והנה ההפרש בין אהרן למשה כי גם שניהם בבחי' ונחנו מה דאצי' אבל מ"מ יש הפרש בין חכ' המאיר במדות דאצי'פ ובין ח"ע [מ]אוא"ס עצמו וכדוגמא באדה"ת אין ערוך לשכל המלובש במדות לגבי עצם השכל, והנה אהרן אותיו' נראהפא שרשו בבחי' ראי' דחכ' המלובש במדות כידוע דאהרן א'פב ה"רפג שהוא בחי' המדותפד משא"כ משה הי' בבחי' חכ' בעצם כו'. והנה כשנתכהן אהרן לכה"ג וכן כל כהן כשנתעלה להיות כה"ג אז עולה לקבל ביטול דחכ' בעצם שלמעלה מחכ' המלובש במדות וזהו מה שמושחין אותו בשמן המשחהפה כידוע דשמן משחת קדש הוא בחכ'פו וריח הבשמי' שבו הוא בחי' מקיפי' דכתרפז המאיר בחכ' וכ"ז האיר בכה"ג לזאת ביום המשח אותו הוא מוכרח להתברר ולהתעלות לבחי' ביטול דחכ' בעצם ולזאת מוכרח להקריב קרבן ולהתברר ע"י כו'.
והנה זהו"ע התמיה דשמשון ארי' אוכל כו' יעשה מאכל פי' כי כל אוכל ומברר מוכרח להיות מבוררפח בתכלי' וכ"ז שלא נתברר בתכלי' א"א לופט לברר אחרי', ולזאת הטעם לא חל קדושת א"י על סוריאצ מטעם דסמוך לפלטין שלך לא כבשתצא כו', וכן אסור לאכול קודם התפילהצב מצד שלא נתברר נפשו הטבעי' חלק השייך לאותו יוםצג כו' לכן א"א לו לברר המאכל, ולכן כיון שארי' אוכל קרבנות מוכרח לומר שהוא מבורר בתכלית וא"כ איך יעשה מאכל שזה מורה שצריך להתברר עדיין ואינו מבורר בתכלית, אך התירוץ הוא כי במקומו הוא מבורר בתכלי' עד שיוכל לקבל גילוי אא"ס המאיר לפ"ע מקומו, אכן כשמתעלה למקום יותר עליון ששם מאיר אא"ס בעילוי יותר הוא נחשב לבחי' פסולת לפ"ע הגילוי ההוא ולכן הוא מוכרח להתברר בירור אחר בירור, ולכן מהאוכל יצא מאכל דארי' דאכיל קרבנין שהוא בחי' מברר בעולם הבריאה כשמתעלה למדות שבאצי'