א. באגרת התשובה ריש פרק ד' כתב אדה"ז: "ואולם כל הנ"ל [היינו הפרטים בנוגע לתעניות של תשובה, המבוארים באגה"ת פרק בג] הוא לגמר הכפרה כו' אחר התשובה כו' אמנם התחלת מצות התשובה ועיקרה כו' [שזהו ענין התשובה גופא] ההכרח לבארא היטב בהרחבת הביאור, בהקדם מ"ש בזוה"קב בביאור מלת תשובה ע"ד הסוד. תשוב ה'. ה' תתאה תשובה תתאה. ה' עילאה תשובה עילאה".
ובהערות אאמו"ר כאןג מבאר, שב' הלשונות, "לבאר היטב" ו"בהרחבת הביאור" הם "לנגד הב' בחי' תשובה שנקט אח"כ תשוב ה' תתאה, תשוב ה' עילאה": "ה' תתאה הוא מלכות, ובה הוא באר היטב, באר מלכות, היטב יסוד ז"א. . והוא תשובה תתאה, [באר] ה' תתאה דמלכות [וזוהי תשובה תתאה גופא הקשורה עם מלכות, ה'], היטב הוא בעל תשובה תתאה [הקשור עם] יסוד [ו']ד שהוא בעל דמלכות. . בהרחבת הביאור הוא לנגד תשוב ה' עילאה דבינה, כי בינה הוא בחי' רחובות".
וצריך ביאור: גם בתשובה עילאה יש שני פרטים — תשובה (גופא) ובעל תשובהה: תשובה עילאה גופא היא בבינה (ה"א עילאה), ובעל תשובה עילאה הוא בחכמה (יו"ד), ולפ"ז אינו מובן: מהו טעם החילוק, שאצל הרמז על תשובה תתאה נקט אדה"ז לשון המרמזת על שתי הבחינות — תשובה תתאה גופא (מלכות) ובעל תשובה תתאה (יסוד ז"א), ואילו בהרמז על תשובה עילאה אומר "בהרחבת הביאור", המרמז רק על תשובה עילאה (בינה) גופא, ולא על הבחינה ד"בעל תשובה עילאה" (חכמה)ו?