ק
שעח
הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך הקב"ה וב"ד נמנו על כל אבר כו'. וא"כ כיון שהוא עשנו לכן מה"ט יכולים לעורר באתעדל"ת בשרשן ומקורן בבחי' הוא. וזהו הוא עשנו ולכן ולו אנחנו כו'. ועמ"ש בפי' בעבר הנהר ישבו אבותיכם בד"ה אם בחקתי תלכו ובשה"ש רבה ע"פ בטנך ערימך חטים ובמד"ר פ' במדבר רפ"ד משל למלך שהיו לו כמה גרנות כו' עד קדש ישראל לה' ראשית תבואתה וכתיב ועמך כולם צדיקים. ועמ"ש בפי' ראשית תבואתה בלק"ת בשה"ש בד"ה יונתי בחגוי הסלע. ולכן א"ש ענין הוא עשנו. ולכן אנו יכולים להמשיך יחוד כי הוי' הוא האלקים. ועמ"ש ע"פ ויפח באפיו נשמת חיים. גם מ"ש בפי' נעשה אדם מצלמנו. נעשה ל' רבים כי האדם שרשו מא"ק שהוא אור כללי וכמ"ש בביאור ע"פ כי המצוה הזאת כו' לא נפלאת היא ממך כו' וכן בהשמים החדשים כתיב אשר אני עושה כו'. וזהו והוא כחתן. פי' כי חתם זהו ז"א אבל בחי' הוא זהו בינה. הוא דא עתיקא. ועז"נ יש אחד ואין שני כו'. ואעפ"כ והוא כחתן. כי נה"י דאימא נעשו מוחין לז"א. וכנ"ל בענין והוא יושב פתח האהל ובענין כי הוי' הוא האלקים. גם יש לפרש כי הוי' הוא ע"ק. הוא בינה. האלקים ז"א. ולכן והוא כחתן. ועיין זח"ב תרומה דקמ"ו סע"ב ישקני ההוא דסתים כו':
ד בואו שעריו בתודה. נזכר כאן תודה ותהלה וברכה ע"ד ועתה מודים ומהללים ויברכו. בזח"א פ' ויחי דרכ"ט ע"ב פי' עבדו את ה' בשמחה זהו תמיד של שחר. כי שמחה בצפרא. עבדו את ה' ברננה זהו תמיד של בין הערבים שאז בחי' יצחק ואזי נק' רננה ולא בחי' שמחה ומאחר שנתקשרה בב' בחי' חו"ג שמחה ורננה עי"ז נעשה היחוד וחיבור מדה"ר במדה"ד. וזהו דעו כי הוי' הוא אלקים כו' וכמ"ש בזח"ג פ' קרח דקע"ח ב' בענין ועבד הלוי הוא דהיינו להמשיך כי הוי' הוא האלקים ונאמר אח"כ הוא עשנו הוא דא עתיקא שמשם שורש המשכה זו להיות יחוד הוי' אלקים כו'. ועמ"ש מכ"ז בבוך בראשית ב'. ע"פ הזהר תולדות דקמ"א ע"פ ויעתק משם ויחפור באר אחרת כו':
הודו לו ברכו שמו. ע' בחיי פ' עקב ע"פ ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך הביא פסוק זה הודו לו וברכו שמו. ושם ביאר ענין איך שייך הברכה למעלה. ועמ"ש מזה בלק"ת פ' עקב סד"ה ואכלת ושבעת וברכת. ובלק"ת בשה"ש בד"ה צאינה וראינה דרוש הראשון שעי"ז נק' כנס"י לא זז מחבבה עד שקראה אמי לפי שממשיכים הברכה בשם הוי' כמ"ש שאו ידיכם קדש וברכו את הוי' יעו"ש ובזהר ויקרא ד"ט ע"ב ע"פ ברוך ה' מציון וכי מציון הוא ברוך והא מנהרא עמיקא עילאה (שהוא בינה שבה התגלות ע"ק עיין זח"ב פ' בשלח דס"ג ע"ב) הוא ברוך. וע"ש ג"כ בזהר ויקרא די"ג ע"א ע"פ שאו ידיכם קדש וברכו את ה' ג"כ עד"ז להמשיך הברכה מאו"א לז"א. ויש לומר שלכן דקדק הפסוק כאן הודו לו ברכו שמו. דהברכה שייך לבחי' שמו*. וכענין שנתבאר בת"א פ' ויחי בד"ה אוסרי לגפן בפי' וינוחו בו ישראל מקדשי שמך. אבל לו ממש אין שייך ברכה כי הוא מקור הברכות. אלא הודו לו דוקא בבחי' הודאה. וע' כה"ג בסדור בדרוש ל"ג בעומר פי' מטעם אחר דברוך הוא בבחי' חכמה והודאה הוא בע"ק כו':
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- יהל אור על תהלים
- כרך
- יהל אור
- מזהה
- rh-vcrqxc2q
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.