ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר שני, ה'תשל"ג

191

(הנחה בלתי מוגה)

כי

תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וגו', זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל גו', (ומסיים) לכפר על נפשותיכם¹²³⁴. וצריך להבין, מדוע נאמר כאן הלשון תשא שהוא מלשון הרמה¹²³⁵, וכדאיתא בגמרא ב"ב¹²³⁶ אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע במה תרום קרן ישראל, אמר לו בכי תשא, שעפ"ז הפירוש דכי תשא את ראש בנ"י הוא כי תרום את ראש בנ"י, דלכאורה, מה שייך ענין הרמת בנ"י לפירוש הפשוט (אין מקרא יוצא מידי פשוטו¹²³⁷) דכי תשא את ראש בנ"י לפקודיהם, שהו"ע המנין¹²³⁸. גם צריך להבין מ"ש כי תשא גו' זה יתנו גו' מחצית השקל, היינו שהענין דכי תשא נעשה ע"י זה יתנו גו', דלכאורה, מהי השייכות דהרמת בנ"י לנתינת מחצית השקל. גם צריך להבין מ"ש במדרש¹²³⁹ ובירושלמי¹²⁴⁰ ובזהר¹²⁴¹ שנתקשה משה בענין מחצית השקל, והראהו הקב"ה מטבע של אש, דלכאורה, מה שייך זה לענין המנין. וגם צריך להבין מ"ש זה יתנו גו' מחצית השקל (ומוסיף לפרש) עשרים גרה השקל, דלכאורה, כיון שצריך לתת רק מחצית השקל, למה צריך לפרש כמה הוא שקל שלם. ואם הכוונה בזה בכדי שנדע שהמחצית שצריך לתת היא עשר גרה, הול"ל זה יתנו עשר גרה, ולמה אומר זה יתנו מחצית השקל.

ב) וביאור

הענין, דהנה, מה שנתקשה משה, מבואר ברמ"ז¹²⁴² (כמובא בכמה דרושים¹²⁴³), שזהו לפי שישראל שרשם מבחי' שלמעלה מהמספר והחשבון, ואיך יעלו למנין ומספר כו'. ויש להוסיף בתמיהה שבדבר, שזהו לפי שהציווי כי תשא גו' הי' למשה, שמשה ימנה את ישראל, והרי ישראל כפי שהם מצד משה [היינו כפי שמשה כולל אותם, דכיון שהנשיא הוא הכל¹²⁴⁴, הרי הנשיא כולל את כולם] הם למעלה

192

ממדידה והגבלה [שזהו גם הפירוש דכי תשא מלשון הרמה, לפי שהמנין הוא ע"י משה, וכפי שישראל הם מצד בחי' משה הרי הם למעלה ממדידה והתחלקות], וא"כ איך שייך שמשה ימנה אותם. ועל זה ענה לו הקב"ה זה יתנו, שהמנין הוא רק בחלק הנגלה שהוא הנקרא זה. דהנה, ידוע שיש בנשמה ב' בחי', הא', שרש ומקור הנשמה כפי שהיא למעלה כו', והב', בחי' הנשמה המלובשת בגוף, שהוא החלק הנגלה הנקרא זה. ומתאים גם עם פירוש רבינו הזקן בענין זה יתנו גו' מחצית השקל, שמחצית השקל (שישראל נותנים) הו"ע כחות הגלויים של הנשמה, ועי"ז נמשך בחי' מחה"ש השני', שמתעורר ונמשך שרש הנשמה כו'¹²⁴⁵. וזהו"ע כי תשא את ראש בנ"י, שהו"ע ההרמה לבחי' הראש (של הנשמה) שלמעלה ממדידה והתחלקות, ע"י ענין הקב"ע כו'.

ג) ויש

לקשר זה עם מ"ש בפרשת השבוע¹²⁴⁶ ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. ובהקדים, דהנה, בנ"י מצד עצמם הם למעלה מהתחלקות, שהרי בנים אתם לה' אלקיכם¹²⁴⁷, ולכן, כשם שהוי' מצ"ע הוא אחדות פשוטה ולמעלה מהתחלקות, כך גם בנ"י מצ"ע הם למעלה מהתחלקות. אלא שלאחר שירדו למטה, ובפרט ע"י חטא העגל, נעשה פיזור הניצוצות, ועד אם יהי' נדחך בקצה השמים¹²⁴⁸. ואח"כ צ"ל ההעלאה מלמטה למעלה – משם יקבצך הוי' אלקיך ומשם יקחך15. וזהו ויקהל משה גו'¹²⁴⁹, שלמחרת יום הכיפורים¹²⁵⁰, כשכבר היתה הסליחה על חטא העגל, ובאופן של סלחתי כדברך¹²⁵¹, שזהו תכלית השלימות בענין הסליחה, ברצון ובלב שלם¹²⁵², אזי פעל משה הענין דויקהל, היינו, שבמקום הפיזור וההתחלקות פעל ויקהל, שייעשו לקהל, למעלה מהתחלקות. ונוסף על הענין דויקהל מלמטה למעלה, יש בויקהל גם ענין ההמשכה מלמעלה למטה, שזהו שמיד צוה על מלאכת המשכן, שענין המשכן הוא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם¹²⁵³, ושכנתי מלמעלה למטה, שהמשיך למטה בחי' אחדות הפשוטה שלמעלה מהתחלקות.

193

ובפרטיות

יותר הנה בענין האחדות דויקהל משה גופא ישנם ב' הענינים דהעלאה מלמטלמ"ע והמשכה מלמעלמ"ט¹²⁵⁴. דהנה, על הפסוק ויקהל משה איתא במדרש¹²⁵⁵ אמר הקב"ה (למשה) עשה לך קהלות גדולות כו' כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה כו'. והרי ענין התורה הוא המשכה מלמעלה למטה, כמ"ש¹²⁵⁶ הלא כה דברי כאש, שהוא דבר ה' שלמעלה ממדידה והגבלה, שלכן אמרו רז"ל¹²⁵⁷ כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, אע"פ שהוא בחוץ לארץ ובלילה ואינו כהן, כיון שהתורה היא למעלה ממדידה והגבלה, ולמעלה מהתחלקות¹²⁵⁸. אמנם, בכדי שתוכל להיות ההמשכה דתורה, צ"ל תחלה ההעלאה דתפלה, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה¹²⁵⁹, וכידוע בענין תפלתי סמוכה למטתי¹²⁶⁰. וזהו שני הענינים שבויקהל, שבתחילה צ"ל ויקהל מלמטה למעלה, ע"י התפלה, ואח"כ ויקהל מלמעלה למטה, ע"י התורה.

ומ"ש

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, הנה בתיבת עדת ישנם ג' פירושים¹²⁶¹, דעת, עדות, ועדה. ענין הדעת הוא כמ"ש¹²⁶² דע את אלקי אביך, שהוא מלשון התקשרות, כמו והאדם ידע את חוה¹²⁶³, עד שהיו לבשר אחד¹²⁶⁴, שזהו ע"י שיתקע מחשבתו בחוזק בגדולת א"ס כו'¹²⁶⁵. וכיון שבבחינת הדעת שייך כבר ענין הירידה כו', לכן צ"ל בזה הענין דויקהל. ואח"כ נמשך מזה הפי' עדת מלשון עדות, שאין עדות פחות משנים¹²⁶⁶, שהם ב' המדות חסד וגבורה, שנמשכים מענין הדעת (פי' הא' שבעדת, מלשון דעת), כי הדעת נחלק לחו"ג¹²⁶⁷. וענינו בעבודה, שע"י שיתקע

194

מחשבתו בגדולת א"ס ב"ה, ה"ה בא לאהבת ה' ויראת ה', שלכן מקיים כל המ"ע וירא לעבור על רצונו ית', כמבואר בתניא¹²⁶⁸ שאהבה היא שרש לרמ"ח מצוות עשה, ויראה היא שרש לשס"ה מצוות לא תעשה. ומזה נמשך למטה יותר הפי' עדת מלשון עדה, שאין עדה פחותה מעשרה¹²⁶⁹ [שעשר הוא שלימות המספר¹²⁷⁰, שכולל את כל המספרים, ואח"כ רק מכפילים אותם כו'], והיינו, שנמשך וחודר (עס נעמט דורך) בכל לבבך ובכל נפשך¹²⁷¹, בכל עשר כחות הנפש, בחי' עשר גרה¹²⁷², וגם בג' הלבושים מחשבה דיבור ומעשה. וזהו ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, שבכל ג' הבחינות דעדת – דעת, חו"ג, ועשר כחות הנפש – פעל הענין דויקהל.

ד) והנה

כללות הענין דויקהל קשור גם עם מחצית השקל, כי, שני חצאי השקל קאי על בנ"י והקב"ה¹²⁷³, וכדאיתא במדרש¹²⁷⁴ תמתי¹²⁷⁵ תאומתי, שכנסת ישראל היא תאומתו של הקב"ה, וכמו שביאר הרב המגיד¹²⁷⁶ על הפסוק¹²⁷⁷ שתי חצוצרות כסף, שהם שתי חצאי צורות, שקאי על אדם העליון ואדם התחתון, שכל אחד מהם הוא חצי צורה בלבד, והיינו, שהאדם שלמטה הוא רק חצי צורה, וגם אדה"ע כביכול אינו צורה שלימה, אמנם כשיתדבקו יחד נעשה צורה שלימה. וזהו שישראל נקראו רעייתו של הקב"ה42, בדוגמת איש ואשה, שכל זמן שכל אחד מהם הוא לעצמו עדיין, ה"ה פלג גופא¹²⁷⁸, וע"י היחוד נעשים גוף שלם. וזהו ענין היחוד דב' חצאי השקל, ששניהם יחד נעשים לשקל שלם. וזהו גם הענין דויקהל משה את כל עדת בנ"י, שמקהיל את הניצוצות דישראל ומייחד אותם עם שרשם, כנ"ל.

ועז"נ

כי תשא את ראש בני ישראל, שהענין דויקהל בנוגע לכל הבחינות הנ"ל שבעדת הוא מצד בחי' הראש של הנשמה. ולכן ע"י ההקדמה דכי תשא את ראש גו', פועלים היחוד (ויקהל) בבחי' דעת (עדת מלשון דעת), שהדעת שלו נעשה מיוחד עם א"ס ב"ה כו', וגם בב'

195

המדות דחו"ג (שזהו"ע העדות, עדת מלשון עדות), ובכל עשר כחות הנפש, שזהו"ע העדה (עדת מלשון עדה).

וזהו

ויקהל משה את כל עדת בנ"י, שלאחר שע"י חטא העגל נעשה פיזור הניצוצות כנ"ל, פעל משה שיהי' בהם היחוד כו', ועד שהמשיך ענין זה למטה, שזהו הציווי על מלאכת המשכן, שהו"ע ושכנתי בתוכם20, בתוך כאו"א¹²⁷⁹. וע"י בנין המשכן שבתוך כל אחד ואחד, זוכים לבנין המקדש השלישי, דמקדש איקרי משכן¹²⁸⁰, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

______ _l ______

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org