אגרת התשובה ב
אגרת התשובה ב
א. באגרת התשובה פ"דא מבאר אדמו"ר הזקן, שמ"שב "כי חלק הוי' עמו" היינו שבנ"י הם "חלק משם הוי' ב"ה", כי כמו שיש ד' אותיות בשם הוי', כך יש דוגמת ד' אותיות אלו בכל נפש מישראלג; ואחרי שמבאר ענין ד' אותיות שם הוי' למעלה (שהם היו"ד ספירות ש"נכללות ונרמזות בשם הוי' ב"ה"), מבאר (בסוף הפרקד) ענינם בנפש האדם:
"בחי' שכל הנעלם (ה)מרומז באות יו"ד, שבכחו לצאת אל הגילוי להבין ולהשכיל באמתתו ית' ובגדולתו. . וכפי אשר מעמיק שכלו ומרחיב דעתו ובינתו להתבונן בגדולתו ית' אזי נרמזת בינתו באות ה"א שיש לה רוחב וגם אורך המורה עלה ההמשכה מלמעלה למטה להוליד מבינתו והתבוננותו בגדולת ה' אהבה ויראה ותולדותיהן. . ומזה נמשכה עבודה האמיתית בעסק התורה והמצות בקול ודבור או מעשה הן אותיות וא"ו ה"א וכו'. וגם ההתבוננות להבין ולהשכיל באמתתו וגדולתו ית' נמשכה ג"כ מהתורה דאורייתא מחכמה נפקאו היא בחי' יו"ד של שם הוי' וכו'".
ובהערות אאמו"רז עומד על שינויי הלשונות, שבתחילה "נקט ב' דברים, באמתתו ובגדולתו, ואח"כ במרחיב דעתו ובינתו נקט רק בגדולתוח. . ובסוף הפרק כשנקט וגם ההתבוננות כו' נקט עוד הפעם באמתתו וגדולתו ית', ב' הדברים אמתתו וגדולתו".
והנה אף שאאמו"ר לא ביאר הטעם לשינויים אלה — כבר נת' כמ"פ, שבכגון דא סמך אאמו"ר שבעיון הראוי יוכל הלומד לעמוד מעצמו על הסברת הדברים.
שתי הלשונות "אמתתו" ו"גדולתו" מכוונות לשני הענינים ד"חכמה" ו"בינה".
דהנה החילוק בין חכמה ובינה הוא, דחכמה היא נקודת השכל (שלמעלה מפרטי הענין), ובינה היא כשהאדם מבין דבר חכמה "לאשורו ולעמקו"ט, שזהו ע"י שמפרט את הענין לפרטיו דוקא, שכל פרט מתיישב ובא על מקומו.
ואין זה רק כהחילוק בין "כלל" ו"פרט" (שחכמה היא הנקודה הכללית של המושכל ובינה היא הבנת הפרטים) — אלא הוא חילוק יסודי יותר: נקודת החכמה ענינה — הארת אמיתית המושכל עצמו, וכפי שאנו רואים אצל אדם המתייגע בהבנת איזה ענין, שלפתע עולה במוחו רעיון חדש, כמו "ברק המבריק", שברגע זה מרגיש שזהו היישוב לכל הענין המוקשה אצלו, אף שבאותה שעה אינו יכול לבאר ולהסביר כיצד נתיישב
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- לקוטי שיחות
- כרך
- כרך לט
- מזהה
- rh-jm5pzevh
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.