הערבים הקבלנים

הערבים הקבלנים

כבר נתבאר בפרקים הקודמים, שתוקף התנאים הוא, שאם צד אחד יחזור בו מהשידוך, או מתשלומי הנדן, יתחייב בקנס של חצי סכום הנדן. אמנם נקל להבין, שאם צד אחד חוזר בו מהשידוך או מתשלומי הנדן, הוא יחפש כמה הצדקות להימנע מתשלום הקנס. לכן הנהיגו לקבל קנין מ"ערבים קבלנים", ערב מצד החתן וערב מצד הכלה, שאם יהי' צורך לשלם קנס, הם מקבלים על עצמם לשלם את הקנס, ואחר כך יגבו הם את תשלום הקנס מהורי החתן או הכלה.

ולא הסתפקו כאן ב"ערבים" סתם, כי אם התקינו שיהי' לכל צד "ערב קבלן". החילוק בין ערב סתם לבין ערב קבלן הוא, שבערב סתם צריך התובע לתבוע חובו מהנתבע תחלה, ורק אחרי שמתברר שהוא אינו מוכן לשלם, אזי יכול התובע לתבוע את חובו מהערב, משא"כ בערב קבלן, שהוא כאילו הערב עצמו קיבל את מעות ההלוואה מהמלוה והלוה אותם אל הלוה, ולכן יכול המלוה לתבוע את החוב מהערב תחלה, וכמבואר בשוע"ר (הל' רבית סס"ג): "ערב קבלן בין בעל פה בין בשטר שכתוב בו, רצה מזה גובה ורצה מזה גובה".

אמנם התחייבות זו של הערבים קבלנים אינה על עצם התחייבות החתן והכלה להינשא זה לזו, אלא על הקנס בלבד, וכמבואר בסמ"ע (חו"מ סי' רמג ס"ק יב): "דרגילים בהתנאים ערבים בעד הקנס פלוני ופלוני, דאלו ערבים לישא זה את זו לא חל הקנין עליו".

וגם לא התחייבו להיות ערבים קבלנים על חיוב ההורים לשלם את הנדוניא, אלא על הקנס בלבד, וכמבואר בסמ"ע (סי' קכט ס"ק יג): "וערבות דידן הן בשביל הקנס ... ולא ערבים בשביל הנדוניא".

*

כל זה היה בדורות הקודמים, כאשר היו כותבים בשטר התנאים את התחייבות הקנס. משא"כ מתקופת כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" ואילך, כאשר הפסיקו להזכיר את הקנסות בשטרות התנאים (כדלקמן פרק ‎יד ואילך), ולא הזכירו בשטרות התנאים אלא את התחייבות הנדוניא, אם כן על מה היא התחייבות הערבים קבלנים?

ואפשר שלפי נוסח שטר התנאים דידן, שאין הקנס נזכר בו כלל, אם כן החתחייבות הערבים קבלנים היא על ה"נדוניא" עצמה, אשר דינה נתבאר בשו"ע (אהע"ז סי' קב ס"ו): "הערב לאשה בעיקר כתובה או בתוספת, אינו מתחייב אפילו בקנין¹ ... ואם היה קבלן, שאמר לה הנשאי לזה ואני נותן לך, משתעבד אפילו בלא קנין".

ואף שכאן לא מדובר בערב על הכתובה, כי אם על הנדוניא, הרי מבואר ברמ"א (שם): "יש אומרים דערב לחתן בעד הנדוניא הוי כערב לאשה בעד הכתובה".

וזהו הטעם שהוכרחו לכתוב שהם "ערבים קבלנים", ולא "ערבים" סתם, וכמבואר בשו"ע שם, שערב סתם "אינו מתחייב אפילו בקנין".

אמנם בזמנינו, שגם את התחייבות הנדוניא אינם מפרטים בשטר התנאים, כי אם, "כמבואר בהרשימה" (לקמן פרק ‎טו), או "כפי המדובר" (לקמן פרק ‎טז), אם כן מה תועיל התחייבות הערבים קבלנים על עצם חיוב הנדוניא. וכיון שלא נזכר הקנס כלל, אם כן על מה היא התחייבות הערבים קבלנים?

ואפשר שקנין הערבים קבלנים, והזכרתם בשטר התנאים, הם רק לרווחא דמילתא, כדי לאמת הדברים, וכפי שהיה נהוג בשטר התנאים המקורי.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org