"ז שמצוה לישראל לעשות¹¹¹⁴, נוסף על עצם ענין המצוות כפי שהם מלמעלה¹¹¹⁵. ומראה שהוא בזיו הפנים קאי על שמירת שס"ה מצוות לא תעשה, ששרשם מבחי' י"ה (חו"ב), וחכמה הו"ע זיו והארת פנים, כמ"ש¹¹¹⁶ חכמת אדם תאיר פניו. וזהו שכנס"י נקראת בשם רחל, דקאי על הצדיקים שמקיימים תומ"צ, מ"ע ומל"ת כו', שעי"ז הם בבחי' יפת תואר ויפת מראה, וממשיכים גילוי אלקות, כפי שהי' בזמן הבית כו'. ועז"נ¹¹¹⁷ היפה בנשים, שעולה תק"ב¹¹¹⁸, שזהו מספר שני חיי האבות¹¹¹⁹, שמהם נמשך הכח לכללות העבודה באופן דיפת תואר ויפת מראה כו'.

אמנם

כל זה הוא כשמקיימים תומ"צ. אבל אם חטא ופגם ועבר את הדרך כו', שפגם במ"ע ומכ"ש במל"ת כו', שאז נעשה ענין הגלות, כמ"ש¹¹²⁰ מפני חטאינו גלינו מארצנו, ובאופן שרחל מבכה על בני'

148

גו'¹¹²¹, אזי נקראת כנס"י בשם אסתר, כמארז"ל¹¹²² אסתר מן התורה מנין, ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא¹¹²³, שהוא בחי' העלם וסילוק האור שקוב"ה סליק לעילא ולעילא¹¹²⁴, וזהו כפל הלשון הסתר אסתיר, כנגד ב' בחי' היופי יפ"ת ויפ"מ שחסרים בזמן הגלות, והיינו, שע"י הפגם במ"ע (יפ"ת) שהם רמ"ח אברים דז"א, מסתלק קוב"ה לעילא, בבחי' בינה¹¹²⁵, ואינו מאיר במדות (ז"א), וזהו הסתר, ה' סתר, שהסתיר את הגילוי בבחי' ה' עילאה30. וע"י הפגם במל"ת ששרשם בי"ה¹¹²⁶, אזי מסתלק לעילא ולעילא, לבחי' א"א שבכתר, וזהו אסתיר, א' סתרי, שהסתיר עוד גם מבחי' יום ההוא28 שהוא בינה¹¹²⁷.

אך

מ"מ אמרו אסתר מן התורה מנין, שיש עצה לזה, והוא ענין התשובה. ובהקדים, שכללות ענין החטא כו' הוא באופן דנורא עלילה על בני אדם¹¹²⁸, וכמארז"ל¹¹²⁹ לא דוד ראוי לאותה מעשה, אלא שאם חטא יחיד אומרים לו כו' אף אתה חזור בתשובה (לפתוח פתח לבעלי תשובה), היינו, שהכוונה בזה היא כדי לבוא לעילוי דתשובה (שלמעלה מעבודת הצדיקים), שהיא למעלה מבחי' התומ"צ (ומגעת בבחי' שעלי' נאמר¹¹³⁰ יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה), שלכן נמשך משם סליחת העוונות, להיות כי אם חטאת מה תפעל בו גו' אם צדקת מה תתן לו גו'¹¹³¹, וכנודע מענין תטהרו¹¹³² בגימטריא כתר¹¹³³, שענין הסליחה נמשך מבחי' הכתר, ועד לבחי' עתיק (ששם היא עליית המלכות בנעילה דיוהכ"פ¹¹³⁴), עד לשלימות התשובה, בבחי' והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה¹¹³⁵, עד לבחי' עצמות אוא"ס ב"ה. וזהו גם מה שאמרו רז"ל¹¹³⁶ אסתר

149

ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עלי', כי, אסתר קאי על כנס"י בזמן הגלות שאז אין בה היופי דיפ"ת ויפ"מ שע"י מ"ע ומל"ת, ומ"מ חוט של חסד משוך עלי', שע"י התשובה במס"נ בפו"מ (כפי שהי' בזמן אסתר) נמשך מבחי' ורב חסד וכו'.

ד) וזהו

שקר החן זה דורו של משה והבל היופי דורו של יהושע כו' אשה יראת הוי' היא תתהלל זה דורו של ריב"א, דהנה, חן הו"ע בחי' אתעדל"ע שמצ"ע, שכן הי' בימי משה, שהיו הגילויים מלמעלה מצ"ע. ועז"נ שקר החן, כי אין זה אמיתית הכוונה כו'. והבל היופי זה דורו של יהושע, שהי' אז בחי' יפ"ת ויפ"מ, ומ"מ זוהי המשכה מבחי' הבלים בלבד, שזהו רק בחי' הארה בלבד כו'. אשה יראת הוי' היא תתהלל זה דורו של ריב"א, שאז היו כל הגזירות כו', ומ"מ עסקו בתורה במס"נ בפו"מ, שעי"ז ממשיכים בחי' עצמות א"ס. וכן הוא בדור האחרון, דרא דעקבתא דמשיחא, שיש בו ריבוי נסיונות שלא היו כמותם כו', הן מבפנים והן מבחוץ כו', ומ"מ עומדים בתוקף המס"נ על קיום התומ"צ באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, ועד כדי כך, שזה פעל אצל משה רבינו ענין של ביטול וענווה לאמיתתו (שהרי משה אמת ותורתו אמת¹¹³⁷), כידוע¹¹³⁸ בפי' מ"ש¹¹³⁹ והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, שעיקר ענוותנותו של משה רבינו היתה בפני דרא דעקבתא דמשיחא, בראותו המס"נ שלהם כו'.

ה) וזהו

גם הענין דבראשית ברא גו' והארץ היתה תוהו גו', והיינו¹¹⁴⁰, שגם לאחרי אומרו בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, שמרומז בזה כל הע"ס דאצילות (כדאיתא בזהר¹¹⁴¹), החל מכתר וחכמה, כמרומז בתרגום דבראשית, בקדמין¹¹⁴² ובחוכמתא¹¹⁴³, נאמר אח"כ והארץ היתה תוהו גו', שלא הי' עדיין התהוות העולמות, עד ויאמר אלקים יהי אור¹¹⁴⁴, וכן שאר המאמרות כו'. וע"ד שבתחילה הי' עולם

150

התוהו (והארץ היתה תוהו), באופן של אורות מרובים כו', ורק לאח"ז נתהווה עולם התיקון כו' (שזהו"ע יהי אור¹¹⁴⁵). אך תכלית כוונת הבריאה היא כמ"ש¹¹⁴⁶ שוקיו עמודי שש, זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו¹¹⁴⁷, שזהו מה שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים¹¹⁴⁸, דירה לעצמותו ית'¹¹⁴⁹, שענין זה נעשה דוקא ע"י עבודת האדם¹¹⁵⁰, וזהו"ע לעשות לתקן, שעי"ז נעשה גם התיקון דעולם התהו כו'¹¹⁵¹.

______ l ______

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org