ש"פ צו, פרשת פרה, כ"ף אדר שני, ה'תשל"ג

288

(הנחה בלתי מוגה)

וידבר

הוי' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חוקת התורה אשר צוה הוי' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה וגו'¹⁸⁴⁵ (כפי שממשיך ומסיים כל הפרטים שבזה). וידוע דיוקי רבותינו נשיאינו בזה, מהו אומרו ב' פעמים הוי', דכיון שנאמר כבר וידבר הוי' אל משה, למה חוזר ואומר אשר צוה הוי' גו'¹⁸⁴⁶. גם צריך להבין, מהו אומרו זאת חוקת התורה (לשון סתמי), ואינו אומר זאת חוקת הפרה, כמו זאת חוקת הפסח¹⁸⁴⁷ (ששניהם דומין זל"ז, שעליהם נאמר¹⁸⁴⁸ יהי לבי תמים בחוקיך) וכיו"ב, שמזה משמע שפרה אדומה היא החוקה הכללית של כל התורה, וצריך להבין מהו יתרון מצות פרה אדומה לגבי כל שאר החוקים¹⁸⁴⁹. והנה, איתא במדרש¹⁸⁵⁰ עה"פ¹⁸⁵¹ אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (וכן הוא גם במדרש בפ' חוקת¹⁸⁵²), אמר שלמה, על כל אלה עמדתי ופשפשתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי, כיון שהייתי יגע בה ודורש וחוקר בה, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (ורק בנוגע למשה, רצה הקב"ה שלא יהי' אצלו באופן של חוקה, ולכן אמר לו לך אני מגלה טעם של פרה, כדאיתא במדרש בפ' חוקת¹⁸⁵³). אך צריך להבין¹⁸⁵⁴ מה נשתנתה מצות פרה אדומה, שדוקא עלי' אמר שלמה (לאחרי שהגיע בחכמתו להשגת שאר החוקים) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, הרי ישנם כמה מצוות ועד לסוג מיוחד של מצוות שנקראים בשם חוקים. ובפרט לפי המבואר בכ"מ¹⁸⁵⁵ שגם כל המצוות צריך לקיים באופן של קבלת עול, כמו חוקים, והיינו, שלא זו בלבד שצריך לקיים את המצוות אע"פ שאינו מבין אותם, אלא שצריך לקיימם גם אם הם היפך שכלו ורצונו, וכמארז"ל¹⁸⁵⁶ אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר, אבל אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך,

289

דכיון שאומר אפשי, הרי זה היפך שכלו ורצונו, ואעפ"כ מקיים מצוותו של הקב"ה, כיון שאבי שבשמים גזר עלי כך, שזה מורה שהוא בתכלית הביטול כו'. וא"כ מהו יתרון מצות פרה אדומה, שדוקא היא נקראת בשם חוקה סתם, ודוקא היא נשארת באופן של חוקה אפילו לגבי שלמה. גם צריך להבין כללות הענין דחוקת התורה, כידוע שהוא לשון חקיקה2, כדאיתא במדרש¹⁸⁵⁷ חקות שבהם חקקתי שמים וארץ, שנאמר¹⁸⁵⁸ אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי.

ב) ויובן

בהקדם הביאור בענין חקות שמים וארץ, כפי שמדייק בקיצור בהמשך תרס"ו¹⁸⁵⁹, שצריך להבין מהו ענין חקיקת שמים וארץ. ויש להוסיף בזה, דהנה ידוע החילוק בין כתיבה לחקיקה (כמבואר בדרושי בחוקותי וחוקת¹⁸⁶⁰), שבכתיבה הרי האותיות הם הדיו שהוא דבר זר ונפרד מהקלף, אלא שאח"כ כאשר כותב בדיו ע"ג קלף, נתאחד הדיו עם הקלף, עד שהיו לאחדים, ולכן קריאת האותיות היא בדיו על הקלף דוקא, משא"כ אותיות החקיקה הם מני' ובי', שהאותיות הם דבר אחד עם האבן שנחקקו בו, ולכן אין זה כמו בכתיבה שלאח"ז אפשר להפריד בין הקלף והדיו, משא"כ בחקיקה אי אפשר להפריד ביניהם כלל (אא"כ לבטל את כל המציאות של האבן ביחד עם האותיות). ועפ"ז צריך להבין מהו ענין חקות שמים וארץ, איך אפשר לומר שהעולם הוא באופן של אותיות החקיקה, הרי העולם הוא דבר נפרד מאלקות כו'. דהנה, אע"פ שתיבת אחד שבשמע ישראל¹⁸⁶¹ מורה שאלופו של עולם מושל בז' רקיעים וארץ (ח') ובד' רוחות העולם¹⁸⁶², שעפ"ז אין העולם דבר נפרד מאלקות לכאורה, וכן נאמר לגבי אברהם¹⁸⁶³ ויקרא שם בשם הוי' אל עולם (ולא אל העולם¹⁸⁶⁴), שגילה בעולם שאינו דבר נפרד מאלקות, הרי ענין זה פעל אברהם בעולם, והיינו, שבתחלה נברא העולם באופן שהוא נפרד מאלקות, ואח"כ בא אברהם וגילה בו שלא יהי' דבר נפרד. וכן הוא בענין אחד שבשמע ישראל, שזהו דוקא ע"י ההתבוננות כו', אבל העולם מצ"ע הוא נפרד. ובאמת הנה גם לאחרי ההתבוננות כו', ולאחרי פעולת אברהם

290

כו', לא נעשה העולם באופן של חקיקה ממש, וכמובן מהא דשית אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב¹⁸⁶⁵, וא"כ אין זה דומה לענין החקיקה, שהרי רק בכתיבה אפשר להפריד בין הקלף והדיו, משא"כ בחקיקה כו'. ועפ"ז צריך להבין מ"ש חקות שמים וארץ, שבריאת שמים וארץ נקרא בשם חקיקה. גם צריך להבין מ"ש אם לא בריתי גו' חקות שמים וארץ לא שמתי, דקאי על התורה, כדאיתא בגמרא¹⁸⁶⁶ והיינו דאמר חזקי', מאי דכתיב¹⁸⁶⁷ משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה, בתחלה יראה (שמא לא יקבלו ישראל התורה ותחזור הארץ לתהו ובהו) ולבסוף (כשקבלוה בנעשה ונשמע) שקטה, שמזה מובן, לכאורה, שהתורה היא בשביל קיום העולם, ואינו מובן, שהרי הצורך בדבר אחד בשביל דבר אחר שייך לומר רק כשצריך דבר זול בשביל דבר יקר, אבל לא שייך לומר שצריך דבר יקר בשביל דבר זול, וא"כ, מהו ענין אם לא בריתי גו' חקות שמים וארץ לא שמתי, שמשמעותו שצריך לענין התורה בשביל קיום העולם. ומזה גופא מובן שיש מעלה בעולם לגבי התורה. וכן מובן מפירוש הרב המגיד נ"ע¹⁸⁶⁸ (שהשנה היא שנת המאתיים להסתלקותו) במ"ש גבי עשרת הדברות וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר¹⁸⁶⁹, שהקב"ה חיבר וקשר את עשרת הדברות (ע"י בחי' אלקים, שיעלו) אל בחי' לאמר, היינו עשרה מאמרות שנאמרו בשימ"ב. ובפרט לפי ביאור הרמ"ז¹⁸⁷⁰ שענין הדיבור (וכן כתיבה) הוא בבינה, ואמירה הוא בלב שהו"ע החכמה, שמזה מובן שבריאת העולם (ע"י העשרה מאמרות) היא למעלה מנתינת התורה (ע"י עשרת הדברות). וצריך להבין מהי מעלת העולם לגבי התורה.

ג) והענין

בזה, דהנה, יש שני אופנים בעולם, עולם כפשוטו, ועולם על מילואו. עולם כפשוטו הוא כפי שנברא באופן שהרגשתו היא שמציאותו מעצמותו¹⁸⁷¹, בלי שום עילה וסיבה הקודמת לו. אמנם, הרגש זה גופא הוא לפי שהתהוותו הוא ממהותו ועצמותו של המאציל ב"ה, שמציאותו הוא מעצמותו, ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו¹⁸⁷², דכל מה שנקרא בשם אור (שזהו מצד ענין הביטול) אין בו מבחי' העצמות ית', ולכן אין בו ההרגש דמציאותו מעצמותו, ורק העולם

291

שהתהוותו הוא ממהותו ועצמותו ית', שמציאותו מעצמותו ואין לו עילה וסיבה הקודמת לו, לכן בהרגשתו עכ"פ – מציאותו מעצמותו. ואע"פ שע"י ההתבוננות (שאין היש עושה את עצמו וכו', ככל ההסברים שבזה) מבין האדם ומרגיש שנברא מאין ליש, הרי זה רק ע"י ההתבוננות כו', אבל האדם מצ"ע (כפי שהוא לפני ההתבוננות), הרי בהרגשתו עכ"פ – מציאותו מעצמותו כו'. והנה, כל זה הוא רק בעולם, משא"כ התורה היא חכמתו ורצונו ית', שאין זה עצמותו ומהותו ית', וכמו עד"מ באדם למטה [שהרי דברה תורה כלשון בני אדם¹⁸⁷³, כיון שהענינים למטה הם דוגמת הענינים איך שהם למעלה, ואף שזהו משל בלבד, הנה להיותו משל בתורה, הרי זה צריך להיות מתאים בכל הפרטים¹⁸⁷⁴], שכח החכמה אינו עצם הנפש¹⁸⁷⁵, כי אם כח בנפש, ואפי' הרצון שלמעלה מהנפש, אין זה עצם הנפש, כי עצם הנפש ה"ה למעלה מהחכמה והרצון שבו. ועד"ז הוא גם למעלה, שהתורה שהיא חכמתו ורצונו ית', אינה עצמותו ומהותו ית', ודוקא העולם ה"ה מושרש בהעצמות. ועד"ז בנוגע לנשמות ישראל, שקדמו לכל דבר, אפילו לתורה¹⁸⁷⁶, לפי שהם מושרשים יותר בעצמות, ועז"נ¹⁸⁷⁷ יבחר לנו את נחלתנו גו', שהו"ע בחירה חפשית (כביכול, להבדיל אלפי הבדלות, כפי ששייך ענין הבחירה למעלה), שזה שהם מושרשים בעצמותו ית' הוא בחירת העצמות בנשמות ישראל, והיינו, שהבחירה אינה במחדו"מ של נשמות ישראל, שהו"ע התומ"צ, אלא הבחירה היא בנש"י מצד עצמן, כי הם מושרשים יותר בעצמותו ית'. וזהו אין ערוך לך בעוה"ז¹⁸⁷⁸, שדוקא בעוה"ז שמושרש בעצמות מורגש הביטול דאין ערוך, משא"כ עולמות העליונים, הואיל ולהם ירידה מאור פניו ית'¹⁸⁷⁹, שייך בהם רק הביטול דאין זולתך ואפס בלתך, שעדיין אין זה תכלית העילוי כו'. ומסיים ואין דומה לך לתחיית המתים, כי דוקא בתחה"מ, שאז יהיו הנשמות בגופים דוקא ששרשם בעצמותו ומהותו ית', אזי יהי' תכלית העילוי דאין דומה לך כו'. ואז תהי' שלימות העולם, עוד יותר מכמו שעולם על מילואו נברא, כמ"ש¹⁸⁸⁰ אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, תולדות מלא כתיב¹⁸⁸¹, ולא יהי' כן עד תולדות פרץ¹⁸⁸², תולדות

292

מלא כתיב, דקאי על מלך המשיח, עליו נאמר¹⁸⁸³ הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, מאד אותיות אדם¹⁸⁸⁴, אבל בסדר הפוך, כיון שהוא למעלה מדרגת אדה"ר אפילו כפי שהי' קודם חטא עה"ד¹⁸⁸⁵. וזהו"ע חוקות שמים וארץ, שניכר בעולם שכל מציאותו היא מציאות העצמות שמהוה אותו כו', באופן דמיני' ובי', שאי אפשר להפריד ביניהם כו'.

ד) והנה

מאחר שהתורה היא דפתראות ופנקסאות שעל ידם נברא העולם¹⁸⁸⁶, הרי מובן, שב' בחי' הנ"ל שבעולם צ"ל גם בתורה. וזהו שבתורה ישנם ב' האופנים דכתיבה וחקיקה, והיינו, שנוסף על ב' הענינים דתושב"כ ותושבע"פ, דתושבע"פ ענינו דיבור ותושב"כ ענינו כתיבה, יש בתורה בחי' נעלית יותר, שהו"ע החקיקה. וכיון שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה¹⁸⁸⁷, הרי כשם שיש ב' בחי' אלו בתורה, צ"ל ב' בחי' אלו גם במצוות, שהם המצוות שע"פ טעם ודעת, והחוקים שלמעלה מטו"ד. וזהו מ"ש וידבר הוי' גו' זאת חוקת התורה אשר צוה הוי' גו', ב"פ הוי', דכל מקום שנאמר ב"פ הוי' בפסוק אחד, הפי' הוא שהשם הראשון הוא בז"א והב' הוא בעתיק¹⁸⁸⁸ (והם ב' הבחי' דהוי' דלתתא והוי' דלעילא), דז"א הוא עדיין במדידה והגבלה, דאע"פ שהוא אלקות, הרי זה כפי שנתצמצם כו', שזהו פי' זעיר אנפין, בחי' מראות קטנות¹⁸⁸⁹, משא"כ עתיק, מלשון נעתק ונבדל, הוא בחי' מראות גדולות כו'. וענין החקיקה שבתורה, חוקת התורה, קשור עם חוקות שבהם חקקתי שמים וארץ, והיינו, שע"י חוקת התורה ממשיכים חקות שמים וארץ, כי עי"ז שנש"י עוסקים בתורה ובמצוות באופן של חקיקה, ה"ה מגלים גם בעולם בחי' החקיקה כו'.

ה) וזהו

זאת חוקת התורה, שצ"ל הקדמת החוקה לענין התורה, והיינו, שבתחלה צריך להיות בחי' החוקה, שהו"ע הקבלת עול, ולאח"ז הוא לימוד התורה בפועל, וע"ד הענין דברכו בתורה תחלה¹⁸⁹⁰, דהיינו להמשיך בתורה תחלה מנותן התורה, וכן גם במצוות, שצ"ל תחילה הקדמת הקב"ע כו'. וענין זה קשור עם מצות פרה אדומה, שעלי' נאמר זאת חוקת התורה סתם, לפי שהיא כללות כל התורה, כי, יסוד כל

293

התורה הוא להיות בחי' רצוא ושוב, וכללות ענין מעשה פרה אדומה הם ב' הענינים דרצוא ושוב כו'¹⁸⁹¹. וכמה ביאורים נאמרו בזה, עד לביאור הידוע, שענין פרה אדומה קשור עם ענין התשובה, שזהו שמצינו שכשם שבפרה אדומה ישנו הענין שמטמא את הטהורים ומטהר את הטמאים¹⁸⁹², כמו"כ ישנו ענין זה גם בתשובה כו'¹⁸⁹³ [וכמודגש גם בכך שכללות ענין התשובה הוא ע"י עצבות ומרירות, שמצ"ע אין זה דבר רצוי, אא"כ יש בזה צורך לענין התשובה, שהרי לולי זאת, צ"ל הענין דעבדו את ה' בשמחה¹⁸⁹⁴. ועד"ז באופן הנעלה יותר שבתשובה – תשו"ע, והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה¹⁸⁹⁵, הרי זה שייך דוקא לפני ששב כו', שאז צ"ל עבודתו באופן דילכו מחיל אל חיל¹⁸⁹⁶, משא"כ לאחרי ששב, וכמו לעת"ל שיהי' מעמד ומצב דשבת ומנוחה לחיי העולמים¹⁸⁹⁷, הנה מצד ההתקשרות לחיי העולמים, יהי' מעמד ומצב באופן של מנוחה, ללא עליות¹⁸⁹⁸, ואז לא יהי' גם הענין דוהרוח תשוב אל האלקים. ולהעיר, שענין זה שייך גם בזמן הגלות, וכמעשה הידוע¹⁸⁹⁹ ד"ביטול אידיאָט" (ביטול גייט), שכל מציאותו הו"ע הביטול, ואז לא שייך אצלו ענין התשובה], והרי ענין התשובה הוא כללות התומ"צ כו'¹⁹⁰⁰. וזהו שבפרה אדומה נאמר זאת חוקת התורה סתם, דלהיותה כללות המצוות [נוסף על היותה כללות ענין החוקים, שלכן דוקא עלי' אמר שלמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני], הרי זה מעורר וממשיך בחי' החוקה שבכל המצוות. ועד שע"י חוקת התורה מגלים גם בעולם ענין החקות שבהם חקקתי שמים וארץ, עי"ז שממשיכים ופועלים למטה מעשרה טפחים שהעולם יהי' דירה לו ית' בתחתונים¹⁹⁰¹, עד שהדר והדירה מתאחדים והיו לאחדים, בביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו, בקרוב ממש.

______ _l ______

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org