162
השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני, ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני וגו'1019. וידוע דיוק אדמו"ר הזקן בתורה אור1020 ובמאמרי רבותינו נשיאינו שלאח"ז1021, מש"נ סתם ביום הזה, ולא פי' באיזה יום, רק חז"ל (בסוגיא דמתן תורה1022) דרשו שהוא בר"ח, כתיב הכא ביום הזה, וכתיב התם1023 החודש הזה לכם, מה להלן ר"ח אף כאן ר"ח. גם צריך להבין מהו הטעם בסדר הכתוב שמקדים תחילה בחודש השלישי, ואח"כ ביום הזה (דקאי על ר"ח, כנ"ל), דלכאורה הול"ל תחלה היום ואח"כ החודש, כמו באחד לחודש השני1024, בחמשה עשר יום לחודש1025, וכיו"ב, ועד"ז הול"ל באחד לחודש השלישי [ובפרט שזוהי תיבה אחת (באחד), ולא הי' צריך לומר שתי תיבות, ביום הזה]. גם צריך להבין מ"ש בהמשך הכתוב1026 באו מדבר סיני ויסעו מרפידים (נוסף על קושיית רש"י למה הוצרך לחזור ולפרש מהיכן נסעו, והלא כבר כתב שברפידים היו חונים, בידוע שמשם נסעו), הרי הנסיעה מרפידים היתה לפני שבאו מדבר סיני (וכמ"ש לאח"ז ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני), ומהו אומרו באו מדבר סיני ויסעו מרפידים. אך הענין בזה, דכל פרטי הענינים שנאמרו בכתובים אלו הם הכנה והקדמה ופירוש להעיקר, שהוא הסיפור דמ"ת, ולכן נאמר תחילה בחודש השלישי, כיון שעיקר ההדגשה היא שמ"ת קשור עם הענין דשלישי, וגם בנוגע ליום בחודש נאמר דוקא ביום הזה (ולא באחד לחודש, אלא שכדי שנדע באיזה יום, הנה על זה הוא הלימוד מהגז"ש הזה הזה), שכל זה שייך להכנה למ"ת. וזהו גם מה שתחילה נאמר באו מדבר סיני, ולאח"ז מוסיף ויסעו מרפידים, כי דוקא באופן כזה היא ההכנה למ"ת (כדלקמן).
163
זה צריך לבאר תחילה כללות החידוש דמ"ת (עד שהיו גם קולות וברקים כו'1027), דלכאורה, הרי כבר הי' ענין התורה גם לפנ"ז, כמארז"ל1028 קיים אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, וכן יצחק ויעקב קיימו את כל התורה (ולכמה דעות1029 גם השבטים קיימו את כל התורה), וכיון שקיימו את כל התורה, עכצ"ל שגם למדו תורה כדי שידעו את המעשה אשר יעשון1030, וכדאיתא בגמרא1031 אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה (וכיון שאברהם הי' איש החסד1032, הרי בודאי למד גם עם אחרים כל מה שידע), וכן יצחק ויעקב, וכמו"כ גם בהיותם במצרים14, וכמ"ש1033 (בהירידה למצרים) ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה, ופי' רש"י לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה. ומובן גודל מעלת לימוד התורה בישיבה שהזקן שבה הי' אברהם, אשר, בהיותו בן שלש שנים הכיר את בוראו1034, ויתירה מזה, כדאיתא במדרש תנחומא1035 שנעשו שתי כליותיו כשני כדים של מים והיו נובעין תורה, ועד להעילוי דא"ב ר"ם, כביאור אדה"ז1036 שהו"ע שכל הנעלם מכל רעיון, ואח"כ נתוסף לו ה', וכמ"ש1037 ולא יקרא עוד את שמך אברם והי' שמך אברהם, דהיינו שנמשך בגילוי למטה. ועד"ז בנוגע ללימוד התורה בישיבות דיצחק ויעקב, וכן בכל הדורות לפני מ"ת, כמו עמרם שגדול הדור הי' (כדאיתא בגמרא1038), ולאחריו משה, שלימד את התורה גם לפני מ"ת. ובודאי הי' הלימוד אז לא רק בתורה שבכתב, אלא גם בתושבע"פ, וע"ד המבואר באגה"ק1039 לגבי רשב"י בהיותו במערה, שספר הזהר והתיקונים הי' יכול לגמור בב' וג' חדשים, כי בודאי לא אמר דבר אחד ב' פעמים, אלא ודאי הי' עיקר הלימוד בנגלה דתורה בשקו"ט ופלפולא דאורייתא. וכיון שגם קודם מ"ת הי' לימוד התורה, גם תושבע"פ ופלפולא דאורייתא, א"כ מהו החידוש דמ"ת, ועד כדי כך, שאמרו רז"ל1040 מאי דכתיב1041 משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה, בתחלה יראה
164
ולבסוף (כשקיבלו בנ"י התורה) שקטה, וזהו דכתיב1042 יום הששי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקיימין את התורה אתם מתקיימין כו', וזהו יום הששי, שכולם תלויים ועומדים עד יום השישי, הוא שישי בסיון המוכן למתן תורה1043, ולכאורה מהו גודל החידוש במ"ת שלכן הנה דוקא אז שקטה הארץ.
בהקדים משנת"ל במאמרים הקודמים1044, שבכל ענין יש שני קוין1045, החל מראשית ההשתלשלות, ולאח"ז בכל סדר ההשתלשלות, עד שנמשך כן בהעולם ולמטה מזה כו'. וכפי שמבאר הבעש"ט1046 במ"ש1047 ויאמר אלקים יהי אור, ויאמר הש"י (שהוא מדת החסד) מכח מדת אלקים שהוא מדת הגבורה המצמצם האור כו'. וכן מובן ממ"ש בעץ חיים1048 בתחלה הי' אור עליון פשוט ממלא כל המציאות* ולא הי' שום מקום פנוי, והיינו, שישנם שני ענינים, האוא"ס הממלא את המציאות, והאפשריות למציאות החלל (דאף שלא הי' עדיין הצמצום בפועל, מ"מ, הי' כבר הנתינת מקום לזה), ובלשון הקבלה1049 הו"ע מטי ולא מטי, שהם שני התנועות דצמצום והתפשטות. וכן נמשך בתורה, שענינה שעשועי המלך בעצמותו1050, שבתיבת שעשועי ישנם האותיות
165
ש"ע ב' פעמים, שזה מורה1051 על שני הקוין שבתורה. ומזה נמשך ענין ב' הקוין גם בעולם, וגם למטה מהעולם, במציאות הקליפה, הן כפי שהיא שומר לפרי1052, ולאח"ז גם כפי שנעשית מציאות בפ"ע. ולכן צ"ל ענין שני הקוין גם בעבודת בנ"י, וז"ש1053 והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, שהם שני הקוין דימין ושמאל.
*) מאמר המוסגר: בהרשימה (דש"פ בשלח1054) נכתב שבתחלה הי' חלל ומקום פנוי, והאוא"ס ממלא מקום החלל. אבל באמת, לפני הצמצום לא שייך לומר "מקום פנוי", כי אם לאחר הצמצום. וע"ד שמצינו לגבי ההלכה דדבר שיש לו מתירין לא בטל, שזהו רק אם בתחלה הי' האיסור ניכר בפ"ע ואח"כ נתערב, אבל אם תחלת ביאתו לעולם הוא ע"י תערובת, לא נקרא דבר שיש לו מתירין, וכן כל כיו"ב1055. וכן הוא גם לגבי לפני הצמצום, דכיון דמתחלה הי' אוא"ס ממלא את כל המציאות, הרי אין שום מציאות אחרת מלבד אוא"ס, ובמילא לא שייך לקרוא זה בשם חלל ומקום פנוי.
יובן החידוש שבמ"ת1056, שהו"ע חיבור ב' הקוין, ע"י קו השלישי שלמעלה מב' הקוין, וכוללם יחד, ולכן ה"ה מחבר ומיחד את ב' הקוין1057. וע"ד הענין דעושה שלום במרומיו1058, כי מיכאל שר של שלג (ומים1059), וגבריאל שר של אש, והקב"ה עושה שלום ביניהם כשהם במרומיו, להיותו למעלה מאש ומים. וזהו גם ענין התורה, וכמ"ש הרמב"ם בסוף הלכות חנוכה, שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר1060 דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום. ולהעיר גם ממ"ש הרמב"ן1061, שמשה רבינו כתב התורה כשלישי המדבר, שזוהי הבחי' שלמעלה מב' הקוין דהעלאה והמשכה, הכוללת את שניהם ומיחדתם.
בזה, דאיתא במדרש1062 כשביקש הקב"ה ליתן התורה, בטל הגזירה ואמר התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים, ואני המתחיל, שנאמר1063 וירד ה' על הר סיני וכתיב1064 ואל משה אמר עלה אל ה'. דהנה, בתחלה היתה הגזירה שהעליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים, ולכן, הנה אע"פ שקיימו האבות את כל התורה, וכמו קיום מצות תפילין ע"י המקלות1065 וכיו"ב, הרי כל
166
המצות שעשו לפניך האבות ריחות היו1066, דהיינו שגם לאח"ז נשארו המקלות במציאותן, אבל אנו שמן תורק שמך כו'49, שדוקא לאחרי מ"ת פועלת המצוה בקלף גשמי שהקלף עצמו נעשה מציאות של מצוה. וזהו הענין דמ"ת, שנעשה חיבור בין התחתונים ועליונים, בדוגמת קו השלישי, שאינו מבטל ב' הקוין, אלא מחברם ומייחדם, ועד"ז בנוגע לחיבור התחתונים עם העליונים, שגם לאחר שירד ה' על הר סיני נשאר ההר במציאותו, אלא שה' ירד עליו, וכן לאחר שמשה עלה אל ה' נשאר משה במציאותו, אלא שעלה אל ה', שזהו החיבור בין העליונים והתחתונים. וכן הוא גם בלימוד התורה, שיש בזה שני קוין, אלו ואלו דברי אלקים חיים1067, ומ"מ ההלכה היא רק אחת, כדברי המכריע, והוי' עמו שהלכה כמותו בכל מקום1068, והרי אין זה באופן שמתבטלים ב' הדעות, אלא גם אז נשארים שני דעות, שאלו ואלו דברי אלקים חיים, ודוקא כשיש ב' דיעות אזי שייך לומר שהלכה כדברי המכריע, שכולל ב' הדעות יחד1069, ולכן הלכה כמותו. וכן הוא גם במצוות, שישנם שני הקוין דסור מרע ועשה טוב1070, וישנו גם ענין השלישי, בקש שלום53, דקאי על התורה, דכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם. וזה פועל גם בעולם, כמארז"ל1071 על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, דגמילות חסדים היא בקו הימין, ועבודה היא בקו השמאל, אמנם תורה היא בקו האמצעי, הכולל את ב' הקוין ומיחדם, וזה פועל גם שיהי' העולם עומד והעולם קיים1072. וזהו גם מ"ש משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה, דלפני מ"ת הי' מעמד ומצב דארץ יראה, כי אז היו עדיין רק ב' קוין, ולא הי' החיבור ביניהם, כי לא הי' מי שיתווך אותם, ולכן הי' באופן של ולאום מלאום יאמץ1073 דקדושה, ודוקא לאחר מ"ת, שאז הי' היחוד בין שני הקוין, אזי שקטה.
בחודש השלישי גו', דקאי על חודש סיון, דהנה, ניסן ואייר הם שני הקוין דחסד וגבורה, וכמבואר באוה"ת1074 שחודש ניסן הוא קו העבודה, העלאה מלמטה למעלה, וכמ"ש1075 ועבדת את העבודה
167
הזאת בחודש הזה, ואייר הוא חודש זיו1076, שהו"ע ההמשכה שמלמעלה למטה, ולכן ה"ה רק זיו, שאינו לוקח את העצם. וע"פ המבואר בלקו"ת1077 הנה חודש הראשון זהו בחי' אתכפיא, ואח"כ הוא חודש השני שענינו לבוא לבחי' אתהפכא. אמנם לאח"ז באים לחודש השלישי, שבו ניתנה התורה, שהיא בקו האמצעי, שמחבר ומייחד ב' הקוין, ולכן מודגש תחילה הענין דחודש השלישי. ולאח"ז מוסיף הכתוב ביום הזה (דקאי על ר"ח) שהו"ע הגילוי (גילוי אלקות), עד שאפשר לומר כזה ראה וקדש1078, לפי שבר"ח הוא יחוד שמשא וסיהרא, דהנה הלבנה לית לה מגרמה כלום1079, ומקבלת אורה ע"י היחוד עם השמש, והיינו ע"י בחי' הנקראת הזה1080, שעל ידה נעשה יחוד שימשא וסיהרא, היינו, שנעשה מהם ענין אחד. ביום הזה, שהו"ע היחוד בזמן. וכן נמשך היחוד גם במקום, שהם שני הענינים דמדבר סיני ורפידים. מדבר סיני הו"ע הגבורה, שנקרא (מדבר) סיני לפי שירדה שנאה לעכו"ם עליו1081, וגם נקרא מדבר (סיני) לפי שהוא בחי' התשוקה והכליון1082, וכמובן גם ממ"ש והר סיני עשן1083, שהו"ע הכליון והתשוקה1084, ורפידים ענינו קרירות, שנקרא רפידים לפי שריפו עצמן מדברי תורה1085. ובסגנון המאמר דההילולא1086 הו"ע הקרירות בעניני קדושה והחמימות בעניני העולם. וזהו בחודש השלישי גו' ביום הזה, שהו"ע יחוד שני הקוין ע"י המשכה מבחי' שלמעלה משניהם שמחברת ומאחדת אותם, ואז באו מדבר סיני ויסעו מרפידים, שזהו מה שנפעל בב' הקוין, שירדה שנאה כו', ונתבטל הענין דרפיון ידים כו'1087.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור