אגרת י'שכט

ב"ה, מוצאי ש"ק פ' בשלח,

אור ליום ראשון פ' יתרו,

לאנ"ש ולכל המתעסקים בהפצת היהדות, התורה ומצותי' – בתוככי כל חובבי תורה ומצוה,

ה' עליהם יחיו

מ. שניאורסאהן

י'שכט

נדפסה בלקו"ש ח"ו ע' 298 ואילך, והושלמה ע"פ צילום האגרת.

ביד חזקה יגרשם שמות ו, א.

יתרו כו': ראה מכילתא ופרש"י ר"פ יתרו. ועוד.

עה"פ: איוב כה, ב.

שהוקשה . . לתפילין קידושין לה, א. וש"נ.

והמעשה הוא העיקר אבות פ"א מי"ז.

נאה דורש ונאה מקיים ראה חגיגה יד, ב. יבמות סג, סע"ב.

ה' . . ויאדיר ישעי' מב, כא.

ידוע בכללי הרמב"ם ראה יד מלאכי כללי הרמב"ם אות ד.

יתרה מזו כו': ראה בארוכה לקו"ש חכ"ח ע' 104 ואילך.

שנאמר זרעו גו': תהלים פט, לז.

הכתוב . . לעולם: יחזקאל לז, כה.

הוספה: ע"פ משנ"ת בארוכה בהתוועדות דפורים שנה זו, והמשכו בהתוועדות דש"פ תשא שנה זו (שיחות קודש תשל"ב ח"א ע' 525 ואילך. שם ע' 587 ואילך).

אמחז"ל פסחים ד, א. וש"נ.

בשער הכולל: פ"ל ס"ג.

שחייב אדם לומר בלשון רבו: ברכות מז, א. וש"נ.

גם לדינא נפק"מ במנין המשנות: ראה גם לקו"ש חי"א ע' 64 הערה 11.

העושים והמעשים ראה ב"ב ט, א. רמב"ם הל' מתנות עניים פ"י ה"ו.

שנצטווינו להעלות בקודש ברכות כח, א. וש"נ. וראה גם לעיל אגרת י'כג, ובהנסמן בהערות שם.

ובמדה שאדם מודד בה מודדין לו משנה סוטה ח, ב. ובמשנה שם ט, ב: וכן לענין הטובה. וראה בגמ' שם יא, א ובתוס' שם ד"ה מרים (מתוספתא סוטה רפ"ד).

בתוספת מרובה על העיקר ראה ב"ר פס"א, ד.

מידו . . והרחבה נוסח ברכה ג' דברכת המזון.

ועד מהרה ירוץ דברו תהלים קמז, טו. וראה לקו"ת ס"פ קרח. ובכ"מ.

תהלים מזמור ע הקאַפּיטל שהתחילו לומר בי"א ניסן אשתקד – ראה בהנסמן לעיל אגרת ט'תתקצז בשוה"ג.

זכו אחישנה סנהדרין צח, א.

שהצדקה מקרבת אותה ראה ב"ב יו"ד, א.

עה"פ שה"ש א, ד.

בשלח . . יתרו להעיר מהמבואר בכ"מ אשר חיבור שני ענינים שונים וגם הפכיים (בשלח – ביד חזקה יגרשם, יתרו – שמגדולי אוה"ע ומחכמיהם נתגיירו) אפשרי רק ע"י זה שלמעלה משניהם (ראה תורת הה"מ עה"פ עושה שלום במרומיו – הובאה באגה"ק סי"ב. ביאוה"ז ר"פ לך).

אור ליום ראה מפרשים לפסחים בתחלתה: אור כו'.

זכרון . . הכוונה בזה ובלשון הכתוב במצות תפילין (שהוקשה כל התורה כולה לתפילין): לזכרון גו' למען תהי' תורת ה' גו' (בא יג, ט).

בענין עקרי . . נאה דורש ונאה מקיים להעיר אשר הבעש"ט חידש בעבודת מחנה הצדיקים הנסתרים שיתעסקו בחינוך, להושיב מלמדים בכל ישובי בנ"י וכו' וגם בעצמו עסק בחינוך תשב"ר (לקוטי דבורים ח"ג (שפז, ב ואילך) בארוכה).

וכדרשת . . ויאדיר רמב"ם הל' ת"ת ספ"ב. בב"ב (כב, רע"א) הטעם דקנאת סופרים תרבה חכמה, אבל ידוע בכללי הרמב"ם שמביא פסוק שלא נזכר בגמרא באם הוא מבואר יותר. יתרה מזו בהלכה הסמוכה (הל' ת"ת רפ"ג): דוד שנאמר זרעו גו' (וכן הוא בפי' ר' יונה אבות פ"ד מי"ג), אף שבאדר"נ רפמ"א הובא הכתוב שדוד עבדי נשיא להם לעולם. אבל ע"פ חדא"ג שם י"ל שנפק"מ לדינא. – ולע"ע לא מצאתי בפוסקים חילוק זה*. ואכ"מ.

• ) הוספה משך זמן לאחרי חתימת המכתב:

ולהעיר: כלל הנ"ל ברמב"ם (שמביא פסוק (דרשה) שלא נזכרה בש"ס באם היא מבוארת יותר) – מובא בכ"מ (נסמן ביד מלאכי וכו') ומי יבוא אחריהם. אבל צריך ביאור דכיון שהפסוק שמביא הרמב"ם מבואר יותר – למה לא הובא בש"ס. ובדוחק י"ל ע"פ הכלל דבתראי צריכים לפרש דבריהם יותר, וע"ד מש"כ הרמב"ם עצמו (בהקדמתו לפיה"מ) בנוגע למשנה וברייתא.

אבל עדיין הקושיא במקומה עומדת כשבש"ס מובא פסוק כו' אחר – וכנ"ל. ואפילו את"ל שמצא הרמב"ם מדחז"ל בנוסח אחר מדשלנו והוא ישר בעיניו – הא גופא (שינוי הנוסחאות) דורש ביאור.

ונלפענ"ד בנדו"ד (ב"ב שם) דמושיבין סופר בצד סופר, דיש בפס"ד זה שתי הוראות: בהל' השגת גבול והל' ת"ת. בנוגע להשגת גבול – עיקר הראי' צ"ל שיש בזה טובה גדולה לזה שמשיגים גבולו שדוחה ההיזק דהשגת גבולו, ולכן אינו יכול לעכב (כבפרש"י שם) ומותר להשיג (בסגנון אחר – ראי' בנוגע שמשיגים גבולו); בהל' ת"ת – עיקר הראי' ע"ד גודל הענין דת"ת שלכן מחוייב בזה (ראי' בנוגע למשיג גבול). והנה בב"ב קאי הסוגיא בדיני השגת גבול – ולכן הראי' קנאת סופרים תרבה חכמה (של הניזק). ברמב"ם הובא בהל' ת"ת – ולכן הראי' ה' חפץ למען צדקו גו' ושלכן מחוייבים בזה.

או י"ל: בש"ס מביא הטעם (והסיבה) – להרבות החכמה – ומעצמו מובן הפס"ד, משא"כ בתראי שמפרשים דבריהם (כנ"ל) מפורש הפס"ד (יגדיל תורה ויאדיר).

ועד"ז יל"פ גם בפי' משנה דאבות: באדר"נ מביא הטעם (דנשיאות דוד היא לעולם – וראה רמב"ם הל' מלכים פ"א ה"ז-ח), ברמב"ם – התוצאה והמסובב: זרעו לעולם יהי' וכסאו גו'.

– וי"ל דבשני המקומות ברמב"ם מרומז גם הטעם: ה' חפץ למען צדקו (שלכן הרבה להם תורה כו' (ועפ"ז מובן זה שהרמב"ם מביא גם תיבות אלו, אף דלכאורה די בסיומו יגדיל תורה ויאדיר)), זרעו גו' כסאו (דדוד).

ומחוורתא כבתרייתא – שה"ז לשון הכלל שמבואר יותר. וק"ל.

דרך אגב: ברמב"ם שם (רפ"ג) מביא כתוב אחר (מהמובא באדר"נ) גם בנוגע לכתר תורה – אבל אינו שייך לנדו"ד, כי באדר"נ מדובר במעלת כתר תורה בנוגע לעמלה של תורה כו', משא"כ ברמב"ם – שמונח ועומד ומוכן כו' (בהמשך לההלכה שלפני' – שמדובר בתינוקות כו', שאין בהם עדיין עמלה של תורה וצמאון דתורה – שבאדר"נ) ובכאו"א ראי' בענינו.

שאלוני על אשר ציינתי אבות פ"ד מי"ג – והוא ע"פ חלוקת המשניות שסידר אדמו"ר הזקן בסידורו (שכמה שינוים בה לגבי כמה דפוסי משניות – וכפי שהעיר בשער הכולל שעל הסידור). ומלבד שחייב אדם לומר בלשון רבו הרי גם לדינא נפק"מ במנין המשנות – ראה טושו"ע אה"ע סל"ח סכ"ו. ולהעיר ממשנה כלאים (פ"ז) משנה אחת מסומנת בשנים דה, וראה הון עשיר שם, ובתוס' אנשי שם שם.

הזריזות להעיר ממחז"ל (סוטה בסופה): זריזות מביאה לידי כו' קדושה כו'.

מצאצאיהם שבכלל זה הם ג"כ בני בנים (שו"ע אדמו"ר הזקן או"ח סמ"ז סוס"א).

אלקים . . חושה לי תהלים מזמור ע, ב-ו.

חושה . . הגאולה העילוי דזכו אחישנה – ראה שערי אורה סד"ה יביאו לבוש מלכות.

את הגאולה שהצדקה מקרבת אותה. (ובפרט צדקה לחינוך עטה"ק ותמכין דאורייתא, וראה זח"ג נג, ב). דרגות בזה יל"פ ע"פ משנ"ת בלקוטי לוי יצחק לתניא ע' מ ואילך.

פרשת הגאולה והרי נאמר כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות (מיכה ז, טו) בגאולה מגלותינו זו.

הם . . תחלה סוטה יא, ב.

זה א-לי ואנוהו בשלח (טו, ב). וראה אוה"ת להצ"צ בשלח ע' תקל ואילך.

זה . . באצבע בשמו"ר ספכ"ג: כל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר זה גו'. וראה סוטה (ל, סע"ב) עולל כו' ותינוק כו'.

לבית . . האנשים יתרו (יט, ג) ובמכילתא (הובא בפרש"י) שם.

בנינו עורבים אותנו שהש"ר עה"פ משכני אחריך נרוצה.