שעד

דוקא היינו משום שעיקר התענוג מן ההפכי דוקא. ועד"ז יובן מה שיש אנשים שמתענגים דוקא מניגונים של חדוה ושמחה ויש מניגונים של מ"ש ויגון ומרירות כמו בישמעאל ניגונם הוא של מרה שחורה ומזה מתענגים ובאדום הוא להיפך ניגונם של חדוה. הטעם הוא לפי שישמעאל יצא מאברהם שאברהם היה חסד דקדושה. ומפסולת יצא ישמעאל חסד דקליפה. ומבואר לעיל בענין אברהם אשר אהבת את יצחק לפי שהוא ההיפך וכמ"כ בישמעאל להיותו חסד דקליפה גדולה והתפשטות א"כ העונג של חסד וחדוה הוא תענוג תמידי לו ואינו עונג כנ"ל. משא"כ ניגונים של מ"ש יגון ומרירות העונג בהם חדש אצלם מאד יערב לנפשם ויקבלו תוספת חיזוק על ידם. ובאדום הוא להיפוך להיות כי רישי' דעשו בעטפוי דיצחק מבחי' הגבורות. א"כ העונג אשר כבר נשפע בבחי' הגבורות דמרירות הוא עונג תמידי ולכך לא יקבלו עונג ושמחת הנפש כ"א מניגונים של חדוה דוקא (הג"ה ומזה יש להעיר לענין בנוי דאברהם בגלותא דאדום ובנוי דיצחק בגלותא דישמעאל. הטעם כי ע"י בירור ההיפך ממדרגתו. עי"ז דוקא יומשך הענג עליון. ולכן בחי' בנוי דאברהם שמבחי' חסד צריכים לברר הגבורות כו' שמבחי' פני שור כו' ומזה יהי' תענוג חדש הנמשך ממקור התענוגים וכן להיפך בבנוי דיצחק עכ"ה):

וזהו ההפרש בין רנה לשמחה. דרנה הוא הניגון שבבחי' מרירות בעליות העולמות מלמטה למעלה שיש בזה מרירות מפני החשך שהי' להם מקודם ועתה רואים אור גדול. והגם כי ישמחו בעליות שלהם שמחה שיש בה מרירות הוא מפני שהיו רחוקים תחלה כו' וע"ד ולבקר רנה מפני שבערב ילין בכי לכך מיד כשעלה מבחי' זו אזי תהי' הרנה.

(הג"ה וכענין מ"ש בת"א פ' וישלח סד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה. בפי' ויבכו. כמו שני אחים שלא ראו זה את זה זמן רב מאז הי' שבה"כ. ע"כ שמחה זו יש בה בכיה וכענין מים תחתונים בוכים כו' משא"כ שמחה. שאינה מן המרירות שבתחלה לא שייך בה בכיה עכ"ה) ע"כ עונג זה של גבורות הוא ונקרא עריבות ולא מתיקות והיינו שיר הלוים על הקרבן בנעימת קול לבסומי קלא כו' וזהו רננא ברמשא בעליית המנחה דיצחק תמיד של בין הערביים (הג"ה ולכן במל' שיש בה ג"כ בחי' ויתעצב כו' שייך הרנה ניגון של מרירות שאף כשנפטר מהעוצב של יניקת החיצונים הוא ע"ד בערב ילין בכי ולבקר רנה כנ"ל עכ"ה) וזהו פי' ולבקר רנה בפסוד"ז דוגמת שיר הלוים שעלה מהחשך דלילה כו'. וק"ש ותפלה הוא עבדו את ה' בשמחה דוקא. אך בואו לפניו ברננה תחלת הביאה לפניו שיצא מן החשך לאור להיות כי בא מן היפוך להיפוך הוא הנק' רננה ואח"כ בשמחה ועונג שבחסדים הנק' מתיקות (הג"ה לפ"ז הרינה העלאת מ"ן דיצחק והשמחה המשכת מ"ד כו' ע"ד אברהם הוליד את יצחק כמ"ש בת"א סד"ה אלה תולדות יצחק. ולפי' הרמ"ז דלעיל סעי' ב' עבדו את ה' בשמחה זהו שמחה של מצוה בתפילין וציצית שקודם התפלה ואח"כ התפלה שהיא מלמטה למעלה זהו בואו לפניו ברננה כו' עכ"ה):

קיצור. שמחה חסד ורננה גבורה. וכן ניגון של חדוה וניגון של מרירות. ובשעת חדוה מנגנים ניגון של מרירות. כי התענוג מההיפך כמים קרים על נפש עיפה. אבל תענוג תמידי אינו תענוג. כי תענוג חדש זהו המשכה חדשה ממקור התענוגים לכן מי שמדתו חסד מתענג דוקא מניגון של מרירות וזהו ההפרש בין רנה לשמחה. ולכן מפני שבערב ילין בכי אזי ולבקר רנה. ויבכו כו'. וזהו עבדו את ה' בשמחה. אך בואו לפניו תחלת העלי' הוא ברננה פסוד"ז. ובהג"ה תענוג חדש והחכמה מאין וגבוה מבחי' ונהר יוצא. בנוי דאברהם בגלותא דאדום. עזר כנגדו. עבדו את ה' בשמחה של מצוה טלית ותפילין. ואח"כ התפלה בואו לפניו ברננה:

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org