סי' שמ"ו ס"ג
ברשויות של דבריהם, כגון מקום פטור העומד בין ב' חצרות שלא עירבו, מותר לעמוד עליו וליטול מחצר זו ולהניח בחצר זו וכו'. ויש אוסרים אפילו ברשויות של דבריהם מטעם שיתבאר בסי' (שנ"ג) [שנ"ב], ויש להחמיר כדבריהם.
לשון הטור (שהביא רק דעת האוסרים) הוא "אסור לעמוד עליו להחליף מזה לזה להכניס לבית", ורבנו שינה וכתב "ליטול מחצר זו ולהניח בחצר זו"1.
ונראה לבאר בטעם השינוי, דהנה מה שדייק הטור לאסור להכניס לבית דוקא, מבואר בב"י ובב"ח דהיינו משום דלהכניס לחצר לא פסיקא ליה דאסור, שהרי כלים ששבתו בחצר מותר להוציאן מחצר לחצר כמבואר לקמן סי' שע"ב. משא"כ רבנו דמיירי בדעת המתירין שפיר כתב דשרי ליטול מחצר זו ולהניח בחצר זו, דהא מיירי אפילו בכלים שלא שבתו בחצר אלא בבית2 (מדלא חילק בהכי), דאי לאו שעומד במקום פטור היה אסור להכניסן לחצר אחרת.
ומה שלא כתב דשרי אפילו להכניסן לבית (כלשון הטור), היינו משום דא"כ היה צריך לפרש מ"ט כתב לבית דוקא (דהיינו משום כלים ששבתו בחצר, דבלא"ה נמי מותר להכניסם לחצר אחרת, והחידוש הוא שבכה"ג מותר להכניסם גם לבית), כי אין דרכו לסתום בכה"ג, ודינים אלו אין מקומם כאן אלא בסי' שע"ב.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור