מקיף שלמעלה לגמרי משייכות לכלים (שלכן אין "בטלית הגשמית שום קדושה כלל", עד ש"מותר להשתמש בה דברי חול")
— ודוגמתה למעלה יש לומר היא לבחי' אנכי "דלא אתפס בשם ולא אתרמיז בשום אות וקוצא כלל"כט, והרי אין בתיבת "אנכי" שום קדושת שם, אלא ש"אנכי" הוא רמז על "בחי' אנכי מי שאנכי", עצמותו ית' —
אבל עד"ז יש לומר גם באור השייך לאותיות וכלים, שיש בו שני אופנים:
א) אור המתלבשל ונתפס בהאותיות, ודוגמא לדבר: רב המסביר דבר שכל, שהסברא מלובשת בתוך האותיות של הרב;
ב) אור שאינו מתלבש באותיות, ורק שהאותיות כו' הן רמז על האור, ודוגמא לדבר — חידהלא, שתיבות החידה הן רק רמז על שכל (עמוק), אבל אי אפשר לומר שהדברשכל "מלובש" בהחידהלב.
ועד"ז יש שני אופנים אלה למעלה, ובלשון המאמר הנ"ל (בנוגע ל"אנכי") — (א) אתפס בשם, (ב) אתרמיז באות וקוצא:
"אתפס בשם" היינו האור שמתצמצם ומתלבש ונתפס בהשם — ולכן נעשה ציור בהאור (כתמונת אותיות השם);
"אתרמיז בשום אות וקוצא" — שהשייכות בין ה"אות וקוצא" להאור האלקי היא רק בזה שבציורם יש רמז על האור
[ולדוגמא: הנקודה דאות יו"ד היא רמז על הביטול דספירת החכמה; והקוץ שעל היו"ד, שאין בו צורת אות אלא "רמז בלבד"לג, הרי הוא רמז על כתר שאינו בגדר השגה כלל, ומתגלה רק בדרך "רמז"לג]
אבל האור גופא אינו (מתלבש ו)נתפס בציור האות והקוץ, באופן ששייכותם היא רק בדרך רמזלג.