יום ב' דחה"ש תשל״ה

תוכן ענינים

• תוכן חג השבועות מתבטא בעיקר בהנוסח: "זמן מתן תורתנו"; הלימוד מכל תיבה בפני עצמה וההוספה שבצירופם יחד. (ס"א)
• מאופן לימוד התורה של אברהם אבינו - לפני מתן תורה - למדים כו"כ הוראות ולכן יש אריכות גדולה בחסידות לבאר דרגת לימוד תורתו. (ס"ב)
• האריכות בחסידות, בביאור פעולת גלות מצרים בזיכוך העולם, נוגע גם עתה אחר מתן תורה; דוגמא לזה מסיפור מהצ"צ ואדמו"ר הזקן. (ס"ג)
• עבודת ה' צ"ל חדורה בקבלת עול ומסירת הרצון כמו אצל אברהם שנאמר בו "עקב אשר שמע אברהם בקולי". (ס"ד)
• שבועות קשור עם משה רבינו - ספירת החכמה, עם דוד המלך - ספירת המלכות ועם הבעש"ט - פנימיות הכתר; ביאור הנ"ל שהבעש"ט "כתר" לגבי משה ודוד; משה ענינו הבנה והשגה (חכמה), דוד - מעשה (מלכות) ואצל הבעש"ט מודגש ה"חביבות" (פנימיות הכתר). (ס"ו)
• קביעות שנה זו שחג השבועות חל בשבת מורה שג' ענינים הנ"ל (דמשה, דוד ובעש"ט) צריכים להיעשות באופן ד"שבת"; דובר בארוכה אודות גיור כהלכה. (ס"ז)
• אפשרות "כינוס תורה" (שענינו פלפול ושקו"ט) רק באסרו חג דשבועות ולא לפני זה שהיו במצב של ביטול המציאות לגמרי "פרחה נשמתם"; לימוד התורה במתן תורה הי' תחלה באופן ד"לשמה", ואח"כ "שלא לשמה"; המשך (מש"פ במדבר) הביאור בפרקי אבות (פ"ו מ"א) "רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה וכו'"; המשך (מליל ערב חה"ש) ביאור בה"הדרן" על מסכת סוטה: "לא תיתני יראת חטא וכו'" (כהשתתפות ב"כינוס תורה"). (ס"ח)
• אודות חת"ת השייך במיוחד לשבועות; "אעלה את ירושלים" המיוחד עתה שזקוקים לרחמים כו', שיהי' "גאלת שבט נחלתך". (ס"ט)
• אודות הפעולות בהמבצעים בחוץ לארץ ובארץ הקודש. (ס"י)