199
במדרש1498 א"ר אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות (עבדי אבות1499) מתורתן של בנים, שהרי פרשתו של אליעזר שנים וג' דפים היא אמורה, והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה. ובהמשך דברי המדרש1500 עה"פ1501 ומים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו, א"ר אחא יפה רחיצת רגלי עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, שאפילו רחיצת רגליהם צריך לכתוב, והשרץ מגופי תורה, ואין כו' אלא מריבוי המקרא. וידוע הדיוק בזה (בתו"ח1502 ובאוה"ת1503 ובדרושים שלאח"ז1504), דצריך להבין מהו טעם הדבר שיפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, שהרי במדרש מביא רק הראי' מזה שפרשתו של אליעזר היא ב' וג' דפים, אבל ענין התורה הוא שכל דבר צ"ל בהבנה ובהסברה, וא"כ, מהו הטעם והבנה והסברה בזה שיפה שיחתן כו' מתורתן כו'. גם צריך להבין מה שבנוגע לרחיצת רגלי עבדי אבות ההוכחה שיפה מתורתן של בנים היא רק מזה שנכתבה בפירוש, ואילו בנוגע ליפה שיחתן, ההוכחה היא מזה שפרשתו של אליעזר היא ב' וג' דפים.
בהקדים דיוק הלשון יפה שיחתן, שיחה דייקא, דלכאורה אינו מובן, מדוע לא נאמר לשון דיבור או אמירה, שזהו הלשון המורגל בתושב"כ, וכפי שנזכר בפרשה זו גופא כמה פעמים ויאמר וידבר כו'. אך הענין הוא, שבדיוק הלשון שיחתן מתבאר הטעם שיפה כו' מתורתן של בנים (כפי שמצינו כמ"פ שע"י שינוי הלשון בתושבע"פ מתבאר הטעם בענין שנאמר בתושב"כ ללא הסברה). דהנה, לכאורה אינו מובן, איך אפשר לומר ששיחתן של עבדי אבות היא יפה מתורתן של בנים, הלא התורה היא למעלה אפילו ממצוות, כמ"ש1505 כל חפצים לא ישוו בה, אפילו חפצי שמים1506 (ורק למצוה שאי אפשר
200
לעשותה ע"י אחרים מבטלין ת"ת1507). ובפרט תורתן של בנים, שהיא למעלה מתורת האבות, שהרי התורה של האבות היא בחי' ריחות1508 לגבי תורתן של בנים, שהיא התורה שניתנה במ"ת. ובזה גופא, לא רק חכמתן של בנים (שהרי התורה היא גם חכמתו ורצונו של הקב"ה), אלא תורתן דוקא, שהיא למעלה מענין החכמה, כמובן ממארז"ל1509 חכמה יש בגוים תאמין, תורה יש בגוים אל תאמין. וא"כ, איך אפשר לומר ששיחתן של עבדי אבות יפה גם מתורתן של בנים. אך הענין בזה, שההדגשה היא יפה שיחתן, שיחה דייקא, כמובא בדרושים הנ"ל1510 מארז"ל בסנהדרין1511 עה"פ1512 אדם לעמל יולד, ועדיין איני יודע אם לעמל שיחה אם לעמל תורה כו', והרי פשיטא שאין הכוונה בעמל שיחה לדברים בטלים, וגם לא לדברים המותרים (שלא יתכן שיהי' קס"ד בגמרא שעז"נ אדם לעמל יולד), אלא הכוונה היא לשיחה של מצוה שחייבים בה, שזהו ענין התפלה שנקראת גם בשם שיחה, כמ"ש1513 ויצא יצחק לשוח בשדה. וזהו ג"כ ענין יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, ששיחתן קאי על ענין התפלה, שיש בזה מעלה על ענין התורה.
בזה, דהנה, אע"פ שתפלה נקראת חיי שעה ותורה היא חיי עולם1514, ועוד זאת, שתלמוד תורה כנגד כולם1515, מ"מ, יש מעלה בתפלה לגבי תורה (ועז"נ1516 יש קונה עולמו, חיי עולם, בחיי שעה דתפלה), שדוקא ע"י תפלה אפשר להגיע לתכלית הביטול, כי תפלה היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה1517, שההתחלה היא מהודו להוי', באופן שאין לו בזה השגה עדיין, ואח"כ היא ההתבוננות בעת התפלה כו', ועד שבא לתפלת העמידה (ובימות החול – תפלת שמו"ע), שענינה הוא הביטול כעבדא קמי מרי'17, שהו"ע המס"נ. וזהו גם דיוק הלשון שיחתן של עבדי אבות, שעבודת עבד היא באופן של קב"ע וביטול, ועד לביטול בתכלית באופן שמה שקנה עבד קנה רבו (כהפס"ד בתורת
201
אמת)1518, שזהו לפי שאינו מציאות לעצמו כלל, אלא כל מציאותו היא מציאות האדון. ובזה גופא הדיוק הוא (שיחתן של) עבדי אבות, שהאבות הן הן המרכבה1519. ולכן, שיחתן של עבדי אבות, שהו"ע עבודת התפלה בקב"ע וביטול כו' באופן של מרכבה, היא יפה מתורתן של בנים.
זה ממעלת פרשה ראשונה על פרשה שני' דק"ש. דהנה, בפרשה שני' דרשו רז"ל1520 אם שמוע בישן כו', והיינו, שאין בזה ענין חדש – ענין הבל"ג, אבל בפרשה ראשונה נאמר גם בכל מאדך1521, שהו"ע המס"נ1522, וכפי' רז"ל1523 בכל מדה שהוא מודד לך (וגם כפי' השני26 בכל ממונך, שהו"ע מצות הצדקה), שבכדי להגיע לזה הוא דוקא ע"י ענין הקב"ע ומס"נ, דכיון שאינו מציאות לעצמו, אין נפק"מ אצלו באיזה אופן מודדים לו. וזהו גם מה שדוקא פרשה ראשונה נקראת עושין רצונו של מקום1524, כפי' המגיד1525 שזהו לפי שבה נאמר בכל מאדך. ובזה נכלל גם הפי' בעושין רצונו של מקום, שפועלים (מ'מאַכט אויף) רצונו של מקום, שפועלים רצון חדש למעלה1526, והרי זהו ענין התפלה, לפעול רצון חדש, כפי שאומרים יהי רצון כו'1527. וזהו יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, מצד מעלת התפלה על התורה, שדוקא ע"י התפלה שענינה קב"ע ומס"נ, פועלים רצון חדש למעלה.
עדיין צריך להבין, הלא בפרשה ראשונה דק"ש נאמרה גם מעלת התורה, כמ"ש1528 ודברת בם, ואמרו רז"ל1529 בדברי תורה הכתוב מדבר. וגם ממאמר רז"ל יפה שיחתן כו' גופא רואים אנו מעלת התורה, שהרי הענין דיפה שיחתן של עבדי אבות הוא לפי שפרשתו של אליעזר היא ב' וג' דפים בתורה, ומזה נראה שהעיקר הוא מעלת התורה. ולהעיר, שאין זה ע"ד המבואר1530 בנוגע לתשובה, שאע"פ שהיא למעלה מהתורה,
202
שלכן ביכלתה למלאות הפגם שנעשה בתורה, מ"מ, גילוי ענין התשובה הוא ע"י התורה, כי, ענין התשובה רק נתגלה ע"י התורה, אבל התשובה עצמה היא למעלה מהתורה, משא"כ יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, אינו רק ענין שנתגלה בתורה, אלא שחשיבות ומעלת שיחתן של עבדי אבות היא בזה גופא שענין זה הוא ב' וג' דפים בתורה. ועוד זאת, שמעלת התורה מודגשת גם בכך שההוראה דיפה שיחתן כו' נלמדת מסיפור השליחות דאליעזר בנוגע לנישואי יצחק ורבקה דוקא (והרי כל הענינים שבתורה הם בתכלית הדיוק), כי, ענינם של יצחק ורבקה הו"ע התורה, כידוע1531 שיצחק ענינו תושב"כ, ורבקה ענינה תושבע"פ, כמ"ש1532 ותרד העינה ותמלא כדה גו', כדה היינו כ"ד ספרים דאורייתא1533 שמהם נמשכת תושבע"פ כו', ונישואי יצחק ורבקה הו"ע יחוד תושב"כ ותושבע"פ, וא"כ מובן שהעיקר בזה היא מעלת התורה. ולהעיר גם מהמבואר בדרושי שמע"צ ושמח"ת1534, שסדר העבודה הוא באופן שבתחלה היא העבודה דר"ה ויוהכ"פ שעיקרה בתפלה כו', ואח"כ באים לשמח"ת, שהיא השמחה בתורה כו'. וכיון שהסדר הוא באופן דמעלין בקודש1535, הרי מובן שתורה היא למעלה מתפלה. וא"כ, איך אפשר לומר שיפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים לפי שתפלה היא למעלה מתורה.
הענין הוא, דהנה אמרו רז"ל1536 אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מצטער כל ימי על תפלתי שתהא סמוכה למטתי, ומבואר בלקו"ת1537 הטעם שגם ללמוד תורה לא רצה קודם התפלה, אלא להתפלל תיכף, שזהו לפי שמעלת העסק בתורה שאחר התפלה הוא גבוה יותר באין ערוך מתורה שקודם התפלה (ולכן רצה שתהא תפלתו סמוכה למטתו, שתיכף כשיעמוד ממטתו יתפלל, דאל"כ, יצטרך ללמוד תורה, שהרי אסור להיות פנוי מתורה אפילו רגע, ואז יחסר לו מעלת לימוד התורה שלאחרי התפלה דוקא). והענין בזה, דהנה, ההפרש בין לימוד התורה קודם התפלה ללימוד התורה לאחר התפלה הוא כמו ההפרש בין אירוסין לנישואין, דענין האירוסין הוא שאסר לה אכולי עלמא כהקדש1538 (שענינו בעבודה, שהוא מובדל מעניני העולם), ואין זה רק ענין של שלילה, אלא יש בזה גם הענין שנעשית מיוחדת לו כו', אבל עדיין לא
203
נעשה ענין היחוד בפועל ובגילוי, שזהו"ע הנישואין, והיו לבשר אחד1539, ועד להולדת בנים וכו', שהו"ע גילוי כח הא"ס למטה1540. ודוגמתו בחילוק שבין לימוד התורה קודם התפלה ולאחר התפלה, שקודם התפלה הוא בחי' אירוסין בלבד, שאין היחוד בגלוי, דכיון שנה"א נתלבשה בנה"ב, הנה עם היות שנה"א היא חלק אלוקה ממעל1541, הרי ע"י הירידה וההתלבשות בנה"ב נעשית בבחי' מציאות1542, ולכן היא בדביקות בלתי ניכרת1543. ועד"ז גם בתורה כפי שהיא מצ"ע, שעם היותה חכמתו של הקב"ה, הרי ירדה למטה באופן של הבדלה כו'45. אבל ע"י התפלה, מלשון התופל כלי חרס1544, שהו"ע הדביקות וההתקשרות באלקות באופן של עלי' מלמטה למעלה, אזי נעשית אח"כ ההמשכה מלמעלה למטה בלימוד התורה שלאחר התפלה שיהי' בבחי' נישואין, שהו"ע היחוד בגלוי, בדביקות ניכרת. וזהו גם מה שדוד דוקא הי' מחבר תורה שלמעלה בקוב"ה1545, כי דוד הוא נעים זמירות ישראל1546, שזהו"ע התפלה, שעי"ז נעשה עילוי בלימוד התורה.
יובן גם בענין יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, שאין הכוונה להשאר בענין השיחה של עבדי אבות, בחי' העלאה דתפלה, אלא שיומשך אח"כ בב' וג' דפים שבתורה, באופן שההמשכה שע"י לימוד התורה תהי' לאחרי ההעלאה דתפלה. וזהו גם מה שהענין דיפה שיחתן כו' נלמד מנשואי יצחק ורבקה, שהו"ע יחוד תושב"כ ותושבע"פ, כי, התכלית דיפה שיחתן כו' היא להגיע למעלת התורה כפי שהיא לאחרי התפלה.
יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, דהנה, האבות אברהם יצחק ויעקב הם בחי' המדות, ובפרטיות הם בחי' חג"ת, עיקר המדות1547, ועד לחג"ת דעתיק (שהרי ז"א בעתיקא אחיד ותליא1548), שזוהי בחי' שלמעלה מהשתלשלות. וענין זה שייך לתפלה (שיחה, שיחתן
204
של עבדי אבות), שמגעת למעלה מסדר השתלשלות. ולכן, שיחתן של עבדי אבות, עם היותה בחי' תחתונה שבאבות, ה"ה למעלה מתורתן של בנים, שהיא בחי' העליונה דבנים, שהם בבחי' השתלשלות, ע"ד מארז"ל1549 רגלי החיות כנגד כולם, שבחי' התחתונה שבעליון היא למעלה מבחי' העליונה שבתחתון1550. וזהו גם דיוק הלשון יפה (שיחתן), שהיופי הו"ע התפארת שבא מהתכללות דכמה גוונים1551, שזוהי בחי' שלמעלה מהשתלשלות. אך התכלית היא שתהי' ההמשכה למטה דוקא, שענין זה נעשה ע"י בחי' התורה, כפי שנעשית בתכלית העילוי ע"י הקדמת התפלה. והו"ע בחי' פנימיות עתיק כפי שבאה בפנימיות אבא (כידוע שפנימיות אבא היא פנימיות עתיק ממש1552), ובפרטיות הו"ע פנימיות התורה שנתגלתה בתורת החסידות. וזהו גם הקשר לי"ט כסלו, ר"ה לתורת החסידות, שעל ידה ממשיכים מבחי' פנימיות ועצמות אוא"ס ב"ה שיאיר בפנימיות נפשנו, אשר כל עצמותינו (ר"ל כל מציאותינו העצם וההתפשטות כו') יהיו אליו ית' לבד (כמ"ש כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע באגה"ק הידועה1553).
גם סדר העבודה בזמני השנה, שלכל לראש היא העבודה דתפלה, החל מהקב"ע דתמליכוני עליכם בר"ה1554, ובעבודה דעשי"ת שעליהם נאמר1555 דרשו הוי' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, שתפלת היחיד נחשבת כתפלת הציבור בשאר ימות השנה1556. ולאח"ז נעשית הקליטה בפנימיות בשמע"צ ושמח"ת, שזהו"ע ההמשכה דתורה שלאחרי ההעלאה דתפלה. וענין זה נמשך אח"כ בעבודה דויעקב הלך לדרכו1557 במשך כל השנה כולה באופן דהנהג בהם מנהג דרך ארץ27. ודוגמתו בנישואי יצחק ורבקה, שתחילה לקחו את רבקה מחרן, חרון אף של עולם1558, עולמות בי"ע, והיינו שיצחק העלה את רבקה מבי"ע לאצילות, שזהו ע"ד ההעלאה דתפלה. וענין זה הי' ההכנה ליחוד דיצחק ורבקה שכאשר ויביאה האהלה שרה אמו וגו' ויאהבה1559. ולאח"ז היתה
205
הליכת יעקב לחרן, שזהו המקום שמשם באה רבקה, לעסוק שם בעבודת הבירורים כו', שזהו"ע ההמשכה למטה להמקום שמשם היתה ההעלאה כו'. וענין זה הי' באופן דוישא יעקב רגליו1560, שנתבשר בשורה טובה1561, שזהו ע"ד השמחה והריקודים בשמח"ת. וע"י כללות הענין דיחוד יצחק ורבקה, שהו"ע הנישואין ועד להולדת בנים כו', הנה ע"פ מארז"ל1562 אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגופים, זוכים עי"ז לביאת משיח צדקנו, דוד מלכא משיחא, דוד עבדי נשיא להם לעולם1563, שיבנה מקדש במקומו וכו'1564, בקרוב ממש.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור