מוצש"פ בשלח, יו"ד שבט תשכ״ז

תוכן ענינים

• העילוי דמוצאי ש"ק בכלל, ודשבוע זה בכלל, ובמיוחד כשזה חל ביום ההילולא של הנשיא. (ס"א)
• אצל כל צדיק ובפרט נשיא, הרי "עומד ומשמש" גם לאחר הסתלקותו, וזה מתבטא (בעיקר) בתורתו, ע"ד מאמר דנשיא דורנו ב"זכור את אשר עשה לך עמלק". (ס"ב)
• עבודת היהודי במוצאי ש"ק לפעול אור ע"י הכאה גם החושך העולם, וזה נעלה מענין השבת. (ס"ג)
• בין בפ' בשלח (יציאת מצרים) ליתרו (מתן תורה) מובא הסיפור ע"ד המן, כי לימוד התורה שייך לענין המן שלא יהי' דאגות הפרנסה וכו', ובזה גופא כמה דרגות; ע"ד המגבית (עבור "קרן השנה"). (ס"ה)
• כמו במן הי' זה מהקב"ה "אחדות פשוטה", ולאידך היה בזה ריבוי טעמים לפי רצונו של כ"א, כך גם מצינו בתורה; בדיוק הל' "לא ניתנה תורה וכו'" ולא "מצוות". (ס"ו)
• בפירוש רש"י על "ותקח מרים הנביאה וגו'" וביאורו בעבודה דמעלת האשה הוא כשהיא מתייחסת לאהרן. (ס"ז)
• נעשה קודם לנשמע גם במן, ע"ד הגאולה העתידה. (ס"ח)