221

וערכם במטבעות זמננו עפמ"ש רבינו בשו"ע שלו סו"ס של"ד, אשר י"ח פשיטים הם שיעור סלע של תורה וא"כ י"ח ג"פ הם שני שליש סלע של תורה. ושיעור הסלע ידוע בכל מדינה ומדינה ע"י הסכום שבו פודין את הבכור במדינה זו, ואשר שויו הוא חמשת סלעים. אלא שבפדיון הבן מחמירין בשעורו כיון שהוא מצות עשה מן התורה, משא"כ בנדון דידן.

* * *

ב. ועדיין צריך בירור אם שעורים אלו שווים הם בכל זמן ובכל מקום.

והנה מלשון רבינו בשולחנו ובאגרת התשובה משמע בפשיטות, אשר שיעורים אלו — הן השיעור שבמקום חטאת הן פדיית התענית — שווים הם בכל הזמנים אלא שהעשיר יוסיף לפי עשרו. ויש לברר דעתו בזה כיון שהמג"א (סי' של"ד ס"ק ל"ד), — ואחריו החזיק במחצית השקל וחיי אדם — חולק ע"ז. וכ"מ דעת החתם סופר (שו"ת חלק יו"ד סי' קנ"ה).

* * *

דהנה במג"א הקשה על מ"ש ברמ"א (בשם מהרא"י) השעור בחלוף החטאת י"ח פשיטי — שהם ע"פ חשבון המג"א כ"ז מעה כסף — שהרי בחטאת יוצא ידי חובתו גם אם הביא חטאת אשר שוי' היא דנקא היינו מעה אחת וכדאיתא בזבחים (מח, א) — ומזה בא לידי מסקנא אשר שיעור המעות שנותן חלף החטאת תלוי במחיר כבש בזמן החוטא. ובזמן הש"ס הי' מחיר כבש דנקא, אבל בזמן מהרא"י נתייקרו ועלו עד כ"ז מעה.

וא"כ בזמננו צריך לתת שיעור מעות שהוא מחיר כבש במדינת החוטא.

— כן משמע מסתימת ל' המג"א, ואין משערין בארץ ישראל. ואף שבזמן ביהמ"ק היו מביאים כבשים מחברון (מנחות פז, א), הרי כל הארצות היו כשרות לזה, אלא שבחברון היו מובחרים —

ולכאורה כיון אשר השיעור של י"ב פשיטי — חלוף התענית — בחדא מחתא נקטי' עם שיעור הנ"ל — י"ל, שלדעת המג"א, גם שיעור זה תלוי בזמן ומקום. והיינו שאומדים דעתו של אדם בזמן ומקום שנמצא, שיהי' שקול אצלו צער הפסד סכום זה כנגד צער התענית, וע"ד מ"ש במג"א סי' תקס"ח ס"ק י"ב.

אלא דלפי טעם זה קשה, דאם כן, אף שלא קבעו בזה שיעור למעלה והעשיר צריך להוסיף לפי עשרו, הנה גם למטה אין שייך לומר שיעור בזה, דפשיטא דבכל דור ישנם עניים מרודים דהפסד ממון מעט קשה עליהם יותר מצער תענית.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org