הטורח והעצבון המגיעים אליו ע"י היראה. כמו מי שטורח מאד לחפור ולמצוא אוצר ואעפ"כ חופר אותו בשמחה גדולה עד מאד כן עד"ז ראוי שיובן העמל והיראה והחרדה והרעדה שאדם משיג ביראת הש"י שראוי שישמח בה שמחה גדולה בהיותו משער גודל מעלת התכלית המושג שהוא ההכנע אל הש"י והעבודה אליו כו' ולכן נמשל היראה לאוצר כמ"ש אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' במשלי סי' ד' עכת"ד שם ס"פ ל"ג ופל"ד וכעין זה נתבאר בלק"ת בד"ה אלה מסעי. דרוש השני ספ"ב. גבי והנה כמ"כ צ"ל ביראה כל הבחינות הנ"ל. שיקבל עליו עומ"ש באהבה ורצון ולא יהי' העול עליון למשא כו' ע"ש. נמצא שהעול והיראה הוא מקבל עליו בשמחה כו' וע"ש בפי' יראת ה' לחיים שהיראה מהקב"ה מוסיף חיים וכ"כ עוד בביאור ע"פ יהי' לכם לציצית בד"ה ענין התכלת וכ"כ בעל העיקרים שם פל"ד הנ"ל:
(י) ובזהר תירץ וז"ל אלא הכי תאנא עבדו את ה' ביראה דכל פולחנא דבעי בר נש למפלא קמי מאריה. בקדמיתא בעי יראה לדחלא מיניה (עמ"ש מזה בת"א פ' מקץ בביאור ע"פ כי אתה נרי. וגבי דרושי חג השבועות בד"ה וידבר אלקים את כל. שם פ"ד. בענין אם אין יראה אין חכמה ובהביאור שם פ"ב. ובד"ה נשא את ראש בני גרשון. דרוש הראשון ספ"ב. שזהו ענין מהלכים בין העומדים שמתחלה צ"ל קרשים עצי שטים עומדים בחי' יראה ואח"כ יבא לבחי' מהלכים הוא בחי' האהבה כו'. ובד"ה ועתה יגדל נא כח אד' ושם פ"ב ותחת אשר לא עבדת כתיב שהמצות צריכים להיות דרך עבודת עבד כו' ובד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו פ"ב בענין אותו תיראו ובהקיצור שם ובד"ה כי תשמע בקול פ"א פ"ד ובהקיצור שם אות ה'. ובלק"ת בשה"ש בד"ה שימני כחותם פ"ג וארז"ל אשה מזרעת תחלה כו' והיא בחי' היראה כו'. ומ"ש במ"א ע"פ הזהר פ' במדבר דק"כ ע"א בענין ובא לו לקרן בקדמיתא שהיא קבלת עול מ"ש בחי' יראה כו'. ועוד בלק"ת בשה"ש בד"ה קול דודי בענין ב' בחי' מצה. ועמ"ש עוד ממעלת היראה סד"ה שובה ישראל עד דרוש השני בפי' כי עמך הסליחה למען תורא):
ג דעו כי הוי' הוא אלקים. עיין זח"ג פ' קרח דקע"ח ע"א בענין ועבד הלוי הוא כד"א כי הוי' הוא האלקים. וע"ש בבה"ז. ולכן אחר שאמר עבדו כו' ברננה שזהו מדרגת הלוים בחי' ועבד הלוי הוא לכן מזה נמשך דעו כי הוי' הוא אלקים. וע' מענין ועבד הלוי הוא בבה"ז שם. ובת"א פ' בשלח בד"ה אז ישיר משה ובנ"י. ובלק"ת פ' קרח. וע' מענין דעו כו' הוא עשנו במד"ר פ' ויחי ר"פ ק'. ומענין הוא עשנו ולא אנחנו וקרי ולא בזח"א ס"פ וירא דק"כ ע"ב. ועמ"ש ר"פ וירא בענין והוא יושב פתח האהל. זח"ג פ' חקת דקפ"ג ע"ב. פ' פינחס דרכ"ג ע"א פ' האזינו דר"צ ע"א ע"ק דאתכסיא אקרי הוא. ועמ"ש בסדור בפי' ברוך שאמר והי' העולם ברוך הוא. ובת"א ר"פ לך לך בענין הוא עשנו. וזהו ע"ד הנזכר בזהר פ' וירא דקט"ו א' ע"פ ויעש ה' לשרה עשיה לעילא. היינו שנמשך מבחי' מזלא וזהו הוא עשנו היינו בחי' ע"ק משם שרש הנשמות וע"ד אשר עשה את משה ואת אהרן בש"א סי' י"ב ו' פרש"י עשה להיות נכונים לשליחותו להוציא אבותיכם ממצרים והתרגום פי' דעבד גבורות ע"י משה ואהרן עד"ז י"ל פי' הוא עשנו. ועמ"ש בפי' כי כאשר השמים החדשים כו' אשר אני עושה. ועמ"ש ע"פ הוא עשך ויכוננך. וכתיב עושה גדולות עד אין חקר. עם זו יצרתי לי. וע' זח"א די"ג סע"א. וכן בפי' יעשה למחכה לו כמ"ש בזח"ג בלק דרל"ט סע"א וע"ב. ועפ"ז י"ל פי' אלו פינו מלא שירה כו' אין אנו מספיקים כו' וא"כ מהו שמסיים ע"כ אברים שפלגת בנו כו'. אלא לפי כי הוא עשנו. וכמ"ש הלא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור