אגרת י'תתב

ב"ה, ערב שבועות, ה'תשל"ג

מרת ...

בנועם נתקבל מכתבה מט' באייר, אף כי באיחור זמן.

ובמיוחד נהניתי לקרוא בו על דבר ההתקדמות בהשיבה להמקור, ובסגנון הידוע לעצמותו של כל יהודי, כמאמר חכמינו ז"ל ישראל מאמינים בני מאמינים. והרי אחד מיסודי אמונת ישראל הוא שהמעשה הוא העיקר, וכמודגש גם כן במתן-תורה, בתוכן עשרת הדיברות שהוא כולו מעשיי, לבד הדיבור הראשון המניח היסוד לקיום כל המעשים, שגם בזה נקודה מעשיית ביותר, כפי שראינו בדורנו, דורו של היטלר ויורשיו, אשר כל אלה אשר ביססו את הציווי של "לא תרצח" ו"לא תגנוב" וכו' על שיטות פילוסופיות ושיטות במוסר אבל מיוסדות בשכל בני אדם, הרי לא רק שלא קיימו ציוויים אלה אלא שעשו מענין הרצח וענין הגניבה וכו' שיטה פילוסופית ושיטה מוסרית וכו' וכו', ובממדים למעלה מכל השערה.

ומיוסד על הודעת חכמינו ז"ל אשר מצוה גוררת מצוה, בטוחני שאותן המצוות שמקיימת ואודותן כותבת בודאי ובודאי יגררו עוד מצוות, ובתור אשת חיל ועקרת הבית הרי כל הבית יתנהג ויתקדם בכיוון האמור, וזכות אבותי' מסייעתה.

בכבוד ובברכה - בסגנון המקובל במשפחתנו, גם במשפחת סלונים - לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות ולבשורות טובות בכל האמור.

Kehot Publication Society · commercial