קכז.    השם חיה מושקא

קכז. השם חיה מושקא

אחרי פטירת הרבנית הצדקנית בכ"ב שבט תשמ"ח, התחילו רבים לקרוא לבנותיהן הנולדות בשם חיה מושקא, ולענ"ד היה נראה שצריך לבטא את השם מושׂקא בשי"ן שמאלית:

בפתקא שכתבתי בכ"ח סיון תשמ"ט ניסיתי לבאר הדבר לענ"ד:

רגילים היו לקרוא לרבנית בשם "מוסיא" וכך היא גם היתה רגילה לחתום (גם כאשר היתה חותמת בשפות אחרות).

השם "מוסיא" יש לו גם כינוי חיבה "מושׂקא" [כך רשום באגרות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע שנכתבו עם לידת הרבנית ע"ה וכך גם ב"היום יום" ובשאר המקורות].

ה"שין" בשם "מושקא" היא כמובן שמאלית, שאינו אלא כינוי חיבה של השם המקורי "מוסיא". אלא שכך הוא דקדוק כתיבת השם הזה על פי ההלכה, שכאשר כותבים את השם המקורי "מוסיא" כותבים אותו ב"סמך יוד", וכאשר כותבים אותו בכינוי החיבה "מושקא" כותבים אותו ב"שין שמאלית".

את זה יש לנו ללמוד מתוך תשובת כ"ק אדמו"ר הזקן (סי' לח) ותשובת כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" (חאה"ע סי' ריט) בקשר לשם בתיה.

בשו"ת אדה"ז כותב בקשר לשם זה "אולי נגזר משם בת שבע שנעשה ממנו קיצור השם בשא (ומה שקורין בשיא הוא לרפיון לשון המדינה כמו בילייע געליא ודומיהן במדינתינו ולא בשאר מדינות".

בקובץ יגדיל תורה (חוב' מג סי' עב) הוכחתי שמדובר כאן בנשים שקוראים להן "בסא" ב"סמך מודגשת" הרגילה במדינת רוסיא, הממוצעת בין האותיות "סמך" ו"שין", ונשמעת כמו "בסיא". וזהו הדיון בכתיבת השם הזה, אם להדגיש את האות "סמך" שבו (או תיו לא דגושה) על ידי הוספת "יוד" או על ידי כתיבת "שין" (כמובן שמאלית).

בשו"ת הצ"צ הנ"ל כותב על כך בין השאר "וצ"ל מפני שהברת שי"ן ימנית קרוב ממש להברה זו אם כן אין כאן יוד גמור". כלומר – מפני ש"סמך המודגשת" שרגילים במדינות שלנו, דומה ל"שין ימנית" ודומה גם ל"סמך יוד", לכן אפשר לכתוב אותה בשני האופנים "בתיה" או "בשא".

כל זאת רק כאשר ה"סמך" מנוקדת "פתח" או "סגול" וכיו"ב, אמנם כאשר ה"סמך" מנוקדת שוא, אז אי אפשר להוסיף אחריה "יוד" (שאז יקרא ה"סמך" בניקוד "חיריק"), ולא נשארה אלא האפשרות השניה לכותבה ב"שין" (שמאלית כמובן).

זאת היא גם סיבת כתיבת "מוסיא" ו"מושקא", כי כאשר ה"סמך" מנוקדת "פתח" מוסיפים לה "יוד" להדגשה, וכאשר ה"סמך" מנוקדת "שוא" מחליפים אותה ב"שין" (שמאלית) להדגשה.

הרבי לא קיבל את הדברים, והשיב:

לכאורה מובן שאין להכריח אדם בנוגע לשמו (איך שיקרא א"ע או יחתום). אפילו בשמות דתושב"כ – הרשות בידו (בתור שם שבוחר לעצמו) לשנות.

הבירור העיקרי בהנ"ל – הנהגתו במעשה ודהסובבים אותו (בנוכחותו).

מעולם לא שמעתי שיבטאו מוסקע (מלבד בכוונה דפחיתות, וזהו ראי' לסתור ולשלול המבטא הזה).

הלכתוב דאתקריא או המכונה – על פי המבואר בפוסקים.

שוב כתבתי:

במענה כ"ק אדמו"ר שליט"א אודות השם של הרבנית ע"ה "מעולם לא שמעתי שיבטאו מוסקע", לא נתברר אל נכון אם הכוונה שהיו קוראים לה "מושׁקא" (בשין ימנית), כי על פי הבירור אצל אלו שסבבוה, כמדומה שמעולם לא קראו לה "מושׁקא", כי אם "מוסיא" או "מוסל" וכיו"ב. השם "מושקא" מופיע רק באגרות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע וכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע וכיו"ב, ומשם אין לדעת לכאורה אם ה"שין" היא ימנית או שמאלית.

הרבי הדגיש את המלים "כמדומה שמעולם לא קראו לה" שבמכתבי, וכתב:

מ[אמר] חז"ל לא ראינו אינה ראי' – והוא כותב יתרה מזה מעולם (הן בעבר והן בהווה)!

אני שמעתי קוראין כן.

שאלתי אם אפשר לפרסם את מענה כ"ק אדמו"ר שליט"א המועתק בזה, והרבי הדגיש את המלים:

אפשר לפרסם.

ופרסמתי המענה בשבועון כפר חב"ד גליון 388 (ב' תמוז תשמ"ט) עמ' 21.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org