סימן יב

סימן יב

קיצור פס"ד משו"ע רבינו נ"ע סי' תמב

כזית¹ חמץ שנתערב קודם הפסח במאכל שאין דרך תיקון עשייתו עם חמץ, והוא בפחות מס' אף שהוא ביותר מכדי אכילת פרס, אסור מן התורה גם להשהותו. ואם לא ביערו קודם הפסח יבערו תוך הפסח ובברכה. פחות מכזית אסור להשהותו מדברי סופרים, ובתוך הפסח יבערו בלא ברכה. עבר עליו הפסח אסור באכילה ומותר בהנאה, והיינו שיפדה את החמץ או ימכרנו לגוי חוץ מדמי החמץ.

ואם נתערב בס' ונבלל יפה יפה מותר באכילה (וע' סי' תמ"ז).

אסור לערב לכתחילה בכדי לאכלו בפסח. אבל מותר לערבו קודם הפסח על מנת להשהותו לאחר הפסח.

ואם תיקון עשייתו עם חמץ (אפילו קלוי) גם באלף לא בטיל ואסור להשהותו מדברי סופרים. עבר עליו הפסח יפדה או ימכרנו כנ"ל.

טעמו ולא ממשו אסור באכילה מן התורה. ולהשהותו אסור מדברי סופרים. עבר עליו הפסח מותר בהנאה. ובהפסד מרובה מותר גם באכילה. בלא הפסד מרובה אסור גם בהנאה ויפדה או ימכרנו כנ"ל.

ואם נתבשל בקדרה הבלוע מחמץ בן יומו, אף שאין ס' בהתבשיל נגד הבלוע, מותר להשהותו.

כל מקום שאמרו מותר להשהותו הוא שישהה אותו מוצנע בחדר שאינו רגיל לילך לשם.

שכר הנעשה משעורים או מחטים הוא חמץ גמור וחייב לבערו מן התורה.

יי"ש הנעשה מתבואה חמוצה או משמרי שכר הרי הוא כעצמו של חמץ וחייב לבערו מן התורה. ואם עבר עליו הפסח אסור בהנאה (ובמקום הפסד גדול מאד יש לסמוך על הפוסקים כרבנן בגמ' דמ"ג ע"א, ואם עבר עליו הפסח מותר למוכרו לגוי באופן שלא ימכרנו לישראל). ואם נעשה מתבואה שאינה חמוצה, והועמד בשמרי שכר, וכן חומץ שנתחמץ בשמרי שכר, וכן גבינה שהועמדה בשכר או ביי"ש או בחומץ שהועמד ונתחמץ בשמרי שכר, אע"פ שיש בההיתר ס' נגד החמץ אסור להשהותו מדברי סופרים. ואם עבר עליהם פסח אסורים בהנאה. ובהפסד מרובה מותר בהנאה על ידי פדיון או למכור לגוי חוץ מדמי איסור, ובאופן שלא ימכרנו לישראל.

מי דבש שהועמד בשמרי שכר ובשמרי מי דבש הועמד מי דבש שני ובשמרי מי דבש שני הועמד מי [דבש] שלישי וכן לעולם, אפילו האחרון אסור להשהותו מדברי סופרים. ו[א]ם עבר עליו הפסח אסור בהנאה, ובהפסד מרובה מותר בהנאה על ידי [פדיון] או מכירה לגוי כנ"ל. ומי דבש הרביעי מותר אף בשתי' בלא פדיון, אם יש הפסד מרובה אם נאסור בשתי'. ואם בשמרי השכר לא הי' די להעמיד המי דבש ועירב בו דבר אחר המעמיד שאינו חמץ, אם יש ס' כנגד השמרי שכר מותר גם בשתי'.

קמח של חמץ שנתערב ונבלל ברוב קמח של פסח אסור להשהותו מדברי סופרים, ואם נזכר תוך הפסח חייב לבערו בלא ברכה, ואם עבר עליו הפסח מותר באכילה.

ואם נתערבו חטים יבישים חמוצים בחטים יבישים כשרים אפילו יש בהכשרים יותר מאלף נגד החמוצים אסור להשהותם מדברי סופרים. ואם עבר עליהם הפסח אפילו במזיד אם יש בהכשרים רוב נגד החמוצים מותרין באכילה. ואם נזכר בתוך הפסח צריך לבערם. ומותר למוכרם לגוי אפילו בתוך הפסח חוץ מדמי איסור שבהם. ובהפסד מרובה ואי אפשר למוכרם לגוי אינו צריך לבערם.

מותר לטחון כל החטים יחד קודם הפסח בכדי שיתבטלו בס' ויהיו מותרין באכילה. ויאפה את המצות קודם הפסח. ואם אין בהחטים ס' מותר להוסיף עליהם חטים עד שיהי' ס' ויטחן אותם.

ואם אין לו עוד חטים ויש הפסד מרובה ישער כמה חמץ יש בהם ויטול אותם וימכרם לגוי או אפילו לישראל קודם הפסח, ושניהם מותרים להשהותם עד אחר הפסח. ואם נתערב בחטים שוה בשוה אסור להוסיף עליהם ולטוחנן על מנת להתירן באכילה, אבל מותר להוסיף עליהם ולטוחנן בכדי להשהותם עד אחר הפסח. ואם לא הוסיף עליהם ולא טחנן אסור להשהותם מדברי סופרים. ואם עבר עליהם הפסח אסורין בהנאה אלא על ידי פדיון או שיטחנם ויעשה מהם פת וימכרם לגוי חוץ מדמי איסור שבו. ובמקום שנוהגין היתר בפת עכו"ם ימכרם חתיכות חתיכות.

חמץ נוקשה (דהיינו עיסה שלא נתחמצה כל צרכה ואבק סופרים) אסור להשהותו מדברי סופרים. ואם נזכר בתוך הפסח חייב לבערו בלא ברכה. עבר עליו הפסח מותר בהנאה ואסור באכילה.

חמץ גמור כמו פת שנתעפש ומלוגמא שנסרחה ונפסלו מאכילת אדם אסור להשהותם מן התורה, אלא אם כן נפסל מאכילת כלב קודם שעת הביעור. וכן אם נשרף קודם שעת הביעור עד שאינו ראוי לאכילת כלב, ואז מותר להשהותו ואסור לאכלו בפסח. ואם נתערב במאכל ממילא או בשוגג ויש רוב בהמאכל נגדו מותר לאכלו. ואם נפסל מאכילת כלב אחר שעת הביעור אסור להשהותו מן התורה.

חמץ גמור שעירב בדבר שאינו מאכל אדם כלל, או שאינו מאכל כל אדם אלא לחולים, מותר להשהותו אפילו יש בו יותר מכזית בכדי אכילת פרס. ואסור לאכלו בפסח אפילו אין בו רק כל שהו אם דרך עשייתו בכך.

קמח הנתון בעריבת העבדנים אם נתן לתוכו עורות שעה אחת קודם הביעור מותר להשהותה, ואם פחות משעה אסור להשהותה. ואם לא נתן לתוכו עורות, אם נתן הקמח לעריבה ג' ימים קודם לשעת הביעור מותר להשהותו ואם פחות אסור להשהותו.

כל דבר שמותר להשהותו מותר בהנאה בפסח דהיינו למוכרו לגוי או שארי הנאות.

בגדים המכובסים בחלב חטה ונראה בהם ממשות החמץ, וכן ניירות שנדבקו בבצק ונראה ממשות החמץ מבחוץ, אם נכבסו או נדבקו קודם ל' יום לפני הפסח מותר לקיימן, ואם תוך ל' יום ויש כזית בבגד א' או בנייר א' צריך לגרוד ממשות חמץ הנראה, ואם נדבקו הרבה ניירות בחלון א' אין החלון מצרפן לכזית.

בגדים המכובסים בחלב חטה, אע"פ שאין נראה ממשות חמץ, אסור להניח בתוכן קמח של פסח, וכן אסור להציען בפסח על השולחן שאוכלין עליו. וצעיפי הנשים שתיקנן בקמח עד שנעשו עב קצת יש להסירן בשעת אכילה. ויש למנוע מלשחוק בקלפין בפסח על השולחן שאוכלין עליו.

בצק המונח בחוזק בסדקי עריבה, אם יש כזית במקום אחד חייב לגרדו ולבערו, אפילו עשוי לחזק או לסתום הנקב, או לטוחו בטיט. ואם אין כזית במקום אחד, אפילו יש הרבה חצאי זיתים בכמה מקומות, אם הם לחזק או לסתום, אפילו מונחים ברפיון, אין צריך לבערו ודי בביטול. ואם בסדק ארוך מונחים שני חצאי זיתים וחוט של בצק מחברם, רואין כל שאלו ינטל החוט ביד [כשהוא לח. הגהות רעק"א] ינטלו גם החצאי זיתים חיי[ב] לבער.

ואם אינו עשוי לחזק או לסתום, אם מונחים (אפילו בסדקים) ברפיון חייב לבער מדברי סופרים, גם אם בין כולם לא יהי' כזית. ואם דבוקים בהעריבה, אם בין כולם יהי' כזית חייב לגורדן ולבערן, ואם לאו די בביטול.

בצק הדבוק בבית בכתליו או לקרקעיתו או לקורותיו, אם בחדר אחד דבוקים שני חצאי זיתים חייב לבערם מדברי סופרים. ואם בשני חדרים (אפילו זה לפנים מזה) די בביטול. ואם הגיע שעה ששית ולא ביטל חייב לבער.

וכל זה מעיקר הדין אבל ישראל קדושים נוהגים להחמיר וגוררים אפילו משהו חמץ הדבוק בבית ובכלי. וגם גוררים הספסלים והכסאות והכתלים שנגעה בהם חמץ. ובסדק שאינו יכול לחטוט מטיח עליו טיט.

עריבה שלשין בה חמץ כל השנה אפילו מעיקר הדין צריכים לטוחה בטיט או ליתנה לנכרי קודם הפסח אם היא מנסרים רבים. ואם היא מחתיכה אחת צריכים לנקר כל החמץ ולרוחצה ולהטמינה. וכן עצי מגלגלים ושארי כלים שאין בהם סדקים. וסלי נצרים וכן כלים שמחזיקים בהם קמח כל השנה יתנם לגוי קודם הפסח במתנה גמורה, ואחר הפסח יחזור ויטלם.

דיו שבשלו גוי בשכר תוך הפסח אסור לכתוב בו במועד, ואם בשלו קודם הפסח מותר לכתוב בו במועד.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org