(ה) ולפ"ז עבדו את ה' בשמחה זהו יחוד חו"ב שהם תרין ריעין. ואין שייך שם עוצב. בואו לפניו ברננה היינו יחוד זו"נ ששם שייך רננה לפי שהמל' יורדת לפעמים כו' והעליה בבחי' רנה תענוג חדש כו' וכמ"ש בביאור ואולם חי אני בפירוש רננו צדיקים בהוי'. צדיקים הם צדיק וצדק. שחיבורם יחד ע"י רנה. לכן רני ושמחי בת דוקא וע' במדרש תלים סי' כ' והיתה אמה כו':
(ו) זח"ב תרומה קס"ה א' ע"פ סולו לרוכב בערבות כו' ועלזו לפניו. וזהו עבדו את ה' בשמחה היינו בחי' רוכב בערבות שהוא ז"א. בואו לפניו י"ל היינו המל' שהיא לפניו דז"א כמש"ש דק"ע סע"ב ובפ' אחרי דס"ז ע"א בפי' לפני הוי' תטהרו דקאי על המל' שהיא תרעא לאעלאה לז"א ע"כ נק' לפני הוי'. ובמל' שייך רננה מטעם ששם יש לפעמים עציבו והרנה היא השמחה הבאה אחר העצב כו' כנ"ל. והנה בקדשים הלילה הולך אחר היום ע"כ מתחיל בשמחה מדת יום שהוא ז"א דשם ליכא עציבו כלל. ומסיים ברננה שהיא במל' מדת לילה:
(ז) זח"ג ויקרא ד"ח סע"א מפרש עבדו את ה' בשמחה זהו בחי' כהנים שהם מקו הימין ורחוקים מבחי' דין. בואו לפניו ברננה זהו מדרגת הלוים. ועי"ז דעו כי הוי' הוא אלקים שהוא המשכת הרחמים במדה"ד ועכשיו זהו ענין יכנוס שיעור ב' פתחים ויתפלל כו':
(ח) זהר ר"פ אחרי דנ"ו ע"א רבי יצחק פתח עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. תלים סי' ב' י"א וכתיב עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה. הני קראי קשיין אהדדי. לכאורה לפמ"ש הש"ס רפ"ה דברכות ד"ל ע"ב דהפירוש וגילו ברעדה במקום גילה שם תהא רעדה. א"כ הכוונה שיהי' גילה ע"ד עבדו את ה' בשמחה ואעפ"כ תהא ג"כ רעדה וכובד ראש וכן פי' הרי"ף בעין יעקב שם אותה גילה ושמחה אינו סותר לזה כו' כי במקום גילה בעבודתם בשמחה שם תהא רעדה להיות בכובד ראש ויראה כו' עכ"ל. ואפ"ל שבזה מייחד התפארת ששם מקום החדוה כנ"ל בשם הזהר תרומה קס"ה א' וכ"כ ביומא פ"ק דף ד' ע"ב בענין במקום גילה כו' ובתוס' שם שזהו מ"ש עוז וחדוה במקומו. וע"י היראה והרעדה שהוא בבחי' מל' הנק' אשה יראת ה' הוא מייחד הת"ת עם המל' וזהו וגילו ברעדה. א"כ לפ"ז לא קשיא הני קראי אהדדי. ועמ"ש בד"ה אוסרי לגפן בענין אוסר ומחבר בחי' יו"ד חכמה יראה לבחי' גפן יין המשמח כו' וסד"ה ויהי בשלח פרעה בפי' ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כו'. וכ"מ בילקוט ע"פ עבדו את ה' בשמחה יכול שלא ביראה ת"ל עבדו את ה' ביראה כו'. וענין איך יהיה ב' בחי' אלו יחד מובן ג"כ ממ"ש בילקוט שם כשאתה עומד להתפלל יהא לבך שמח שאתה עובד אלקים שאין כיוצא בו:
(ט) ויש לפרש קושיית הזהר ע"ד מ"ש בעל העיקרים מ"ג פל"ג וז"ל הדבר הנותן שלימות אל המצוה כו' הוא השמחה כי השמחה נותנת גמר ושלימות אל הדבר הנפעל כו' נאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה כו' תלה העונש על שלא עבד הש"י בשמחה לא על שלא עבדו במוחלט כו' ולזה נאמר עבדו את ה' בשמחה כו' ולפ"ז ראוי שנשאל אם עבודת הש"י א"א שתושג על השלמות אא"כ היא בשמחה ובטוב לבב ונתבאר בפרק שעבר שעיקר עבודת הש"י ראוי שתהי' ביראה והיראה דבר מחריד הלב ומעציב אותו ואיך אפשר שתהי' עבודת הש"י מושגת בעצבון ושמחה ביחד עם היותם הפכיים עכ"ל וזהו ממש כעין קושיית הזהר הנ"ל. ותוכן תירוץ שלו הוא שראוי שישמח מאד מיראת ה' כי בהיות האדם משער גודל המדריגה המושגת ע"י היראה שהיא כשתשער נפשו גודל רוממות הש"י עד שיירא ויחרד ממנו לא יחוש לכל
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור