יב

פועלים בחיי האדם כמו לבוש המקיף מבחוץ ומגין עי"ז. וכמו הא דשנינו (אבות פ"ג מ"ו) כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, אף שאינו מובן איך תועיל יראת חטאו לזה אשר תתקיים חכמתו – עייג"כ יומא (עב' ע"ב) – ובחגיגה (טו' ע"ב) שתורה שלמד ע"י הקדמת יראת חטא מגינה בפני החטא. ועיין סוטה (כא' ע"א) פרטי מגנא ומצלא דתומ"צ.

וכמו"כ הוא בשכר דתומ"צ, דיש בו ב' הענינים דמזון ולבוש: חלק הטפל בשכר, הוא מה שהאדם משיגו ומרגישו, אבל אין זה אלא חלק קטן ביותר. והעיקר והקרן אי אפשר להשיגם, וקיימים לעוה"ב. וכמארז"ל (פאה פ"א מ"א) אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז כו' כיבוד אב כו' ות"ת כנגד כולם, אבל בשאר המצות הרי אין פירות בעוה"ז (שבת קכז' ע"א – וע"ש בתוד"ה אוכל, ובחדא"ג סוף חולין – קדושין מ' ע"א. ועייג"כ תוד"ה ואיזו ב"ב י, ע"א). ועיין ביד הל' תשובה פ"ח וט'.

* * *

ואחרי הקדמה זו נחזור לביאור הסוגיא.

והנה, בחלק דתומ"צ פעולתן ושכרן שהוא בדוגמת המזון, אינה מצוי' כ"כ מחלוקת, דזה יאמר כולה שלי וזה יאמר כולה שלי. דההתאחדות עם השכל שהשכיל, או קנין המדה טובה בנפש וכיו"ב, הוא באדם עושה המצוה בפועל, כמובן. וכן באלו דברים שאוכל הפירות בעוה"ז, שפי' הטעם (קידושין מ' ע"א ובפיה"מ ריש פאה) מפני שהוא טוב לבריות ונהג מנהג טוב בין בנ"א, ה"ז שייך לזה שהנהיג המנהג בפועל. כי השני, הבא בטענה שהוא חנכו והוכיח אותו שיעשה פעולה זו וכדלקמן, הרי השני בעצמו לא נהג עתה מנהג זה, שינהגו אחרים כמנהגו – כלשון פיה"מ – ובמילא אין שייך כ"כ לקראו טוב לבריות נוסף על היותו טוב לשמים. אבל בהחלק שהוא באופן הלבושים, שאינו מתאחד עם האדם ורק מגין עליו ומקיפו, וכן בשכר המצות שהם בין אדם למקום, טוב לשמים בלבד, בזה הוא מילתא דשכיחא דשנים אוחזים בטלית.

ומפרשת המשנה טענותיהם: זה אומר אני מצאתי' וזה אומר אני מצאתי', זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי.

דהנה האדם, יהי' מי שיהי', אף אם הוא מתמיד בלימודו

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org